שמי משה הרמבם, בן 66 מאשקלון. בעל חנות אופניים.

בשנת 1997, כשעוד הייתי נהג אוטובוס באגד אשקלון, בגיל 40, התחלתי לרכוב על אופניים (לבד), באחד הימים פגש אותי ויקטור כנפי (גיסו של הנרי), שהיה מורה לנהיגה, עצר לידי עם הרכב (כיוון שרוכבי כביש לא היה מחזה נפוץ), החלפנו כמה מילים ואז הציע לי להצטרף אליהם לרכיבות בשבת.

את הנרי אוחיון פגשתי בשנת 1998, לאחר שקיבלתי מגיסו ויקטור מספר נייד שלו כדי לתאם רכיבות על אופניים.
המפגש באותה תקופה היה בצומת מד"א באשקלון, השעה נקבעה לשעה 06:30.

במפגש היו ז'אק (יצחק) בן דוד ז"ל, הנרי אוחיון ז"ל ו-ויקטור כנפי יבדל"א. הדבר שאני זוכר כבר מהתחלה, הנרי אמר לי קובעים שעה ומדייקים, 3-2 דקות ממתינים, מי שלא הגיע – לא מחכים לו.

ההקדשה של הנרי אוחיון למשה הרמב"ם על ספרו | צילום: פרטי

הנרי לקח אותי תחת חסותו, לימד אותי איך רוכבים, טיפים, דראפטינג ("משה תחזיק בגלגל"). אני הייתי הצעיר בחבורה. היה מסלול קבוע לצומת עד הלום (במתכונת הישנה שלו), היינו נפגשים עם 4-3 אשדודים ומשם המשכנו לצומת אשדוד, כנות, קריית מלאכי ולאשקלון. 62 ק"מ מסלול בשלב הראשון.

עם הזמן הארכנו את המסלול ל-75 ק"מ, 90 ק"מ עד ל-127 ק"מ.

כמובן שבאותה תקופה לא הייתי בכושר, בהתחלה הנרי הרגיע אותי ואמר לי "אל תתייאש, אם נעזוב אותך – תמשיך לרכוב במסלול". משבת לשבת השתפרתי, עד שלאורך כל המסלול הייתי צמוד אליהם.

עבור הנרי, כל אימון היה תחרות. היה חשוב לו "לשבת על הגלגל" מאחור, מידי פעם היה מוביל, אבל תמיד לקראת סוף המסלול היה תוקף להגיע ראשון לקצה המסלול שהיה נקבע במהלך הרכיבה.

הנרי אוחיון עם אדי מרקס וחנוך מרמרי | צילום: מתוך הספר "גלגלי החיים"

אחד הסודות של הנרי היו, שהיה מביא איתו חופן גדול של קוביות סוכר שהיה מכניס לפה כל 30-20 דקות.

את העסק שלי, אופן ספורט באשקלון, פתחתי בשנת 2000, לאחר שעזבתי את אגד. בתקופת הרכיבות, כמדומני בשנת 2003, הוא קיבל מרוזן-מינץ, כספונסר, אופניים. לאחר כמה שנים, CTC החליטו לתת לו אופני כביש מקרבון.
הוא כל כך היה מאושר ושמח, שאי אפשר לתאר במילים. הוא אמר לי "אני אקבל את האופניים בתנאי שאתה תרכיב לי אותם.." ואז אוסיף "ובסוף אני אדפוק אותך ברכיבה בעליות".

בכל הזדמנות כשרצו לראיין אותו – ערוץ הספורט וכו', הוא ביקש ממני שיראיינו אותו אצלי בחנות ולא בביתו. הנרי היה גר במרחק של 5 דק' הליכה מחנות האופניים שלי. הייתי הולך אליו פעמיים-שלוש בשבוע בשעות הבוקר, לפני שפותח את החנות.

הוא סיפר לי לא פעם על הקשיים שלו וטעויות שעשה במהלך החיים. היה לו מנהג קבוע בימי שישי, שהיה מגיע אליי לחנות, לשתות קפה, יושב ומספר חוויות מהרכיבות. כל עולמו היה אופניים! הוא היה אומר לי בהומור שחור, "כשאמות, אני מבקש להיקבר עם האופניים ועל המצבה לשים מודל אופניים".

הנרי היה נדיב, ביישן, לא פעם היה בוכה כשדיבר על מצבו (כמו שכתב בספרו האוטוביוגרפי "גלגלי החיים"), ישר עם סבלנות אין קץ, עקשן ועומד על שלו, ולא מתפשר. תכונה נוספת מאוד בולטת שלו – עברית רהוטה והיה מתקן שגיאות בדיבור אם מישהו היה טועה. "אומרים גידון ולא כידון", "לרכוב ולא לרכב".

כשצפינו בטור דה פראנס, היה יושב צמוד למסך והיה צועק, כועס על הרוכבים, איך הם מתנהלים ברכיבה ומפרשן, מתקן ואומר "הוא לא רוכב נכון", "הוא לא רוכב בקדנס הנכון", היה מהמר מי ינצח בקטע הרכיבה.

כשהייתי מספר לו איפה ולאן רכבתי, איזה מסלול, ואם זה לא היה הלוך-חזור אלא גם נכנס אל יישובים/קיבוצים
היה אומר "תגיד, אין לך סחרחורות? למה אתה לא רוכב הלוך חזור"?

כשהיינו קולטים מרחוק רוכב לפנינו (בתקופה שהיה נדיר לראות רוכבי כביש, לא כמו היום שיש נחשול של רוכבים), היה אומר לי, "הוא רוכב יותר לאט מאיתנו, אנחנו נגיע אליו – אל תדאג". "שמור את הכוח, כשנגיע אליו נדפוק אותו".

הנרי אוחיון | צילום: באדיבות כרמי שרביט

אבל הוא גם היה מסביר, כשמגיעים למישהו – לא עוקפים אותו ועוברים על פניו, אומרים לו שלום, רוכבים איתו מרחק קצר ושואלים אם הוא בסדר, אם הוא צריך עזרה, מים וכו'… ואז, לאט לאט מגבירים קצב ועוזבים אותו. היה כועס מאוד מאוד על רוכבים שהיו עוקפים ולא מאטים אפילו, וגם לא אומרים שלום. היה מפציר, "מה הוא חושב, שאם הוא חזק, הוא ספורטאי? לא!!! קודם תהיה בן אדם, אחר כך רוכב/ספורטאי".

בעליות היה אומר "שמור על קצב, אל תלחץ, כדי שתסיים את העלייה, כי זה לא סוף המסלול". היה אומר "תאכל ותשתה ברכיבה, למה אתה לא אוכל ושותה"?

בשנים האחרונות, הנרי עבר לבית אבות, לצערי ביקרתי אותו מעט. באחת הפעמים כשביקרתי אותו, שאלתי אותו "אתה מזהה אותי?" אמר לי "הקול שלך מוכר, אבל לא מזהה אותך בפנים". זו הייתה תחילת ההידרדרות במצבו. ואז פרצה הקורונה, ואסרו לבקר אותו כדי לא לסכן את בריאותו.

ביום שישי, 27/10/2023, קיבלתי הודעה מגיסו ויקטור, שהנרי נפטר.
ואז העליתי פוסט בפייסבוק (מצורף כאן מטה), וספדתי אותו.

היו לי מאות שעות של רכיבה איתו לאורך 20 שנה, אולי אף יותר. כל מה שאני יודע על אופניים, זה מהנרי בלבד. הכל. לעד אזכור אותו, כרוכב גדול, וכבן אדם גדול.

יהי זכרו ברוך.