תחרות הישראמן המסורתית, שהשנה היא כבר צ'אלנג' ישראמן, שונה באופייה, סביר להניח, מכל תחרות שתעשו למרחק הארוך בסבב המקומי והעולמי. התחרות באילת מאופיינת במה שנקרא "תנאים משתנים", ואין לדעת למה לצפות עד בוקר התחרות, ובמקרים מסוימים גם במהלך התחרות יכולות להתרחש הפתעות, עליהן נרחיב בהמשך.
לכתבות נוספות בשוונג:
רועי זוארץ: "הצטרפות הישראמן לצ'אלנג' זו אחת הבשורות הכי משמחות שקיבלתי"
הנוף המרהיב ותרגול הירידות: על מקצה חצי המרתון בצ'אלנג' ישראמן
האם צריך בכלל לעשות מחנה אימונים לצ'אלנג' ישראמן?
השחייה
נתחיל מהחלק הפשוט יותר בתחרות – השחייה במים צלולים להפליא בים האדום של מפרץ אילת. בשחייה ניתן ללבוש חליפות שחייה ארוכות, שנקראות בשפה המקצועית Wetsuits, לטובת חום הגוף עקב הקור השורר בחוץ וטמפרטורת המים הקבועה באילת, שעומדת על 21-22 מעלות צלסיוס לאורך כל ימות השנה.
הרכיבה
מסלול הצ'אלנג' ישראמן מיוחד בנופיו. עם היציאה מהעיר נתקלים בנוף עוצר נשימה של מדבר וכבישים אינסופיים על כביש 12 העוצמתי. לאורך המסלול מלווה גדר הפרדה בינינו לבין מדינה אחרת – מצרים, ואם נסתכל טוב יהיה ניתן לראות חיילים משני צידי הגדר.
חשוב להכיר את מסלול הרכיבה על בוריו על מנת לנצל את מרכיביו השונים ולהתאים אותם לכושר הנוכחי של הספורטאי ולחוזקותיו. הרכיבה מתחילה עם קטע מישורי בעיר של 3 ק"מ ולאחריו מתחילה העלייה – מכיכר היציאה מהעיר ועד מעט לאחר שטח החלפה – T2. מדובר בעלייה של כ-15 ק"מ, שיפוע ממוצע של 6 אחוז ובעיקר חימום מנועים לקראת המשך הקרב על המסלול.
את העלייה חשוב לקחת באופן שקול ומבוקר – אלא אם אתם נלחמים על תחרות "מלך ומלכת ההר" ואז תשקלו טוב את המשך הרכיבה ואת מגמת ההתאוששות שתצטרכו לאורך הציר המרכזי של התחרות, שאורכו 75 ק"מ לחצי המרחק ו-165 למרחק המלא.
העלייה היא קטע גישור, תחילת המרוץ, יש לנו עוד כוח ואנחנו מסוגלים לדחוף. החוכמה היא לדעת לווסת את הרגש ולעבוד מהשכל הישר – כל אחד מגיע עם תכנית עבודה מסודרת, לכן גם מומלץ לעבור על המסלול בחודשים שלפני התחרות.
עם סיום העלייה מגיע לטעמי החלק המעניין וה"קל" יותר של המסלול, מנטפים ועד צומת סיירים. 37.5 ק"מ (בחצי המרחק) של רולינג הילס, בד"כ רוח גב מפנקת וירידות לצבירת תאוצה. המשפט "אירו זה הכל" מאפיין מאוד את המסלול הנ"ל – בתחרות כמו צ'אלנג' ישראמן חשוב לשבת בתנוחה אווירודינמית על מנת למקסם מהירות בירידות ולשמר אותה בקטעי המישור. הפערים וההבדלים בקמ"ש בירידות ובקטעי המישור מגדילים את הפער משמעותית מיתר המתחרים מאשר בעליות לאורך המסלול. לכן, חשוב לדעת איפה כדאי ללחוץ על ה"גז" ואיפה ניתן מעט לשחרר.
לאחר הסיבוב וחזרה ל- T2 (מתייחס לחצי המרחק, רק בו התנסיתי) היא מהקשוחות אותן חווים הרוכבים, מצד אחד "מריחים" את הסוף, מצד שני – שם לרוב יהיו את רגעי המשבר אם התזונה הייתה לקויה או שהוואטים היו גבוהים מידי. אם כך המצב, חשוב לזכור שהמטרה העיקרית היא לרדת לריצה רעננים ככל האפשר, לכן גם אם סטיתם במעט מתכנית העבודה זה לא מאוחר לתקן – הקפידו לאכול ולשתות (גם אם אין חשק) וכמובן על מורל מנטלי גבוהה, אתם מוכנים, אתם מאומנים ואפשר לצאת מכל משבר אליו נקלעתם במהלך התחרות.
המלצה שלי – לקחת את עשרת הקילומטרים האחרונים של הרכיבה בצורה יותר סולידית על מנת למקסם התאוששות לפני הריצה – לסיים את בקבוק השתייה, לקחת ג'ל (ולמי שלא מפריע, לעשות על עצמו את צרכיו, כמובן רק מספר 1 למי שתהה).
הריצה
כבר אמרנו שהתחרות שונה באופיה? 11 ק"מ בירידה נשמע קל? אז זהו, שלא כל כך…
הרגליים מעט כבדות לאחר הרכיבה – תנסו לא להתנגד למהירות הגוף בירידה אלא לתת לצעדים להיפתח, להיות קשובים לדופק ולקצב הביצוע ואיפה שניתן לרוץ מעט על חול/שטח כדי לרכך את האימפקט עם הקרקע – מומלץ לעשות זאת.
לאחר הירידה מגיע קטע של 3 ק"מ עם רוח גב מפנקת, אל תתפתו גם פה ללחוץ מעבר, תשמרו על קדנס מספיק גבוה (אחרי הירידה הוא נוטה לרדת), הקפידו לשתות ולאכול וזזכרו שעדיף בחזרה לרוץ עם עוד מישהו ולא לבד – הרוח מקשה על כולם, לכן חלוקת הובלה היא מתבקשת כמו ברכיבה עם דראפטינג (רק שבריצה, בניגוד לאופניים, זה חוקי).
עם הכניסה לטיילת כבר מרגישים את הסוף, פוגשים את המשפחה והחברים או סתם קהל שמגיע לעודד, לדעתי, החלק הכי נחמד במירוץ. לא לשכוח לחייך בקו הסיום, וכמובן… לסיים עם שתי נעליים על הרגליים. נתראה על המסלול!
הכותב: רועי זוארץ | חבר נבחרת ישראל בטריאתלון, אלוף חצי ישראמן 2022 ומאמן טריאתלון מוסמך. לתכניות אימון ופרטים נוספים לחצו כאן