אין לי עבודה ואין לי דירה. כמובן שזה רק לקיץ, אבל זו הרגשה משחררת. אני גר בג'יפ הישן שקניתי לטיול הזה, אני מפחד שיתקלקל, אבל האמת היא שאם זה יקרה, כנראה שלא יקרה כלום. בינתיים, את כמות הנהיגה בשלושת השבועות האחרונים פשוט אגדיר כ-הרבה.
עם נופים כאלה יכולים לצאת רק סיפורים טובים | צילומים: אור שילון
התחרתי פעמיים, רצתי במקומות מדהימים, הלכתי לאיבוד על קו רכס אלפיני בסופה מלבינה, רצתי 20 שעות בשבוע אחד, למעלה מ-9,000 מטר טיפוס ו-160 ק"מ, שוב הלכתי לאיבוד ביער ולמדתי לקחים רבים. אשתף אתכם ב- 3 סיפורים קצרים מהתקופה האחרונה.
50 מייל שאפשר לרוץ אותם
את הטיול התחלתי בתחרות של 80 קילומטר עם 3,000 מטר טיפוס. הפעם אני בצפון מערב ארצות הברית, אזור בו הסינגלים רכים ומתונים דרך היער. התעוררתי ברכבי הסמוך לקו הזינוק והתחלתי בריצה קלה. מהר מאוד נכנסנו לעלייה הראשונה מתוך השתיים, שם עקפתי כמה רצים בתחילת העליה ותפסתי את מקומי, שלא ישתנה עד סוף המירוץ: שישי. הנוף בפסגה היה נפלא, מלא פרחי בר במדשאה אלפינית על רקע הר ראינייר (Mt. Rainier) המכוסה בקרחון.
ככה זה נראה מלמעלה
עד שהגעתי לעלייה השניה כל מה שרציתי היה עלייה שאוכל ללכת בה. עלייה טובה של לפחות 20%, כמו אלו שהתאמנתי עליהן בכל התקופה האחרונה. כאב לי כבר לרוץ והייתי צריך את המנוחה לגידים ולמפרקים. לא קיבלתי את משאלתי, אז המשכתי בכאב. כשהגעתי לפסגה בקילומטר ה-60 סיפרו לי שהירידה תהיה לאורך 10 ק"מ על שביל לבן. מילאתי את עצמי בתפוזים וקולה והתחלתי לרדת תוך ידיעה שאני חייב לרוץ את זה מהר. כל צעד הרגיש רע. סיימתי את הקטע ב-37 דקות! נשאר רק עוד קטע אחד דרך שביל מיוער מלא בשורשים.
כעבור 7 שעות וחצי בלבד
כשהגעתי לקו הסיום הוזמנתי לישון בבקתה של מנהל התחרות. בהמשך הוזמנתי גם לסקיי רייס (Sky Race) שהוא מפיק בסוף ספטמבר. בסך הכל חווית 50 מייל טובה מהקודמת, לקח לי 7 וחצי שעות בלבד.
לבד על הנהר
כשיצאתי לטייל היו לי כמה רעיונות בראש שאפיינו את הטיול המושלם. אחד מהם היה סוג מסוים של מקום לינה. כאן יש צורך להסביר: בארצות הברית ישנו חוק לא מוכר: ביער לאומי (National Forest) אם מקום הקמפינג איננו מוסדר, ניתן לישון בחינם. החוק עד כדי כך לא מוכר, שיצא לי להסבירו אף לריינג'רים בפארק. בכל מקרה, החלטתי שאני לא משלם על לינה לאורך הטיול. האמת היא שיש בזה הגיון. אני מחפש לישון במקום מבודד בכל מקרה, ו-15 דולר ללילה בקמפינג מסודר עולה כמו נהיגה של 150 ק"מ.
כתבות נוספות בנושא:
> 10 הטיפים של אור שילון לריצה בשטח
> אור שילון על הריצה הקשה בחייו
לאחר ריצת בוקר נפלאה בהרים התחלתי לנסוע לאזור שבו תכננתי לרוץ למחרת. אני פונה עם הרכב מהכביש לדרך עפר, ואחרי מספר קילומטרים פונה לדרך עפר צרה. השיחים שורטים אח הרכב החלוד שלי, ואני ממשיך כמובן לנסוע. בקצה הדרך, אני חונה ויוצא מהרכב. יש שביל קטן דרך יער גשם שמוביל לכיוון הנהר. וואו! פתאום אני רואה מולי חוף חולי על רקע יער גשם צפוף. ביניהם זורם נחל רחב וכחול של מים צלולים מהפשרות קרחון. מושלם.
אחד המקומות המושלמים, כי צריך גם לנוח
אני רואה רק לבן
בסיפור הזה אני נמצא בג'ונו, אלסקה. ישן אצל חבר לשם שינוי. פגשתי מישהו על השבילים שסיפר לי שבשבת מתקיימת תחרות 50 ק"מ מקומית. למה לא? ארוץ כאימון. יום לפני כן, בשישי, יצאתי לריצה קצרה לפסגה מקומית. התחלתי לטפס את הר ג'ונו המיתמר לגובה של 1,100 מטר מעל פני הים, הגובה בו אני שוהה. כבר בחצי הגובה אני שם לב שאני נכנס לתוך ענן ומתחיל לראות רק מספר מטרים לפני. הסינגל הזה ברור וכבר רצתי בו, אז ממשיך.
העננים מכסים את הר ג'ונו באלסקה
האדרנלין שלי מפמפם, אז אני לא מרגיש שאכלתי רק ג'ל אחד ולא את הטמפרטורה הנמוכה וגם לא את זה שעדיין לא שתיתי. אני מתחיל קצת לפחד, אבל משתדל לא להלחץ.
הרכב מוכן לשינה
אחרי שלוש שעות וחצי והרבה מאוד פסטונים אני מוצא את השביל. נושם לרווחה ואוכל את הג'ל השני שלי. אני עדיין רואה רק לבן ולא מזהה כלום, אבל ברור לי לאיזה כיוון אני צריך לרוץ. טעות. אחרי חצי שעה לכיוון הלא נכון אני סוף סוף מצליח לשכנע את עצמי להסתובב. כיוון משבי הרוח החזקים היה לא נכון. חוש הכיוון שלי הטעה אותי בסופה. כשאני מזהה משהו שאני מכיר בוודאות פתאום אני מתחיל להיות רעב, מאוד רעב. למזלי, אני פחות משעה מהבית.
סיכמתי את הריצה ב 5 שעות וחצי, 200 קלוריות, ולקח חשוב: לא להתעסק עם העננים. את הלקח של לא להכנס ליער בלי שביל כבר למדתי שבוע לפני כן. ואת תחרות ה-50 ק"מ המקומית והקטנה סיימתי למחרת במקום הראשון.
