מאת:עופר בן דור
בֶּזָה נולד באתיופיה לפני 22 שנה ולא ראה מעודו את זריחת השמש או את שקיעתה. הכרנו לפני כמה חודשים ומאז אנו רצים יחדיו, קשורים זה לזה בלולאות גומי בפרקי כף היד, רצים כתף אל כתף, זעה נוגעת בזעה, נשמה נוגעת בנשמה…
בזה חולם לרוץ ריצת מרתון. משימה לא פשוטה כלל לכל אדם, לא כל שכן לבַחוּר שרק השנה החל לרוץ ושעיניו עצומות במהלך כל הריצה. הוא חולם למרחוק – לרוץ את ריצת המרתון במשחקי בייג'ין 2008 (בקטיגורית הנכים) ולעמוד על הדוכן עם מדליה אולימפית ענודה לצווארו. בזה מתמודד עם מציאות אחרת, מציאות שיש בה גם מלחמת קיום כלכלית. הוא למד 'סאונד'. הקשבתי למוזיקה ש'טופלה' על-ידו ונדהמתי מהכישרון שבו.
עבור בזה, ריצה היא בראש ובראשונה מתן אמון טוטלי בשותף שרץ אתו. איננו רצים במקומות 'סטריליים' אלא בצדי כבישים ובדרכי אספלט וכורכר, עוברים מכשולים אינספור שאדם רואה אינו מודע להם כלל. כל סדק בכביש, כל בליטה, כל אבן, קימור, בור או שלולית מים עלולים להוות מכשול, לעתים קטלני. זכורים לי הקילומטרים האחרונים בריצת 30 ק"מ מתישה ברעננה. רצנו יחד במורד רחוב ויצמן. לא התייחסתי למכסה ביוב, תמים למראה, שבלט כחצי ס"מ מעל הכביש, אבל הרגל של בזה לא התעלמה ממנו ושנינו השתטחנו על האספלט השחור…
הכותב ובז'ה במרוץ אייל ברמה"ש
בין המהמורות
באמצע נובמבר התייצבנו למירוץ 'אייל' ברמת-השרון, אליפות ישראל ב- 15 ק"מ. המסלול בחלקו היה חולי, עם אבנים ובוץ, ולעתים אף היה מסוכן ביותר. אני נאלצתי לרוץ בצד הדרך, על קוצים ואבנים, כדי לאפשר לבזה לרוץ איכשהו בין המהמורות מבלי שינקע את רגלו. המסלול כלל גם שני מכשולי מים שעל הרצים היה לדלג מעליהם. אנחנו נאלצנו לעצור את שטף הריצה ורק אז לדלג מעל המים – הפסד של שניות יקרות ועצירת רצף הריצה.
לאחר שצלחנו את מכשולי השטח נכונה לנו עוד הפתעה. בקילומטר ה- 13, לקראת סיומה של עלייה מתישה בת כקילומטר וחצי, התמקם באמצע הכביש צלם עיתונות עם עדשת מצלמה מרשימה. היינו רחוקים כ- 60 מטר ממנו, והוא צילם תמונה ועוד אחת ועוד אחת…
על-פי שפת הגוף שלו הייתי משוכנע שהנה הוא זז מהמסלול, אבל זו היתה טעות בשיקול דעת – נתקלנו בו והתעופפנו מעליו ישר על הכביש…
במהלך ה'טיסה' הקצרה ניתקה ונקרעה רצועת הגומי המקשרת בינינו ונחתנו על האספלט מנותקים זה מזה. התאוששנו לאחר כמה שניות, ולמרות החבטות שחטפנו המשכנו בריצה ביד ביד כאילו לא קרה דבר. דווקא אז, ברגע המשבר, אומר לי בזה: "בוא נאותת ונעבור את הרצים שלפנינו". פתחנו בפיניש מסחרר וחלפנו על פניהם של רצים רבים עד לקו הסיום.
לאחר סיום הריצה פנו אלי לא מעט רצים שניסו להדביק אותנו במהלך הריצה: "התפעלנו מהתיאום ביניכם בריצה ומהקצב המהיר שלכם…"
מבחן מכריע לקראת מרתון טבריה
ב- 8 בדצמבר נערכה אליפות ישראל בחצי מרתון. מזג האוויר בעמק בית-שאן החליט להשתגע, ומד המעלות הראה '30 מעלות בצל'. הזינוק לריצה היה באחת בצהריים – שיא החום, וגם מסלול האספלט השחור תרם מצידו כמה מעלות נוספות. בקיצור – גיהינום.
בבוקרו של המרוץ לא חשתי בטוב. נקרעתי בין תחושה זו לבין המחויבות לבזה. ידעתי שעבורו זהו מבחן מכריע לקראת המרתון בראשית ינואר. בלעתי כמה אקמולים והתייצבתי על קו הזינוק.
עד הקילומטר ה- 17 הדברים התנהלו כשורה, ולמרות החום הכבד רצנו בקצב טוב. בקילומטרים הראשונים בזה סבל מבחילה, והייתי צריך לעודדו ולהדריכו לנשימות שיקלו על הרגשתו. בסביבות הקילומטר ה- 17 הרגשתי לפתע שכוחותי אוזלים. כאב בטן חזק אותת לי שאני בבעיה, והתחלתי להקטין צעדים. מה עושים? איך אנטוש את בזה? אם אני מפסיק לרוץ גם הוא ייאלץ להפסיק. נשכתי את שפתי והמשכתי…
מי מושך את מי – ז'ה ושני מלווים בבית שאן
"תחזיק מעמד, נשמה…"
למזלנו ליווה אותנו לאורך המסלול גיסי, רונן כהן, רכוב על אופניים, שדאג להשקות אותנו (בריצה משותפת עם בזה איננו יכולים לשתות כמו יתר הרצים בעמדות חלוקת המים).
לאחר הקילומטר ה- 18, כשאני באפיסת כוחות ורגלי כושלות, סימנתי לרונן שאני מתנתק מבזה. החלפנו תפקידים – הוא קפץ מהאופנים וחבר לבזה תוך כדי תנועה, ואני רכבתי כמה מאות מטרים.
לפני נקודת ה- 19 ק"מ חזרתי לבזה והתחלנו את 'גיהינום שני הקילומטרים האחרונים'. רצתי ללא טיפת דלק במכל. בזה עודד אותי ללא הפסקה, כרץ 'רואה' לכל דבר: "הנה הפנייה האחרונה"… "עוד פחות מקילומטר"…"אנחנו כבר רואים את המשפך, תחזיק מעמד נשמה…".
סיימנו את הריצה. הוא מאושש ואני על סף עילפון. למרות הקשיים, החום הבלתי נסבל וההאטה בסיום – סיימנו בתוצאה יפה.
המעגלים נסגרים
בזה מתאמן במסגרת עמותת 'אתגרים' הנפלאה, המאמצת ספורטאים בעלי צרכים מיוחדים. למרות המגבלות הם מממשים את הפוטנציאל הגלום בהם – באמצעות ספורט אתגרי. מייסד העמותה הוא יואל שרון, קצין סיירת 'חרוב' שנפצע קשה במלחמת יום הכיפורים במבואות העיר סואץ.
באותו קרב נהרג אחי, מושיק בן דור, ובמירוץ רשפון שארגנתי השנה לזכרו רצתי כמובן עם בזה. אכן מעגלים נסגרים…
המטרה הקרובה היא מרתון טבריה ב- 5 בינואר. ביום זה נתייצב – בזה ואני – על קו הזינוק, נחושים ומלאי תקווה. לאחר שנגמא ארבעים ושניים אלף ועוד 195 מטרים נפסע את הצעד הבא – בייג'ין 2008…
עופר בן-דור – רץ פעיל במועדון איילות; מארגן מירוץ רשפון; עוסק בהעצמת יחידים וארגונים
