אחרי פתיחה מרשימה עם יום בו עבר ריצ'ארד בוולס 95 ק"מ מהמקום בו עצר את הריצה שבוע קודם, ליד מחלף נחשונים ועד החולות של קיסריה, ריצ'רד לא מפסיק להפתיע
מאת:מערכת שוונג
כתבות קודמות על ריצתו של ריצ'ארד בוולס:
• הריצה הארוכה ביותר בישראל – כאן
• לא מפסיק לרוץ – כאן
• פחות אבל כואב – ריצ'ארד בוולס הפסיק לרוץ – כאן
• הריצה הארוכה ביותר בישראל – כאן
• לא מפסיק לרוץ – כאן
• פחות אבל כואב – ריצ'ארד בוולס הפסיק לרוץ – כאן
בבוקר יום ראשון, עוד לפני שהגיע לתל אביב, ריצ'ארד חשב להפסיק את הריצה. רגל שמאל שלו, שעליה צלע בימים האחרונים של הריצה באיזור ירושלים בשל הדלקת בכף הרגל הימנית, אותתה שהיא לא קיבלה את המנוחה שהייתה צריכה, ודווקא היא הפריעה להקדמות. אחרי שהתוודה בפני אור שילון, רץ מקומי שטרח והצטרף לריצ'ארד כבר בכפר הבפטיסטים, שהוא כנראה ייאלץ להפסיק, החליט ריצ'ארד להמשיך "לפחות" עד החוף.
הריצה עד תל ברוך הייתה נעימה וערפל שהתיישב על תל אביב שמר את האוויר קריר ומרענן. אפילו בלת"ם ישראלי שאילץ את ריצ'ארד להקיף קטע רחוב שנסגר עקב פצצה ממלחמת העולם השניה שהתגלתה באתר בניה ליד שדה דב לא האט את הקצב. כשהגענו לחוף ריצ'ארד החליט להמשיך ולראות אם הריצה בחול תקל על הכאב. הוא המשיך בליוויו של רונן מלכי מת"א שהחליט לנסות ולעמוד בקצב שלו במשך כארבעים ק"מ.
מגיע לת"א עם רוני ארזי מנכ"ל שורש ואור שילון
בחוף פולג פגש את הצוות ונהנה מברד בצבע בוהק במיוחד. אחרי ההתרעננות נפרד מוויקי, שותפתו ובת זוגו שבצהריים כבר שמה פעמיה אל עבר שדה התעופה. ריצ'ארד נשאר בידיו האמונות של הצוות שמלווה אותו – צחי גרימברג שאחראי על המינהלות ויאיר פרי מחברת שורש שתומך בכל הריצה ומתעד אותה.
בסוף היום ריצ'ארד נזקק לטיפול בדיקור יבש ברגל השמאלית שתואם מראש במרפאת ספורט "גבע בריאות" בזכרון יעקב. הטיפול נראה כואב, אבל כנראה שהיה גם יעיל, כי בבוקר למחרת ריצ'ארד שוב התייצב בנקודה בה הוא סיים את היום הראשון בקיסריה ושוב הרים רגליים ורץ.
עם רונן מלחי בתל ברוך
באמצע היום הוא זכה לארוח מרענן ביורט של יוקי גיל, הבעלים והמייסד של שורש. יוקי ואשתו דניאל גרים ביורט (אוהל מגורים בסגנון מונגולי) בשיפולי כפר האמנים עין הוד, כחמישים מטר משביל ישראל. ריצ'ארד זכה לחיבוק חם וארוחת צהריים מפנקת שלצערו לא אכל ממנה כפי שהוא רצה. אחרי עשרים דקות הוא כבר המשיך. הוא חצה את הכרמל וסיים את היום ביגור אחרי 66 ק"מ. בלילה הוא זכה לאירוח בפנימיה בכפר חסידים, שם נתנו לו ולצוות חדר מפנק לשנת לילה טובה.
עובר את נחל חדרה
יום שלישי הפתיע אפילו את ריצ'ארד עצמו. זה היה יום לא פשוט שכלל עליה לנצרת, עליה וירידה מהתבור וירידה עד ליערות מנחמיה. היום הסתיים עם 80 ק"מ. לאורך השביל ריצ'ארד פגש לא מעט "שביליסטים", מטיילים שצועדים (לא רצים) את שביל ישראל. הוא הופתע מחדש שכל מי שפגש שמע עליו וכולם כמובן הצטלמו איתו לפני שאיפשרו לו להמשיך לרוץ. במקרה גמור האנשים האחרונים שפגש כבר אחרי השקיעה היו מארגון השומר החדש, ומיד הציעו לו ללון בקרוון שלהם שעומד במיקום יפהפה בצמוד לשביל לפני שזה יורד לתוך נחל יבניאל.
רגע לפני השקיעה מעל מנחמיה
הבוקר התחיל בזריחה יפהפיה מהקרוון, שריצ'ארד לא הספיק ליהנות ממנה כי הזמן דחק, והוא עוד צריך לטפס למירון היום. עד נקודת הסיום בקיבוץ דן נשארו לו קצת יותר מ 120 ק"מ.
הערב נתארח בבית ספר שדה הר מירון של החברה להגנת הטבע שתומכת בריצה לאורך כל הדרך. אנחנו נעצור שם למקלחת חמה אחרי יומיים של ריצה וצבירת כוחות לקראת היום האחרון. מחר בבית אוסישקין בקיבוץ דן נציגים של החברה להגנת הטבע יקבלו את פניו של ריצ'רד שמשלים את הריצה לאורך השביל המסומן שהחברה יזמה ומתחזקת.
מחר (חמישי) ריצ'ארד יסיים את הריצה בקיבוץ דן. כרגע עוד קשה להגיד בדיוק מתי כי קשה לחזות כמה קילומטרים יגמא הרץ המדהים הזה היום. עושה רושם שהטיפוס לפסגת המירון, לרום של 1200 מטר לא מאוד מטריד אותו. ניו זילנד הכינה אותו היטב לטיפוסים כאלה.
מתחיל את הירידה מהתבור
נמשיך לעקוב אחריו בעמוד הפייסבוק.
8.5.13
