מרוץ מדברי לאור ירח תמיד מעורר פיתוי. בסוף השבוע הקרוב יצא לדרך המרוץ המדברי, ה- pro:sport desert challenge. גל זמיר השתתף במרוץ המדברי האחרון וחזר עם חוויה מעוררת
מאת:גל זמיר
השעה הייתה 12:30 ,הלילה נכנס לאיטו לאשמורת שנייה כאשר שותפי לריצה העיר אותי באדיבות והתחלנו בנסיעה אל קו הזינוק. מסע משמים רווי תרמוסים של קפה ופיהוקים הגיע לקיצו בנקודת ההתחלה, דרומית לעין בוקק על חופו של ים המלח. ירח מלא תלוי לו בין שמיים וארץ, מאיר בחוזקה את נופיו המדהימים של המדבר. ברגע זה הגעתי למסקנה כי כל מסיבות ליל שישי שנפלו קורבן לריצותיי לא היו לשווא. בהגעה אל קו הזינוק ציפיתי כי נהיה ה"פראיירים" היחידים ונדאג לברך את העוברים והשבים, אולם בושה וכלימה עטפו את פניי כאשר גיליתי כי אני לא היחיד אשר נגרר בכוח הזרוע אל מחוץ למיטה.
אי שם בשעת חושך כלשהי התאספנו לתדריך די פשוט: "חבשו את פנסי הראש ורוצו מסטיק-לייט לסטיק-לייט". עצה נוספת הואילה בטובה להזהירנו מסכנות האפלה: "אל תלכו לאיבוד. במידה והלכתם לאיבוד אל תשוטטו רחוק מדי בחשיכה. אנו נמצא אתכם עם אור ראשון". שותפי לריצה ואני בחרנו במרחק האמצעי – 20 ק"מ. אמנם יכלנו להשתתף גם במקצה ה- 30 ק"מ אך החלטנו כי המקצה ל-20 ק"מ הוא די והותר בשבילנו.
הצינה פשטה בגופנו טרם הזינוק, או שמא הייתה זו תחושת התרגשות קלה, ועשרות הרצים התקבצו יחדיו לשמור על חום גופם. דבוקת האנשים המאוגדים יחדיו מפני הקור התפרקה עם הזינוק, והמהירויות השונות של הרצים פרסו את המשתתפים לאורך המסלול. שתיקתו של המדבר ברכה את פנינו עת אנו עושים את דרכנו מאזור הזינוק המואר אל עבר החשיכה.
כאשר קירות המבתרים משני צדדינו, התחלנו בטיפוס קל במדרון. לאחר 7 ק"מ של ריצה, על הקרקע היה מונח סטיק-לייט שבירך את פנינו לעלייה אימתנית, אשר דומה היה כי אפילו ג'יפ אינו מסוגל לעלות. האטנו עד כדי הליכה, מתנשפים וזועפים, עלינו את משטח ה'פודרה'. בחצי הדרך פגשנו מרשל, שתפקידו היה לסמן בור, תוצאה של הגשמים האחרונים. בעוברנו אותו גמענו את המרחק הדל שנותר לעלייה. כאשר הגענו לפסגה מישור 'עמיעז' נפרס בפנינו, קורן מאורו הזרחני של הירח, אשר הטיל את תאורתו גם על הר סדום.
הנוף המדהים עצר את נשימתנו (למרות שגם לעלייה האימתנית היו מניות בכך). בשרשרת אדירה לפנינו מוארים פנסיהם של עשרות הרצים, יוצרים משעול אנושי, יחדיו עם הסטיק-לייטים של המארגנים, המוביל להר סדום.
הריצה בלילה הייתה קלה למדי, למרות דאגותינו. שותפי לריצה חשש מפני הריצה בשטח אך כל ספקותיו התפוגגו ברגע שהתחלנו לרוץ. השטח היה קל לריצה, דומה לדרכי כורכר, ללא אבנים גדולות או מכשולים משמעותיים. במישור עמיעז הגענו לתחנת המים היחידה, אשר הייתה מורכבת מאוהל מאולתר וצלילי מוסיקת שאנטי מזרחית בוקעים ממנו. אני נושא את המים שלי על גבי אך שותפי לריצה שמח מאוד על העצירה לשתות, והספיק גם לשוחח עם הסדרנים דקות ארוכות לפני שגררתי אותו בריצה אל נחל סדום.
החלק האחרון של הריצה היה המלהיב ביותר. אור הירח הדליק את גבישי המלח בדפנות המכתש, וכך רצנו בשקט מופתי אשר עתק בשנית את נשמתנו.
עם קרני השמש הראשונות אשר הטילו את זוהרן על הרי ירדן, חצינו את קו הסיום. דקות ארוכות לאחר סיום הריצה גיליתי כי אמנם אני עצרתי אך השעון עדיין רץ. זוהי הפעם הראשונה ששכחתי לעצור את הסטופר בשעון. כנראה שהזמן לא ממש משנה…
המירוץ המדברי ה- pro:sport desert challenge ייערך השנה בלילה של ה- 5/12.
לפרטים נוספים
