ביולי 1996 הסתיימו 5 שנות שלטונו של מיגל אינדוריאן בטור דה פראנס. את האכזבה בטור הוא הביא לשיא מוטיבציה במשחקים האולימפיים שנערכו באטלנטה מעט לאחר מכן
מאת:יאיר בן עמי
הטור דה פראנס של 1996 החל כשמיגל אינדוריאן מועמד על לניצחון. בחמש השנים שקדמו לאותו טור הוא לקח את החולצה הצהובה מדי שנה בפערים מעוררי התפעלות וגם שתי חולצות וורודות של המנצח בג'ירו ד'איטליה הוא לבש במהלך אותן שנים. באותה השנה הוא הגיע לטור כמנצח הדופינה ליברה והתחזיות הבטיחו היסטוריה של ניצחון שישי בטור- הישג שאף רוכב לא הצליח להגיע אליו.
לאינדוריאן הייתה שיטה קבועה בטור. הוא היה מתייצב ליום הראשון עם עודף קל של משקל ובמהלך השבוע המישורי הראשון הוא היה משיל את אותו העודף. להרים הוא היה מגיע בקרבת שיא כושרו כך שיכול היה לשמור על מתחריו. במרוצים נגד השעון הוא היה פותח פערים אדירים כשבזכותם הוא מייצב את אחיזתו בחולצה הצהובה.
השיטה עבדה עד לאותו טור של 1996. השבוע הראשון לא דרש מאינדוריאן מאמץ ברמת השלת עודף המשקל ולעומת זאת מולו התייצבו מספר רוכבים שהחליטו לקרוע את העליות מהרגע הראשון ובמטרה להתיש את המלך הבלתי מעורער.
כבר בפרולוג הפסיד אינדוריאן 12 שניות על פחות מ- 9.5 ק"מ ולמי שנראה כאחד מהמתמודדים על החולצה הצהובה- אלכס זולה. גם יבגני ברזין, טוני רומינגר, אברהם אולנו וביארן ריס לקחו לאינדוריאן זמן וזו הייתה הפעם הראשונה בחמש שנים שהתרחשות כזו פותחת את הטור דה פראנס.
הימים הבאים הציגו את בעיקר את קרבות מאריו צ'יפוליני ואריק זאבל על הניצחונות במאוצים ההמוניים ואז הגיע הקטע השביעי עם הפסגות הראשונות.
יבגני ברזין היה השני שהחל בהפעלת הלחץ, לפניו כבר דהר לוק לה בלנק שהיה הפועל הנאמן של רישאר וירנק. אינדוריאן ישב בחבורת החוד ונהג כהרגלו, לא תקף אלא רק עקב אך הפעם זה לא הספיק לו וכשנותרו 3 ק"מ לפסגה עליה מוקם קו הסיום הוא מצא עצמו לבד כשחבורת החוד מתרחקת ממנו. הרכבים המלווים החלו לעקוף את אינדוריאן ומכך הוא הבין כי הפער הופך למשמעותי. הוא סימן לרכב הקבוצה שיגיע אליו, לקח שתייה שתעלה לו בקנס ותוספת זמן בגלל הקרבה לקו הסיום ואיסור הסיוע מרכבים בשלב כה מתקדם של המרוץ, ואת קו הסיום הוא חצה מותש, בפיגור ענק משאר המתמודדים על הניצחון ולראשונה, מזה שש שנים, עם חוסר הביטחון של פטרון הדבוקה.
ההתרסקות של אינדוריאן בקטע 7 של טור דה פראנס 1996
למחרת נערך קטע נגד השעון (בעלייה ולאחר שהקטע שונה בגלל מזג אוויר). יבגני ברזין לקח לאינדוריאן עוד דקה, ביארן ריס השאיר לו עודף של כחצי דקה, אברהם אולנו רכב טוב ממנו ואפילו טוני רומינגר קיבל דירוג טוב משל אינדוריאן למרות שנקבע להם זמן זהה. בשלב זה היה קשה לראות את ההתאוששות של אינדוריאן וכל שנותר לו הוא להציג את הצד הספורטיבי שלו כמתמודד על ראש הדירוג ואת זה הוא אכן עשה בצורה מעוררת כבוד.
הקטע הלפני אחרון של אותו הטור שוב הציג את אינדוריאן השען שפתח עבר מרחק של 63.5 ק"מ בזמן מהיר ביותר מדקה מכל מתחריו להוציא הכוכב העולה, יאן אולריך, שקבע את הזמן המהיר של היום ובפער של כמעט דקה מאינדוריאן. אולריך קבע את הזמן הטוב ביותר למרות שקיבל הוראה להאט וזאת כדי שמוביל קבוצתו, ביארן ריס, לא יאבד את החולצה הצהובה. בסיומו של הטור ניצח ריס שהודה (אחרי למעלה מעשור) כי השתמש בסמים ובכך הפך את משמעות הכינוי מר 60% ליותר מבדיחה. הכינוי הודבק לו בזכות השמועות על כך כי מספר הכדוריות האדומות בדמו גבוה בצורה חריגה. יאן אולריך היה פועלו וסגנו באותו הטור ואינדוריאן סיים במקום 11 כמעט רבע שעה רחוק מהחולצה הצהובה.
שבוע חלף ורוב כוכבי הטור של 1996 התייצבו לתחרויות במשחקים האולימפיים באטלנטה/ארה"ב. במרוץ הכביש ניצח פסקאל ריצ'ארד. במרוץ נגד השעון חיבר אינדוריאן את כל הטוב והמוכר שלו לכדי ביצוע של מדליית זהב. הוא הקדים את אברהם אולנו (כסף) וכריס בורדמן(ארד), את מאוריצ'יו פונדריסט וטוני רומינגר ורוכב צעיר, מבטיח שכבר הותיר חותמו ועוד יותיר הרבה ביותר – לאנס ארמסטרונג שסיים במקום שמיני.
המרוץ נגד השעון במשחקים האולימפיים אטלנטה- ארה"ב 1996
זו לא הייתה הפעם האחרונה בה מועמד לניצחון המובס בטור מצליח להשיג מדליית זהב במשחקים האולימפיים הנערכים לאחריו. על מקרה נוסף ברגע האולימפי אחר.
בתמונה: מיגל אינדוריאן במרוץ אישי נגד השעון בטור דה פראנס 1993 (צילום: Eric HOUDAS )
יאיר בן עמי
עורך ראשי אתר Shvoong בעל הטור מציאות נושכת
