מאז המרוץ שלי בהרי הרוקיז בקולורדו בקיץ, לקחתי פגרה כדי לתת לגוף לנוח ולאסוף כוחות לקראת מרוצי הסתיו בארץ. התזמון היה מושלם מבחינת הקיץ הישראלי כדי להתאפס. חזרתי לרכוב בשטח ולגלות מחדש את אהבתי הישנה לאופניים. על הדרך רכשתי סאפ ולימדתי את עצמי ענף ספורט חדש ומהנה. עם זאת הרעב לחזור לשגרת התחרויות החל לאכול אותי מבפנים, וזה לא השאיר אותי עם הרבה ברירות אלא לאתר מרוץ "סוף עונה" באירופה ממש לפני שהחורף יכה במלא עוצמתו.
בשנים האחרונות בחרתי להתמקד באיטליה המציעה מגוון מרשים של מרוצי הרים ברמה גבוהה. כידוע, האיטלקים המציאו את המושג "סקאיראנינג" (Skyrunning) ובממלכה הקסומה שלהם יש מרוצים כאלו בשפע, בעיקר בחלק הצפוני של ארץ המגף.
מרוצים המתאפיינים בקצב מהיר ואגרסיבי
ההעדפה שלי במרוצי הרים תמיד לקחת את המקצה המהיר שנע בין 18-36 ק"מ עם דגש על גובה מצטבר כמה שיותר. מרוצים אלו מתאפיינים בקצב מהיר ואגרסיבי של טיפוס וירידה ודורשים לא מעט יכולת אירובית גבוהה מאוד. מרוצי ההרים במהלך חודש אוקטובר נופלים לא מעט על מזג אויר בעייתי ולכן לא פלא שגם המרוץ שבו השתתפתי Trail Grigne Sud (TGS), בעיירה Mandello del Lario, באגם Como, התאפיין בכמות נדיבה של בוץ וסלעים חלקלקים, מהגשם בימים האחרונים.
המקצה שבו השתתפתי נקרא TGS Sprint למרחק של 22 ק"מ על 1,800 מ' טיפוס. צריך לקחת בחשבון שהטיפוס אינו לינארי אלא מתפרס על פני מספר קטעים בשיפועים סלעיים רצחניים וחלקלקים. כל זה סוחט את המיטב מהשרירים ברגליים ומהריאות עד הקצה.
כאמור, בירידות חיכה לנו תוואי שטח דומה עם כמות נדיבה של מדרגות מאולתרות ודרדרות, מה שהפך את המשימה למאוד בעייתית ומאתגרת. לכן, חשוב היה להיות מאד ממוקד ועירני בכל רגע. בגלל אופי המסלול בתקופה זו חשוב להצטייד בנעלי שטח מתאימות עם סוליה אגרסיבית כדי לפצות עד כמה שניתן על מקדם החיכוך הנמוך.
המתחרים המקומיים שלטו היטב ביכולות הטיפוס שלהם
המתחרים המקומיים, הרגילים למגרש הביתי שלהם שלטו היטב והפליאו ביכולות טיפוס כבר בראשית הדרך. בחרתי לשמור את כוחותיי ולא לנסות לרדוף אחריהם. גם העובדה ששבוע וחצי לפני התחרות הייתי מושבת בגלל וירוס למשך מספר ימים, לא ממש הקלה עליי.
בירידות, נלחמתי עם האחיזה המוגבלת של הנעליים שלי ולמרות שהייתי על הקצה ולעתים גם מעבר לכך, הצלחתי לסיים בהצלחה את המסלול בריא ושלם.
קיבלתי את המציאות בהבנה אם כי עם מעט אכזבה. הרגשתי מרוצה לסיים מרוץ מאד קשה, למרות שקיוויתי לפודיום גיל אבל לקחתי איתי מספר תובנות להמשך הדרך כדי להשתפר ולהיות יותר מוצלח בקטיגורית הגיל שלי בעתיד. כשאני משווה את הזמנים שלי עם אלו שהגיעו לפניי, אני מבין שיש לי עוד מה לשפר וזה בהחלט מעודד כי זה נותן לי אתגר ועניין, גם אחרי המון שנים של ניסיון תחרותי.
בעוד כשבועיים, כאחזור לסבב התחרויות שלי בארץ. מצפה לי עונה ארוכה וגדושה באירועים מעניינים בכביש ובשטח. ישנם תוכניות כמו כל שנה להתחרות שוב בחו"ל אך על כך בהמשך.
ומילה קטנה אחרונה לסיום על מרוץ ה TGS. המסלול שהעפיל להרים, מעל העיירה מנדלו דל לאריו, גילה בפנינו נוף עוצר נשימה של אגם קומו כשחלקו מוסתר על ידי עננים נמוכים. הסימון היה מאוד ברור ולאורך כל הדרך היו לא מעט מתנדבים וצופים שעודדו אותנו בהתלהבות. מארגני התחרות עשו עבודה יפהפייה בקיום אירוע מאורגן למופת, עם הרבה נשמה ואווירה כיפית. הם קיבלו אותי בזרועות פתוחות, כנציג מישראל ובוודאי ישמחו לארח רצים נוספים בעתיד. למי שרוצה אתגר גדול יותר, קיים מקצה בן 43 ק"מ עם 3,700 טיפוס והכל סביב הנופים המדהימים מעל אגם קומו שאסור לפספס.
