שין ספלינטס היא פציעה אופיינית לאתלטים ועל פי מחקרים מהווה 16%-6% מהפציעות בקרב רצים. מאידך, ישנם חוקרים הטוענים כי מדובר בפציעה הנפוצה ביותר בקרב אתלטים צעירים. המושג מתייחס לכאב הקיים לאורך האספקט האחורי-פנימי של עצם השוק הנקראת Shin Bone, או עצם ה- Tibia. המקרים הקלים מאופיינים בכאב המופיע רק בזמן פעילות ובמקרים החמורים ייתכן כאב אפילו בזמן מנוחה. לעתים ייתכן כאב שיופיע בתחילת הפעילות, יחלוף כעבור מספר דקות ויחזור שוב לקראת סיומה.
המקרים הקלים מאופיינים בכאב המופיע רק בזמן פעילות | צילום: thinkstock
ממה נובע הכאב?
על מנת לענות על השאלה, יש להבין ראשית את המנגנון העומד מאחוריה. פציעה מסוג שין ספלינטס שייכת לקבוצת פציעות הנובעות משימוש יתר (Over Use) הנובעות ממיקרו-טראומה חוזרת ונשנית הגורמת לנזק לרקמה ומתבטאת בתהליך ניוון תאי וחוץ-תאי ברקמה. על מנת להמחיש את הנושא, אפשר לומר שהרקמות בגוף נמצאות בתהליך מתמיד של פגיעה והחלמה כתוצאה מעומסים המופעלים עליהן וכאשר נוצר חוסר איזון בין מידת העומס המופעל לבין יכולת ההחלמה הטבעית של הרקמה, אז מתרחשת פציעה. חשוב להבין שמדובר בנזק מצטבר לרקמה אשר עשוי להפוך סימפטומתי (להתבטא בכאב) רק לאחר זמן מה.
ולענייננו, פציעה מסוג שין ספלינטס נובעת מעומס יתר המופעל על שרירים הנאחזים בעצם השוק הנקראים Tibialis Posterior או Soleus. בהקשר זה נשאלת השאלה – מהו "עומס יתר"? ובכן, התשובה על כך היא שהכל יחסי. עבור אדם שמעולם לא רץ בהשוואה לאתלט שרגיל לרוץ מרחקים ארוכים, ההגדרה של עומס יתר היא שונה כמובן. פציעה כזו יכולה להיגרם בעת חזרה לפעילות לאחר מנוחה ממושכת או בעקבות העמסת יתר בתקופת האימונים.
קיימים מספר גורמי סיכון לשין ספלינטס המחולקים לגורמים פנימיים (Intrinsic) וחיצוניים (Extrinsic). מבין הגורמים הפנימיים:
• פרונציה מוגברת של כף הרגל ("פלטפוס") העשויה לגרום לעומס יתר של שרירי ה – Tibialis Posterior / Soleus.
• מבנה אנטומי של הגפה התחתונה בפרט ובשלד בכלל, שעשוי לגרום לפרונציה מוגברת של כף הרגל כגון סיבוב פנימי מוגבר מולד של עצם הירך, וורוס מוגבר של הברך (רגלי "o"), זוית הפוכה מוגברת (רגלי "x"), ואפילו הבדל באורך רגליים פונקציונאלי המפוצה על ידי פרונציה מוגברת בצד אחד.
• חולשת שרירים.
כתבות נוסםות בנושא:
> 10 הדיברות לכאב ברך פטלו-פמורלי
> כל מה שרציתם לדעת על מדרסים
> סרטון כיצד בוחרים נעלי ריצה
מבין הגורמים החיצוניים:
• הנעלה לא מתאימה, למשל כזו שאינה תומכת מספיק בכף הרגל.
• טכניקת ריצה לקויה.
• ריצה על משטחים לא אחידים או רכים מדי (כמו חול).
• תכנית אימונים לא מאוזנת והגברת עומסים שאינה הדרגתית מספיק.
נקודה חשובה שדורשת הבהרה בהקשר של שין ספלינטס היא האבחנה המבדלת בין מצב זה לבין שברי מאמץ (Stress Fracture). המושג הרפואי המקביל לשין ספלינטס הוא Medial Tibial Stress Syndrome, וייתכן שמכאן נובע הבלבול.
מאחר והסמפטומים יחסית דומים, נדרשת אבחנה נכונה בין המצבים, אף על פי שלעתים תיתכן פגיעה משולבת. ננסה לעשות סדר אחת ולתמיד.
פציעה מסוג שין ספלינטס נובעת מעומס יתר המופעל על שרירים הנאחזים בעצם השוק | צילום: thinkstock
מספר "כללי אצבע" ומאפיינים לגבי כל אחת מהאבחנות:
1. מבנה כף הרגל: פרונציה מוגברת של כף הרגל מתאימה למצבים של שין ספלינטס מאחר והיא גורמת לעומס יתר על השרירים המנסים בעצם לתמוך ו"לתקן" את הקריסה. להבדיל, כף רגל המאופיינת בקשת גבוהה וסופינציה מוגברת אינה מהווה בולם זעזועים מוצלח כך שעצם השוק נתונה לעומסים גבוהים בעת נחיתה על הרגל, כלומר, האבחנה השכיחה יותר היא של שבר מאמץ.
2. כאב על רקע שבר מאמץ: סביר שיופיע בכל מצב של נשיאת משקל על הרגל (דריכה באשר היא), והטיפול במקרה זה הוא מנוחה בלבד.
3. במקרה של שין ספלינטס: מאחר והכאב מקורו בשרירים הנתונים בעומס יתר, הטיפול חייב לכלול שיקום של אותם שרירים. מנוחה בלבד אינה הפתרון. לפיכך, במקרה שהכאב חוזר ונשנה על אף שנעשתה מנוחה משמעותית, המסקנה המתבקשת היא שלא מדובר בשבר מאמץ.
4. בדיקות הדמיה: כגון מיפוי, לא בהכרח מכוונות לאבחנה חד משמעית מאחר ויכולות להדגים קליטה מוגברת באזור השוק מצב שמתאים הן לשברי מאמץ והן לשין ספלינטס. מחקר מסוים מצא כי במקרים של שין ספלינטס הקליטה במיפוי מאופיינת בקווים אנכיים לאורך עצם השוק לעומת קליטה יותר מקומית במקרים של שברי מאמץ.
כעת, לאחר שהבנו במה מדובר ונוכחנו כי מנוחה אינה הפתרון, צריך לטפל בבעיה. הטיפול בשין ספלינטס צריך לכלול את המרכיבים הבאים:
1. הפחתת עומס- אין הכוונה להפסיק לגמרי פעילות, אלא להפחית לרמה כזו שאינה גורמת החרפה של הכאב. כאמור, מנוחה היא לא התשובה.
2. טיפול סימפטומתי- מטרתו להפחית מהכאב והוא כולל עיסוי לאורך אחז השריר סמוך לעצם ודיקור.
3. תיקון מכני- מטרתו להשפיע על אותם גורמים פנימיים שתוארו לעיל. ניתן לעשותו על ידי התאמת מדרסים ביומכאניים ו/או שימוש בנעליים תומכות שמטרתן להפחית ממידת הפרונציה של כף הרגל וכך להפחית עומס משרירי השוק. שימוש בחבישות כגון Kinesio-Tape יכול אף הוא לתרום לתיקון המכני והפחתה מהעומס השרירי.
4. תרגול– להבדיל משברי מאמץ, הבנו שכאן מדובר בשרירים שמצויים בעומס-יתר. מכאן, תרגול שמטרתו חיזוק ושיפור השליטה המוטורית של אותם שרירים הוא הכרחי. כאן יש לשלב גם תרגול על משטחים ניידים ותרגול פונקציונאלי שיתבצע בנשיאת משקל תוך תיקון אקטיבי של מנח כך הרגל והגפה כולה.
5. במצבים אקוטיים בהם הכאב קיים גם במנוחה ניתן לשקול שימוש בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידליות (NSAIDS) בהמלצת רופא, ואף שימוש בקרח.
לסיכום, חל בלבול רב באבחנה הנכונה של כאב בשוק אצל אנשים פעילים וספורטאים. חשוב לגשת לאיש מקצוע המתאים שיבצע את האבחנה המבדלת הנכונה ולאחר מכן להתחיל בטיפול השמרני.
עדיין לא חברים של שוונג בפייסבוק? הצטרפו עכשיו וקבלו את כל התכנים הכי מעניינים
