מאת:הראל נחמני
כל ספורטאי יודע שחשוב להגיע לרגעי האמת בכושר שיא. חודשים ארוכים של אימונים מתישים מתנקזים למספר שניות, דקות או שעות של מאמץ מירב. אולם כאשר מתכוננים לתחרות ארוכה כמו הטור טראנסאלפ, לוקחים בחשבון שהתחרות היא בעצם סוג של אימון ארוך
למען האמת, אני חייב להתוודות שאין לי מושג איך הגוף יגיב ל- 900 ק"מ רצופים של רכיבה על אופני כביש עם טיפוסים מצטברים של מעל 3 ק"מ ביום. מעולם לא רכבנו אני ושותפי רונן שיריזלי 7 ימים ברציפות ובעצימות גבוהה, כך שהטראנסאלפ מהווה מאין אבן דרך (milestone) בתהליך מתמשך, וכבר היום ברור לי שהוא לא הסוף אלא רק ההתחלה.
ההכנות לטראנסאלפ הובילו אותי למספר תובנות המעסיקות טריאתלטים ורוכבי אופניים, ואנסה לגעת בקצרה בכמה מהן:
- כשמטפסים צריך לדעת גם לרדת – אחת המטרות העיקריות שהצבתי לעצמי כשנרשמתי לטראנסאלפ הייתה ללמוד לרדת. מהיום הראשון בו התחלתי לרכוב הבנתי שטיפוסים זה הצד החזק שלי (כלומר החלק הקל יותר). אבל, כשנגמרה העלייה התחילה הבעיה. תמיד קינאתי בקמיקזות שחלפו על פני בירידות כאילו הייתי אוויר, כשהם נראים קלילים ומשוחררים, בעוד אני סוחט את ידיות הבלם ומרגיש כמו חייל לפני שהוא מתחיל בקרב.
השינוי כמו כמעט כל דבר בחיינו מתחיל בראש. בתהליך הדרגתית שכלל תרגולים רבים ושחרור חסמים בראש, שיפרתי בהדרגה את השליטה באופניים, ובעיקר, התחלתי ליהנות מהירידות. גורם חשוב נוסף לשיפור הביטחון בירידות הוא בחירת אופניים מתאימות וה- Canondale System 6 בהחלט מספקות את הסחורה.
- כשנהנים כדאי לספר גם לאחרים – כל חיי עסקתי בספורט, זה התחיל בענפי הכדור, עבר לטניס, רוגבי, ובהמשך גם ריצה ושחייה מדי פעם, אבל אף פעם לא הצלחתי להתמיד. השינוי הגיע לאחר שהתחתנתי ובעיקר תודות לדנה אשתי, שהעניקה לי הרבה שקט נפשי. מהר מאוד הגעתי לרן שילון, ובעזרתו סיימתי בכבוד את תחרות איש הברזל בניס (צרפת) לפני 3 שנים בדיוק. היום, הספורט הוא דרך חיים בשבילי, הכוללת כמובן אימונים מסודרים, תזונה נכונה, ואיזון נכון עם חיי משפחה ועבודה (הסדר הנכון הוא: משפחה, עבודה, ספורט).
- מה יותר חזק הלב או הרגליים? – האבסורד בשאלה זו הוא שכאשר מתחבטים בה, כבר כמעט לא ניתן לעשות דבר בנידון (too late). אחד התרגילים המרכזיים אותו אני ורונן שיריזלי שותפי לטור טראנסאלפ מבצעים בתקופת השיא של האימונים הוא אינטרוולים all out . התרגיל פשוט – 4 דקות all out (נותנים כל מה שיש ברגליים), 4 דקות מנוחה, כל זה 10 פעמים (סה"כ אימון של 80 דקות).
הנטייה הטבעית היא לחשוב שבאימון מסוג זה הדופק יקפוץ מיד לשמיים ולא ירד משם עד סוף התרגול. בפועל, כאשר התחלנו לבצע את התרגיל (פעמיים כל שבוע בתקופת השיא לא כולל שבועות מנוחה), לא הצלחנו להגיע אפילו אל הסף האנאירובי שלנו, אפילו לא בסט המהיר האחרון. מצד שני, הרגליים עבדו במאמץ מרבי, מה שהוביל אותנו לדיון בשאלה הנ"ל. מצד אחד עושה רושם שהשתפרנו מאוד בכל מה שקשור לתפקוד הלב והריאות (מה שהוביל להורדת דופק משמעותית גם בקטעי ה- all out), מצד שני הרגליים לא הצליחו לייצר עוצמה שתעלה את הדופק אל הסף האנאירובי ואף מעליו.
העיסוק בספורט כדרך חיים יצר אצלי צורך לעזור לאנשים אחרים לעבור תהליך דומה של הפיכת הספורט (אצלי טריאתלון) לדרך חיים, תוך שמירה על חיי משפחה תקינים ופגיעה מינימלית במקום העבודה. צורך זה הוביל לכך שהקמתי ביחד עם הספורטאית ומאמנת הטריאתלון דלית שיף, את קבוצת הטריאתלון
Perfect balance,
הפועלת כחודשיים באזור חוף-כרמל, מנשה והשרון. רובם המכריע של חברי וחברות הקבוצה הם אנשי משפחה עובדים, הרואים בספורט דרך להעלות את איכות החיים. כמו-כן הקבוצה שמה לעצמה כיעד להגיע לאיזון כמותי מקסימלי בין נשים לגברים.
אומרים שלאנס (הגדול מכולם) היה מבצע אימון כזה 4 פעמים בשבוע והגיע לאיזון מקסימלי בין עבודת הרגליים לתפקוד הלב-ריאות, כלומר הצליח לעשות אימונים בהם הוא מגיע למקסימום מהירות ומקסימום דופק. אנחנו בינתיים, רואים שיפור הדרגתי בתפקוד הלב-ריאות, המתבטא בכך שהדופק עולה גבוה יותר (קרוב מאוד לסף האנאירובי) וגם המהירות עולה.
בקטנה: הטור האישי אותו אני כותב והמדור המועלה בעקבותיו בימים אלה באתר שוונג, נועדו לתת חשיפה לתחרויות אופני כביש לחובבים, תחום המתפתח מאוד בשנים האחרונות בעיקר באירופה ובצפון אמריקה.
סבב תחרויות ה "Trans" כולל 5 תחרויות :
