בוולס עומד לסיים היום את הריצה שלו, שהתחילה לפני כ-3 שבועות באילת, נקטעה בגלל פציעה והתחדשה שוב לפני כמה ימים
מאת:מערכת שוונג
• הריצה הארוכה ביותר בישראל – כאן
• לא מפסיק לרוץ – כאן
• פחות אבל כואב – ריצ'ארד בוולס הפסיק לרוץ – כאן
יום רביעי:
היום התחיל בזריחה מרשימה וירידה לאורך נחל יבניאל ואל המושבה כנרת ואתר הירדנית. השביל עבר דרך טבריה ולמרגלות הכפר מגדל לפני שהתחיל לעלות בנחל עמוד תחתון.
עשה רושם ששום דבר לא עוצר את ריצא'רד ועל אף הבוקר מלא המכאובים, הוא פתח בקצב אדיר וכיסה את המרחק לראש המירון, כ 66 ק"מ ב 12 שעות.
את העליה מחניון הפיתול ועד לשביל הפיסגה, מרחק של כשישה קילומטרים, עם הפרש גבהים של 600 מטר עשה בשעה קלה.
היום היה חם, ועל אף שריצ'ארד רץ עם תיק הספינר פרו רייס, אליו הוא רגיל מריצותיו הקודמות באוסטרליה ובניו זילנד, ובתוכו שקית של 3 ליטר מים, בנחל עמוד עליון נגמרו לו המים והוא מילא בדרך ממטיילים בברכות שכוי.
על מנת להרוויח עוד כמה קילומטרים, החליט ריצ'ארד להמשיך גם לקטע של השביל בנחל צבעון. כאן כבר השמש שקעה, ולא היה צורך בהרבה מים וריצ'רד שמח לחזור לתיק הדיון, איתו הוא רץ את רב השביל בארץ.
כחצי שעה לתוך החמישה קילומטרים בנחל כבר ירד החושך וריצ'רד סיים את היום עם ריצה של חצי שעה לאור פנס ראש עד למפגש עם הרכב.
בבית ספר שדה הר מירון של החברה להגנת הטבע דאגו להשאיר עבורנו סעודה שיכולנו רק לחלום עליה. בעצם חלמנו. מקלחת חמה ומיטה מזמינה הן כל מה שריצ'רד, וגם אנחנו, רצינו. וקיבלנו.
בסיכום היום – יום מוצלח של 77 ק"מ שהשאיר למחר קצת מעל 60 ק"מ עד לסיום המיוחל בקיבוץ דן.
אנחנו נחזור למסלול בשש בבוקר, עם צידה לדרך שקיבלנו מהבית ספר שדה, וחדורים מוטיבציה להגיע לסוף. האמת שאת ריצ'ארד אפילו לא צריך לדרבן. הוא לא עוצר לרגע…
הגעה משוערת של ריצ'ארד לנקודת הסיום, בית אוסישקין של החברה להגנת הטבע בקיבוץ דן, היא בין שתיים לשלוש בצהריים. כמובן שייתכנו שינויים.
כולם מוזמנים! וכמובן, רצים שמעוניינים לחבור לריצ'רד לקטעים מהדרך מוזמנים גם הם.
