בשבת התקיימה אחת מתחרויות הטריאתלון היפות בישראל, טריאתלון אכזיב. הטריאתלון התקיים בפעם השנייה ברציפות, במקביל וביחד עם משחה אכזיב השביעי. בשנים האחרונות מוביל האיגוד מגמה של התמקצעות ענף הטריאתלון. כך נראה שלכאורה שנדחקו קצת התחרויות העממיות על חשבון אותה התמקצעות. ההשקעה עוברת לספורטאים טריאתלטים יחידנים, שאמורים לייצר נבחרת מקצועית שתייצג את ישראל בעולם וכן הוספה בעיקר של טריאתלוני ילדים לבנית מקצועני העתיד. כך נוצר מצב בו התחרויות הותיקות נעלמות או מחליפות ידיים לגופים מארגנים אחרים. לכן, טוב לראות שנוספה תחרות קבועה לסבב, גם אם הייזום של טריאתלון אכזיב נובע בעיקרו מהצטרפות האיגוד לפעילות קיימת של המשחים התחרותיים והעממיים בים, שצוברים יותר ויותר משתתפים ותאוצה בשנים האחרונות.

הים היה בטמפרטורה קלסית, לא חם ולא קר, בדיוק בשביל לשחות ולהשיג תוצאה יפה | צילום: רן אפק

השמועה אמרה שטקס שחרור צב ים בחזרה לחופש, הפותח את אירוע משחה/טיראתלון אכזיב באופן מסורתי, מתקיים לאחר שתופסים צב ים אקראי בים לפני האירוע. אבל בכל מקרה אין לשכוח את המטרה החשובהשל שמירת ערכי הטבע ואת זאת כי התחרות עצמה מתקיימת בחסות ובעידוד רשות הטבע והגנים המארחת מצד הרשויות וטוטאל אימרז'ן ישראל מהצד המסחרי.

ונעבור למנה העיקרית. הים, אוח הים, לו רק היו כאלה מים בתל אביב. הים בתחרות לא יכול היה להיות טוב יותר. היו כאלה שאף השוו אותו למימי תאילנד. הים היה בטמפרטורה קלאסית, לא חם ולא קר, בדיוק בשביל לשחות ולהשיג תוצאה יפה מבלי להתחמם יותר מדי, כפי שיקרה לנו בים התיכון בהמשך הקיץ. בצדק קבעו המארגנים כי חליפות שחייה מיותרות. הים גם היה שטוח לחלוטין ושקוף. שקוף עד שהיה ניתן לשחות ולחזות בכל גרגר בחול לאורך כל המסלול. אבל מי שהעדיף לא להתרכז בחול, ראה סלעים שורצי דגים צבעוניים ואפילו צוללן – צלם תת ימי שעשה לשחיינים בטריאתלון אלבום תמונות.

מזג האויר היה מושלם, לא קר ולא חם ורק לקראת הצהריים התברר כי אכן היה יום חם מהרגיל | צילום: רן אפק

גם מזג האויר היה טוב, לא קר ולא חם ורק לקראת הצהריים התברר כי אכן היה יום חם מהרגיל. לא נרשמה רוח משמעותית ובגלל מגבלות המסלול, הרכיבה למקצה האולימפי היתה למרחק מקוצר של 36 ק"מ בשלושה סיבובים. מצד אחד הרוכבים זכו למסלול שטוח יחסית לאורך נוף חוף הים הסלעי המקסים של איזור ראש הנקרה, אך גם היתה סיומת של עליונת בקצה הצפוני ליד מעבר הגבול. כזו, שמאתגרת יותר את רוכבי אופני הנג"ש מאשר את הרוכבים בתצורה הקלאסית של אופני הכביש. מצד שני, אנחנו עדיין באביב, והרוכבים נדרשו לרכוב בפה סגור, כדי שזבובוני האביב לא יספקו להם מנת חלבון ברכיבה.

הריצה היתה בגבעות מתגלגלות לאורך כביש פנימי סטרילי יחסית של שמורת אכזיב מול נוף מהמם של סלעים וים כחול תכלת מצד אחד, והכביש ומסלול הרכיבה בצד השני, מעבר לגדר ההפרדה. אמנם השמש כבר יצאה אבל עדיין לא ממש קפחה וחלוקת נקודות המים היתה מדויקת, נכונה וטובה. לכן היה מוזר לראות לראשונה גם מתחרים שרצים עם קאמל בק, תיק מים שנישא על הגב ושייך יותר לעולם אופני ההרים.

חלוקת נקודות המים היתה מדויקת, נכונה וטובה | צילום: רן אפק

המארגנים השכילו לעשות ושיפרו את נקודת הסיום משנה שעברה, שהיתה אז על חוף הים בסמוך לבננה ביץ'. אותה נקודת סיום רחוקה גרמה לרצים להמשיך לרוץ ולרוץ עוד ועוד מעבר לשטח ההחלפה ולחשוב שמסלול הריצה לעולם לא יסתיים. השנה שער הסיום היה בסמוך לשטח ההחלפה ונוצר הפנינג ענק בקו הסיום של המשתתפים, המעודדים, המציגים ונותני החסויות במתחם הגן הירוק והמקסים שבסמוך לפתח. רק מי שתהה היכן נמצאים משתתפי המשחה, נדרש לצעוד עוד כחצי קילומטר לבננה ביץ' ולגלות כי שם התקיים טקס מקדים של חלוקת המדליות לשחיינים של המשחה.

השנה שער הסיום היה בסמוך לשטח ההחלפה ונוצר הפנינג ענק בקו הסיום | צילום: רן אפק

לסיכום, אכזיב היא אחת תחרויות הטריאתלון היפות והמהנות. אולי גם בזכות המשחה שהתקיים במקביל, זכו המשתתפים בסיום גם לפריסה בסטנדרט של משחים, הכוללת בניגוד ללחמנייה העבשה המסורתית, לפריסת מגוון פירות העונה טריים, בין היתר אפרסקים, פלחי אבטיחים, תפוחים ושלל עוגיות בריאות.

רן אפק | מאמן מטעם איגוד מאמני הספורט המקצועני האמריקאי