תנסו להיזכר בריצה האחרונה שלכם בסוף השבוע, אנחנו משערים שראיתם מאות רצים, רוכבים ואם הייתם בקרבת הים אז גם שחיינים. מי שמגיע בשנים האחרונות אל הטיילת והפארקים השונים יודע שמספרם רק הולך וגדל ועדיין, יש כמות הרבה יותר גדולה של אנשים שבדמיונם רואים את עצמם מצטרפים לחגיגה, אבל לא עושים זאת בפועל. אז מה גורם לאנשים לא לרוץ? חשבנו על כמה סיבות שמשאירים את חלקכם בבית, ואולי אחרי שתקראו את זה תשקלו זאת מחדש.
אז איך מגיעים למצב של פשוט, לצאת ולרוץ? | צילום: shutterstock
1. כי אני לא רוצה לעכב את קבוצת הריצה
אחת הדרכים הטבעיות להתחיל לרוץ היא לעשות את זה עם אנשים אחרים, ללמוד מהם ובעיקר ללמוד ממי שמאמן אותם. אחד התירוצים היותר פופולאריים של אנשים שרוצים לרוץ עם אחרים הוא שהם מפחדים שהם יעכבו אותם ולכן הם לא רוצים להפוך לנטל.
אז חשוב להבין, קבוצות ריצה יש בשפע. בכל פארק, לאן שלא תזרקו אבן תמצאו קבוצת ריצה. רוב הסיכויים שתוכלו למצוא קבוצת ריצה המיועדת למתחילים, וגם אם שם תמצאו את עצמכם בפיגור אחרי כולם – עם קצת התמדה תוכלו ליישר קו לפחות עם חלק מהרצים. מאמן טוב תמיד יידע לבצע את ההתאמות הנדרשות כדי שרצים במספר רמות יוכלו לבצע את האימון במקביל באותו המקום.
חשוב שתזכרו – יש הרבה מאוד רצים ותיקים ומנוסים שהתחילו בקבוצת ריצה שבה הם היו הכי איטיים, והאנשים האלה כל כך אוהבים להסתכל אחורה (במקרים רבים לא יותר מדי רחוק אחורה) ולהיזכר באימונים הראשונים שבהם הם לא הצליחו לרוץ קילומטר. חלקם הגיעו אפילו עד למרתון.
2. כי קשה לקום בבוקר
ההחלטה הראשונה היא להתחיל לרוץ, ועכשיו צריך לחשוב האם מפנים לזה זמן על חשבון השינה בבוקר או על חשבון זמן האיכות על הכורסה כשחוזרים מהעבודה? וזו בדיוק הטעות, כי מי שיתאהב בריצה, וזה כל כך קל להתאהב בריצה, כבר לא יחשוב עליה כמשהו שבא על חשבון דברים אחרים. צריך פשוט לשנות פרספקטיבה, ולהבין שדברים אחרים עלולים להיראות כמו בזבוז זמן. אז ברור שהכוונה היא לא לזמן איכות עם המשפחה כשחוזרים הביתה, אבל ללכת לישון שעה אחת קודם ולקום שעה לפני? זה כבר הרבה יותר הגיוני.
נכון, קשה מאוד לקום בבוקר אם אנחנו לא באמת חייבים. הרי לעבודה אנחנו חייבים ללכת, אבל זה בדיוק המקום לשאול את עצמנו מה אנחנו חייבים לעצמנו? לנפש שלנו? ולכן עבור מי שהפך את הריצה לדרך חיים ועושה את זה כמעט כל בוקר, הסעיף הזה כבר מזמן לא רלוונטי. הסיבה היא פשוטה, אבל לעתים לוקח זמן להבין אותה – ברור לכולם שזה נורא כיף ומפנק להישאר בתוך שמיכת הפוך, על אחת כמה וכמה בחורף. מצד שני, ההרגשה שאחרי ריצת הבוקר היא מופלאה, יש כאלה שיגידו שזו ההרגשה המופלאה ביותר שאפשר לחוות. כמו תרופת פלא שמלווה אתכם לאחר מכן במשך כל היום. ברגע שתגיעו להארה הזאת, אותה התפנקות במיטה לגמרי תיראה לכם כמו בזבוז זמן. כל מה שצריך לעשות הוא להתגבר על המכשול הראשון ולהבטיח לעצמכם שאתם קמים חמש פעמים בשבועיים הקרובים כדי לרוץ – משם זה כבר יזרום.
3. כי אני לא כמו ה"משוגעים" האלה שהולכים לתחרויות
כמעט בכל מקום תמצאו "רצים מתנשאים" שמספרים על ההישגים שלהם במרתון האחרון, או במרוץ ה-10 קילומטרים האחרון, ואם זה לא יקרה בעבודה או בפורום אחר, תמצאו את זה בקלות בפייסבוק. רובם לא באמת מתנשאים, הם בסך הכל מתגאים בדברים שהם הצליחו להשיג וכשהם מפרסמים פוסט בפייסבוק הם פונים בעיקר לאנשים מה"עולם שלהם" שיכולים להבין טוב יותר מה זה אומר להשתפר מתוצאה X לתוצאה Y.
העניין הוא שהאנשים האלה בדרך כלל מרתיעים אנשים אחרים, אלה שכן רוצים לעשות משהו עם הגוף שלהם אבל מתלבטים. בדרך כלל הם לא רואים בעין יפה פוסטים מהסוג הזה או סיפורים על כוס קפה בעבודה. זה מכניס אותם למין אווירה תחרותית כזו, והם בכלל עוד לא עשו את הצעד הראשון שלהם בריצה.
אז נכון, יש אווירה תחרותית אבל מי שבאמת רוצה יכול להימנע ממנה בקלות. אף אחד לא חייב להירשם לשום מרוץ, מרוצים הם אירועים כיפיים שמשרתים את מי שרוצה למדוד את עצמו ולהשתפר, אבל בסופו של דבר 99.9 אחוזים מאתנו הם רצים שההישגים שלהם לא אמורים לעניין אף אחד פרט לעצמם.
יש הרבה מאוד רצים שלא נרשמים לשום אירוע ריצה, ומתאמנים רק כדי לשפר את הכושר הגופני שלהם ולהרגיש טוב עם עצמם. הרצים האלה בולטים פחות ולכן עושה רושם שכל העניין של הריצה זה תחרות אחת גדולה. אז לא, ממש לא, הרעיון המרכזי הוא לעשות את זה קודם כל בשביל הגוף והנפש. בסופו של דבר מי שרץ נכון מרגיש את זה, והוא לא צריך אף מדידה או עידוד כדי לאשר לו שהוא עושה את הדבר הנכון. להפך, יש שיגידו שזה הרבה פחות מלחיץ והרבה יותר מהנה.
4. כי אחרי החורף יהיה קל יותר
עכשיו קל מאוד לקרוא לזה "לאחר החורף", לאחר מכן זה יהפוך "לאחר הקיץ" הלוהט ואז נגיע "לאחר החגים". הכי קל למצוא תירוץ טוב שימנע מאיתנו לבצע פעילות פיזית בחוץ. בתירוץ של הקור יכול להשתמש אולי מי שגר במדינה קרה, אבל הי – אנחנו ישראלים, על מי אנחנו עובדים בעצם? בחורף הישראלי אפשר לספור בשתי ידיים את הימים שבהם באמת לא כדאי לצאת לרוץ בגלל הגשם. בשאר הימים פשוט קר, אבל במונחים ישראלים. זה אומר שעם בגדים נכונים ונוחים, ועם כיסוי של כפות הידיים בכפפות והאוזניים בכובע – מסתדרים עם החורף הישראלי.
אפשר להתלונן על מזג האוויר הישראלי בכל מיני מובנים, אבל עבור רצים מדובר בגן עדן כי באמת אפשר לרוץ בכל ימות השנה עם דגש על ריצה בשעות מוקדמות מאוד או מאוחרות בקיץ. זה המקום להזכיר שלבגדי ריצה טובים יש חשיבות גבוהה במקרה זה. אם אתם לא מצוידים בבגדי ריצה נוחים לחורף, ברור שיהיה לכם פחות נוח ואותו דבר לגבי הקיץ. אז פנקו את עצמכם בקניות, וצאו לרוץ. אחרי מספר פעמים כבר תתרגלו. זכרו, אם תשתמשו בתירוץ של אחרי החורף, תמיד יבואו לאחר מכן תירוצים אחרים.
