"לעלות על הוולודרום ברובה זה באמת מרגש. עם הקהל, המצלמות. לא סתם אומרים שזה האירוע הכי מיוחד של השנה. זאת באמת התחושה. לא רכבתי בטור דה פראנס, אבל זה המרוץ היחיד שאולי יש בו אווירה כזאת", ככה מספר איתמר איינהורן, הרוכב הישראלי הראשון שהשתתף בפריז-רובה.
שבוע עבר מאז שאיינהורן (בן 25) סיים במקום ה-125 בגיהנום של הצפון, ונראה שהחוויה עדין מורגשת היטב. "סיימתי מאוד מרוקן ועייף, אבל האמת שנהניתי", הוא אומר בראיון בלעדי לשוונג. "היה מיוחד מאוד. יחסית לא הרגשתי את הכאב כמו שצפיתי שיהיה".
איך ההרגשה לפני המרוץ?
"קמים בבוקר ומתרגשים, זה משהו ממש מיוחד. באתי בתור דומסטיק של הרוכבים המנוסים ביותר, אז היה עלי פחות לחץ. אבל אם אתה לא נמצא מקדימה ברגעים הקריטיים אז המרוץ שלך הלך ואתה לא יכול לעזור לחברים לקבוצה".
ישראל פרמייר טק בפריז-רובה | צילום: נועה ארנון, ישראל פרמייר טק
איינהורן זכה לחוות את פריז-רובה "על אמת", כאשר קצת יותר ממאה קילומטר לסוף היה מעורב בתאונה. איתרע מזלו, וזמן קצר לאחר מכן וואט ואן ארט החל את המהלך שפיצל את הדבוקה. "זה היה החלק הכי כואב, גם פיזית וגם בהרגשה. זה היה הרגע שבו איבדתי את המרוץ".
איך ממשיכים לרכוב עוד 150 קילומטר בידיעה שאתה כבר לא חלק מהמרוץ?
"כולם אמרו לי לפני שזה מרוץ שלא משנה מה קורה בו, אתה חייב להמשיך להילחם. תמיד יהיה עם מי לעבוד כי תמיד יהיו אנשים שמתפנצ'רים ונופלים. עליתי על האופניים והמשכתי לעבוד עד שפגשתי עוד רוכבים. ובאמת בקטע המרצפות הבא היו הרבה התרסקויות ופאנצ'רים. עקפתי כמה רוכבים ובסוף יצרנו קבוצה שסיימתי איתה".
זכית בשנה שעבר באליפות ישראל, איך הייתה ההרגשה לזנק עם החולצה של אלוף ישראל?
"אני מתרגש מזה כל פעם מחדש, לא רק בפריז-רובה, ואני מקווה שגם יראו את החולצה בשורה הראשונה בסיום. זה מה שחשוב לי. מנסה להראות את הצד החיובי של ישראל בעולם".
איתמר איינהורן בפריז-רובה | צילום: ספרינט סייקלינג
איינהורן התחיל לרכוב בגיל 11 במועדון בעיר הולדתו מודיעין. כמו רוכבים רבים הוא הלך בעקבות אחיו, בן, רוכב מוכר בענף בארץ. "גדלתי לתוך זה. נהניתי לרכוב, נהניתי מהחופש על האופניים, מהאפשרות להגיע לכל מקום. לקחת את האופניים ולרכוב ביער היה משהו שבשביל ילד זו חוויה שונה מכל דבר אחר. לרכוב בקבוצה, או לרכוב בחושך ולהשתתף בתחרויות. זה מאוד פתח אותי לדברים אחרים שלא התנסיתי בהם קודם.
עכשיו הוא שוב בבית, אחרי שלושה חודשים של תחרויות ואימונים באירופה, לפני שישוב להתחרות בחודש הבא בהונגריה. המרחק מהבית לא זר לו. "היה לי חלום להיות רוכב מקצוען. המועדון בארץ חיבר אותי למועדון בבלגיה, ומגיל 16.5 חייתי כמה חודשים כרוכב נוער בכל שנה בבלגיה".
ענף האופניים מרוכז באופן היסטורי בכמה מדינות באירופה, ולא ידוע כ"מכניס אורחים". החוויה של הנער הישראלי לא היתה שונה. "הענף הזה לא פשוט ודורש פיזית ומנטאלית. כשאתה בא מבחוץ זה עוד יותר קשה. כל דבר שאתה עושה לא בא להם בטוב, ויותר קל לעשות עליך יד אחת, במיוחד כשאתה מצליח. כל הבלגים אומרים 'מה זה הישראלי הזה שבא לפה פתאום ומפריע לנו'"?
איתמר איינהורן בפריז-רובה | צילום: נועה ארנון, ישראל פרמייר טק
אבל הקושי הגדול ביותר, לדבריו, היה הבדידות. "הכי קשה היה לחיות לבד, בלי אף אחד שמדבר עברית, בלי אף אחד מהבית. היו ימים שסבלתי ואמרתי לעצמי שאולי אני צריך לחזור לארץ, אבל התמדתי".
ההתמדה השתלמה. איינהורן הוא כרגע אחד משלושה ישראלים בקבוצת ישראל פרמייר-טק המקצוענית, ולפחות השנה המצליח בהם, עם שלושה טופ-10 במרוצים בדרג השני והשלישי. השיא היה מקום רביעי במילאנו-טורינו (מרוץ מדרג PRO, השני באיכותו, ג"ג) בחודש שעבר. "אני מאמין שאני יכול לנצח השנה מרוץ ברמה, הזאת ולעשות טופ 10 במרוץ וורלד טור (הדרג הבכיר, ג"ג).
מה דרוש כדי לנצח מרוץ?
"לנצח במרוץ זה לא רק לרכוב הכי מהר, זה הרבה מעבר לזה. יש הרבה מלחמות שלא רואים בטלוויזיה, גם במרוץ וגם מחוצה לו, ובסוף התוצאות באות לאו דווקא ממה שרואים על פני השטח. אבל הכי חשוב זה ההתמדה. חייבים לנסות שוב ושוב. גם הרוכבים שמנצחים 10 פעמים בשנה לא מנצחים ב-20 או 30 מרוצים בשנה".
איתמר איינהורן בפריז-רובה | צילום: ספרינט סייקלינג
IPT (ישראל פרמייר טק), שנוסדה ב-2014 על ידי המיליארדר היהודי-קנדי סילבן אדאמס, היא קרש קפיצה משמעותי לרוכבים ישראלים. אבל בענף שבו קיומן של הקבוצות תלוי לחלוטין בספונסרים, תמיד קיים חשש להמשכיותן של קבוצות, אפילו הבכירות ביותר.
ירדתם השנה דרג, מהוורלד טור לפרו, אתה חושש?
"תמיד יש חשש לגבי העתיד, אבל כרגע המצב טוב ויציב. יש קבוצות הרבה פחות יציבות מאתנו".
האם רוכבים ישראלים יוכלו למצוא מקום בדבוקה ללא קבוצה ישראלית?
"יכולים למצוא מקום, אבל זה יהיה קשה כי הקבוצות פחות מחפשות את זה. אנשים שיוכיחו את עצמם יצליחו. היו רוכבים מקצועיים גם לפני. צריך להאמין בעצמך ולהמשיך להילחם. כשאני הייתי בן 15 היו לי מתחרים פה בארץ שחשבתי שהם יהיו המתחרים שלי תמיד, אבל בסופו של דבר מהשנתון שלי לא נשאר אף אחד חוץ ממני".
איתמר איינהורן | צילום: נועה ארנון, ישראל פרמייר טק
הקבוצה משיגה תוצאות לא רעות, אבל לא מנצחת, מה יהיה?
"אני מאמין שזה רק ענין של זמן. יכול להיות שהשבוע ויכול להיות שיותר מאוחר".
לרוב לקבוצות אופניים יש "אופי", הן נבנות כדי לזכות במרוצים חד-יומיים או להתמודד על מרוצי קטעים, מה האופי של IPT?
"הרצון הוא לכיוון הגרנד טורים יותר מכל דבר אחר. הרצון זה לנצח את הטור דה פראנס. אנחנו קבוצה די חדשה ואנחנו עוד מחפשים את עצמנו קצת, איפה אנחנו יכולים להצטיין. יש לנו רוכבי קלאסיקות (מרוצים חד-יומיים, ג"ג) טובים, מטפסים מצטיינים, רוכבי GC (דירוג כללי במרוצי קטעים) טובים. צריך שהדברים יסתדרו. במרוצים יש 20 קבוצות ורק מנצח אחד".
אתה מוקף רוכבים שעשו קריירה מרשימה. כמובן שכריס פרום, אבל גם יאקוב פולסאנג, מייקל וודס, סטפ ואנמרקה, מה אתה לומד מהם?
"אני מנסה ליהנות מהניסיון שלהם. אין משהו ספציפי, אבל כל תחרות מחדש יש דברים חדשים שלומדים. אנחנו מדברים על הרבה דברים, מרמה של לחץ אוויר בצמיגים, ואני מעריך אותם מאוד ומקשיב להם".
כריס פרום עם שניים מהרוכבים הישראלים – ויינברג ורייסברג | צילום: נועה ארנון
לו עצמו יש עצה אחת מרכזית לצעירים שמעוניינים להיכנס לענף, וגם לחובבנים שפשוט נהנים לרכוב עם חברים: "אנשים חושבים שאם אני רוכב מקצוען, אז אני אהיה הרוכב הכי חזק באימון שבת. אבל מי שרוצה להיות טוב צריך להבין שכדאי לך לבחור איפה להצטיין, בשאר המקומות תבוא רק ליהנות. אם תנסה להיות הכי טוב בהכל כנראה תהיה מאוד בינוני בסוף".
בשנתיים האחרונות איינהורן השתתף בוולטה דה אספניה, וסיים שלושה קטעים בעשירייה הראשונה, אבל השנה הדגש שלו הוא על מרוצים חד יומיים, כשהמטרה הגדולה היא כרטיס למרוץ הכביש באולימפיאדת פריז בשנה הבאה, בו ישתתפו 90 רוכבים. "אני רוצה להצליח להשיג נקודות לקראת האולימפיאדה וגם להוכיח שרוכב ישראלי ראוי לנצח".
