מה הקשר בין ריצה ומדיטציה ומדוע רן אפק טוען שאין לרצים צריך לנסוע עד להודו כדי לעשות מדיטציה?
מאת:רן אפק
רבים רואים בספורטאים או במתאמנים, אנשים המחוברים בעיקר לצד הפיזי גופני ולא אנשים רוחניים. אולם ספורטאי סיבולת יכול לעשות מדיטציה מספר פעמים בשבוע מבלי לגזול זמן שבין כה וכה מצוי לו במשורה בעקבות פעילותו הספורטיבית השגרתית.
ישנן סיבות רבות להתאמן בענפי ספורט הסיבולת, שחייה, אופניים וריצה ביניהן שיפור בכושר הגופני, הורדת משקל, שיפור בסיבולת לב-ריאה, ייצור ושמירה על אורח חיים בריא יותר, שיפור בהישגים האישיים ואף תחרותיות בכדי לזכות במקומות הראשונים ולעלות על דוכן המנצחים. מתוכם, רבים מהמתאמנים החובבים נוהגים להתאמן בדרך קבע בעיקר על מנת לשמור על אורח חיים בריא. אין זה סוד שהאימונים הם מאמץ גופני וגוזלים זמן, עד אשר לעיתים, האימונים שאנו מתאמנים גורעים מההנאה שבאימון עצמו.
ברור הוא שמרבית המתאמנים שואפים גם לשפר את ההישגים האישיים והדרך המהירה ביותר לכך, אף גם אם לא היחידה, היא להתאמן אימונים שנקראים "אימוני איכות". אלו נחשבים אימונים בקצב משתנה וכוללים חלקים עם עצימות גבוהה, בין אם מדובר על אינטרוולים, קצב מתגבר, קצב משתנה, אימוני עליות, ספרינטים, טיים טריאל, פרטלק וכו'. מבלי להתייחס לכך שאימונים אלו מגבירים משמעותית את הסיכון לפציעות, הם מגוונים ואינם רציפים ואחידים. אולם בכך, הם חורגים מעקרון הבסיסי בספורט הסיבולת והוא אימון ארוך אחיד בקצב קבוע. כאשר לעיתים אימון זה עלול להיות משעמם, אם לא רואים אותו בהקשר הנכון.
מעבר לכל מטרות האימון הרשמיות והמצוינות בפתיח של כתבה זו, אימון סיבולת יכול לתת גם משהו לנפש. הכוונה אינה לאותו שחרור אנדורפינים וחומרים כימיים נוספים במוח שיוצרים תחושת היי המתלווה לאימון מההיבט הפיזי, כי אם מתנה רוחנית טהורה היכולה להשפיע מעבר לאותו טווח קצר יחסית של שחרור הכימיקלים במוח. לשם כך נדרש לבצע אימון סיבולת רגיל ושגרתי בקצב אחיד.
גם מבלי להיות חסיד הניו אייג' האופנתי או הרוחניות (במלעיל או במלירע), המדיטציה היא כלי טוב ויעיל לנפש האדם וגם לגופו, כפי שנבחן גם במחקרים מדעיים. הבעיה היא שבעידן של היום על שפע המטלות והגירויים שמסביב, מי יכול ומי יש לו זמן, לשבת שעה בשקט ולתרגל נשימות. על הבעיה הזו עלה גם אושו.
אושו (ראג'ניש צ'נדרה מוהן ג'יין), היה קודם כל מרצה לפילוסופיה באוניברסיטה במדינת ראג'יסטאן שבהודו, זאת עוד לפני שפתח את האשראם הידוע שלו בפונה. מצד אחד כהודי הכיר היטב את סגולות המדיטציה וחשיבותה לגוף ולנפש האדם, מצד שני כמרצה לפילוסופיה מערבית נחשף והכיר היטב את החשיבה המערבית ותרבותה. בסינרגיה של השניים, הוא עלה על הבעייתיות של המדיטציות הקלאסיות בתרגומן למערב.
בהודו עמוסת האדם, המגע, הרעש, הצבעים והריחות, האדם מותקף כל הזמן בעוצמה בכל חושיו. בנוסף, המרחב הפרטי בהודו כמעט אינו קיים, אנשים מתרחצים, אוכלים, ישנים וחיים ברחוב. כך ככל הנראה פותחה המדיטציה. בשל אותו הצורך להתנתק, להתקפל ולהתכנס פנימה כדי למצוא קצת שקט. אולם, בעולם המערבי כמעט כל אדם יכול להגיע הביתה, להיכנס לחדר, לסגור את הדלת והחלונות, לנתק את הנייד (לפחות באופן תיאורטי) ולהיות לבד בשקט. יתרה מכך, חוסר הפעילות הפיזית, השקט, הניתוק והניכור הוא ממאפייני המערב. כיצד המדיטציה יכולה להיות מושכת במקום בו היא כל כך קרובה לשגרה?
אושו הבין כי האדם המערבי צריך מדיטציה אחרת. לכן הוא פיתח שיטות המדיטציה אחרות כמו: דיינמיק, מיסטיק רוז, קונדליני, נאטאראז' ועוד. וכך כתוב בויקיפדיה: "המיוחד במדיטציות של אושו הוא שבירת דפוס ארוך שנים של מדיטציות פסיביות, אשר אופיינו בישיבה דוממת במטרה לאפשר לגוף ולנפש להיכנס למצב מדיטטיבי. על פי תפיסתו של אושו, טכניקות המדיטציה הפסיביות אינן מתאימות לאדם המערבי, כיוון שמחשבתו העמוסה והמוטרדת ואורח חייו הלחוץ מקשים על כניסה למצב מדיטטיבי באופן פסיבי. בהתאם לכך פיתח ושכלל אושו טכניקות מדיטציה אקטיביות המשלבות פעילות פיזית כגון ריקוד וריצה, והבעה מכוונת של רגשות באמצעות צחוק ובכי".
באשראם של אושו בפונה הגדילו עשות והם מציעים את כל המטלות של תחזוקת האשראם בטכניקה של מדיטציה, הכל תמורת התשלום של הכניסה ורישום מראש. כך למשל ניתן לעשות מדיטצית חיתוך ירקות לצרכי המטבח והמסעדה, מדיטציית שמירה בכניסה, מדיטציית ניקיון השירותים והמקלחות, מדיטציית גינון ואיסוף גזם, מדיטציית שטיפת מכוניות ועוד.
לאדם המתאמן בספורט הסיבולת אין צורך לנסוע עד להודו ולשלם או לתרום כסף על מנת לזכות במדיטציה פעילה ואיכותית. הוא נמצא בנגישות מופלאה לשלב בין מטרות הגוף לרוממות הנפש. באימון סיבולת רגיל של שחייה או ריצה יש לו את כל מה שהוא צריך כדי לבצע מדיטציה פעילה קלאסית הכוללת שעה של תנועות מונוטוניות של הגוף ונשימות קבועות. בריצה צריך רק למצוא מסלול קבוע, שטוח, ישר וללא הפרעות עם או בלי מוזיקה. בשחייה צריך מסלול קבוע בים או בבריכה. אולם, זהירות, באופניים לצערי לא ניתן לבצע זאת. באופניי כביש חובה עלינו להיות מחוברים לסביבה. פעם כאשר חבר ניסה למדות באופני כביש הוא נכנס במכונית שחנתה בשולי הדרך.
אין שום סיבה, שספורטאי סיבולת לא ישלב גם אימוני מדיטציות פעילות במהלך שגרת האימונים שלו. גם באימונים אלו הוא ישמור על מטרות האימון המקוריות ויוסיף עליהן פעילות רוחנית. לאורך זמן, אם כי לא בצורה מהירה כמו בסוגי אימונים אחרים, הדבר ללא ספק גם יביא לשיפור בתוצאות ובהישגים הפיזיים, כמו גם יוסיף להתפתחותו הרוחנית.
רן אפק הספורט המקצועני האמריקאי
