האם יכול להיות מסלול מעגלי שכולו בירידה? ואיך זה שהדרך חזרה קצרה יותר? רן אפק מחפש הסברים
מאת:רן אפק
לפני מספר שבועות התקיים בחולון מרוץ עלם 2013 למרחק 10 ק"מ. חלק מהרצים התאכזבו שהתוצאות שלהם נפגעו מכך שהמסלול הסתיים בעלייה מתונה שהיתה לאורך 2 הק"מ האחרונים. אך אפילו ספורטאים אלו הסכימו שהמחצית הראשונה של המסלול, ואפילו יותר מזה, היתה בירידה.
המסלול התחיל והסתיים באותה נקודת גובה. היה צריך להיות חלש בפיזיקה או עייף ומטושטש מהמאמץ של הריצה, בכדי להאמין שהמשתתפים רצו יותר מרחק בירידה וירדו יותר בגובה, מאשר השלימו אחר כך בעליה לנקודת הסיום, אבל רבים מהרצים פשוט הרגישו כך.
יש יותר עליות או יותר ירידות? צילום: Thinkstock
המציאות והמחשבה אינם חופפים
המשתתפים והקוראים בוודאי יידחו טענה זו כלא אפשרית, למרות שאולי חוו חוויות דומות במהלך אימונים ותחרויות שהשתתפו בהם בעבר, ומיד יוצגו כמה דוגמאות דומות שמוכרות לכל ספורטאי חובב. אך לפני כן יש לזכור כי "סתירות לוגיות" כאלו כבר נידונו בעבר.
הפילוסוף עמנואל קאנט טען שהמציאות (העולם) והמחשבה (הראש) אינם חופפים. המחשבה האנושית הכוללת את המתמטיקה והפיזיקה, היא כמו משקפיים שאנו מרכיבים, על מנת שישמשו אותנו לתיאור, להסבר ולהבנה של התופעות בעולם האמיתי. כאשר יש התנגשות בין המדעים למה שאנו חווים במציאות, רוב האנשים ישללו את אמיתות החוויה של עצמם (המציאות) וידבקו בנכונות התיאוריה המדעית/ פיזיקלית/מתמטית שבראש שלהם.
כלומר, לא יכול להיות שבמסלול מעגלי אדם ירוץ יותר בירידה מאשר בעליה, או שניתן לבצע מסלול מעגלי שכולו בירידה – כמו שניתן לראות בציורים המפורסמים של הצייר הסוריאליסטי ההולנדי מאוריץ קורנליס אֶשר.
רק בציורים של אֶשר יש מסלול מעגלי שכולו בירידה צילום: Thinkstock
אבל גם בפיזיקה המודרנית מכירים מעין "סתירות לוגיות" שכאלה. המדע שולל אותן בהתחלה כלא אפשריות, ולאחר מכן מעדכנים את התיאוריות המדעיות כדי שיתאימו לממצאים בפועל. כמו למשל התקיימות הגביש הקווזי-מחזורי, שפרופסור דן שכטמן מהטכניון זכה בעקבות גילויו בפרס נובל לכימיה רק בשנת 2011, וזאת לאחר שנים שהקהילה המדעית הוקיעה אותו וטענה שדבר זה אינו אפשרי. או למשל האור, שעד היום לא ניתן למצוא הסבר טוב לכך שהוא מתנהג גם כמו חלקיק וגם כמו גל, בו זמנית.
איך זה שרוכבים כבדים רוכבים מהר יותר בירידות?
מאידך, אולי לחלק מהתופעות הללו יש הסברים פיזיקליים פשוטים, שאנחנו טרם יודעים אותם. הסברים אלו יכולים לענות מדוע בחלק של האופניים בטריאתלון חיפה 2013 היתה רוח חזיתית בהלוך וגם בחזור, או מדוע כשעושים את המרובע באופניים, בכיוון שמצומת נחשון לצומת שמשון, הוא רובו בירידה, או מדוע רוכבי אופנים כבדים יורדים מהר יותר בירידות מאשר רוכבים קלים, כאשר התיאוריות אומרות שבחישוב המסה מתבטלת.
מחקר שנערך בקרב רוכבי אופניים מדד את תחושותיהם לגבי המרחק אותו הם עברו כאשר לא היו להם אמצעי מדידה. התוצאות הראו כי הם העריכו את הדרך חזור כקצרה משמעותית יותר מאשר הדרך הלוך. רוכבי האופניים דיווחו כי הנסיעה בהלוך ארכה כ-44 דקות בממוצע, בעוד הנסיעה בחזור ארכה כ-37 דקות בממוצע. במציאות, בשני הכיוונים הנסיעה ארכה אותו זמן בדיוק. הפסיכולוגיה מספקת לכך הסברים שונים, המעניין הוא שכל ק"מ בדרך הלוך, ארוך יותר כי מכיל גם פוטנציאל הידיעה שצריך לחזור אותו. אותו פוטנציאל שאינו קיים בק"מ חזרה.
בדומה, ניתן לחשוב על עוד כמה הסברים הגיוניים לתופעות המוזרות שהוצגו קודם, כמו עליה תלולה וקצרה מול ירידה ארוכה ומתונה, או השתנות כיוון הרוח במסלול מעגלי, אבל הכיף האמיתי הוא לעשות את המסלול, לחוות ולגלות תופעות מוזרות שכאלה. כמובן כל זאת, בתנאי שאנחנו בצד המרוויח מהתופעה הבלתי מוסברת, ולא בצד שמתאמץ יותר.
22.12.2013
רן אפק מאמן מטעם איגוד מאמני
הספורט המקצועני האמריקאי
הספורט המקצועני האמריקאי
