אליפות העולם באיש הברזל שהתקיימה בתחילת השבוע בהוואי סיפקה דרמות רבות והפתעות שלא איחרו לבוא. אלכס וולפסון אוסף את כול הרגעים הגדולים ומרחיב מה היה שם

מאת:אלכס וולפסון

חודשים של מעקב אחר תחרויות ברזל בכל העולם הובילו אותנו ליום בודד אחד, אליפות העולם המתקיימת כל שנה בהוואי על חופיו של האי קונה. כל הסלוטים חולקו וכל ה"כלים הכבדים" התייצבו על קו הזינוק, ביניהם:
 
אלוף העולם המגן על התואר – קרייג אלכסנדר, כריס מקורמיק שהגיע כדי להגן על התואר מלפני שנתיים לאחר שנכשל לעשות זאת לפני שנה בגלל תקלה טכנית באופניים, נורמן סטדלר הגיע כדי להראות לכולם שהאלוף מ- 2004 ו- 2006 עדיין חי ובועט, ויכול לסיים תחרות במיקום טוב בפודיום, אנדי פוטס ורסמוס הנינג שהגיעו להוואי בעודם פצועים חלקית רצו להוכיח לכולם שהם יכולים להתסיס את המקומות בעשירייה הראשונה גם במרחק הארוך. כריסי וולינגטון חזרה להוואי כדי לשבור את שיא 17 השנים של פאולי ניובי פרייז'ר וגם להראות שהיא בלתי מנוצחת. כמובן גלעד רותם התייצב גם כן, מוכן מתמיד, עם יותר שעות הכנה הרבה יותר חזק באופניים ובשחייה, עם הרבה יותר בטחון אחרי נצחון במקצה קבוצות הגיל באירונמן אוסטריה. כמובן שאריק טאוב הנוסע המתמיד לקונה נמצא שם גם.

מזג האוויר בקונה הוא גורם שאין להתעלם ממנו, ניתוח תוצאות של שנים קודמות מראה את השוני בזמני הסיום של המתחרה הראשון הנעים בין שאיפה ל- 8 השעות לבין 8 וחצי, דקות יקרות שהרוחות והחום גוזלות מהמקצוענים. בתחרות מסוג זו, שהמתחרים דוחפים את עצמם לקצה היכולת בתנאי חום ורוחות קיצוניים ומשחקים על הגבול הדק של עצמם, הופך את התחרות בהוואי ללא צפויה מכולן ומרתקת. תוצאת המסיים הראשון עמדה על 8:20, מה שמעיד על אופי התחרות הקשה.

המקצוענים זינקו כ- 15 דקות לפני כל שאר המתחרים. 15 דקות שנראו זניחים בהשוואה למספר השעות שהם הולכים לבלות על המסלול אך לא כך היה הדבר. ככל שהיום התקדם הלכו והתחזקו רוחות הצד והפנים האמתניות של קונה, אשר ידועות בלהעיף רוכבי אופניים לשולי הכביש. בהתחלה קשה היה לתפוס את ההגיון שבדבר אבל התחרות הזו כמו תחרויות רבות אחרות יותר קלה למקצוענים, ככל שתגיע יותר מוקדם לסיבוב באופניים כך תסבול מפחות רוחות ותקבל את רוח הגב בתזמון הנכון, דבר היוצר אפקט הפוך בדיוק בקרב קבוצות הגיל ומתחרי ה -12 + שעות, שיצטרכו לסבול את כל מה שהאי מחליט להפיל עליהם.

מקצה הגברים
השחייה נפתחה כצפוי עם פריצה קדימה של אנדי פוטס וג'ון פלנגן האמריקאי שהובילו את כל השחייה תוך שמירה על קצב רצחני. כבר לפני השחייה החליטו השניים לשחות ביחד באופן מתואם אחד על רגלי השני ולהתחלף בהובלה בצורה מתואמת, פלנגן הנחשב לשחיין הטוב בין השניים מבצע צעד נדיר בתחרות זו ו- 100 מטרים לסוף הסתובב על הגב והמשיך בשחיית גב לכמה שניות כדי לראות את מיקומו של אנדי פוטס מאחור ואז שב חזרה לחתירה כשהוא מגביר קצב כדי לסיים ראשון את המקטע.

לא עבר הרבה זמן עד שהדבוקה המרכזית השיגה את השניים באופניים, כל הפייבוריטים לא נראו באופק והמובילים באופניים המשיכו להכתיב קצב גבוה. פיליפ גרייבס הצעיר בן 20 מנצח אירונמן אנגליה, הידוע ביכולת הנג"ש שלו, גרם לכולם להרים גבה כשהצליח להתברג לקדמת דבוקת האופניים ולהכתיב את הקצב לדקות ארוכות, בזמן שמאחור רדפו מתחרים כמו כריס לייטו, נורמן סטדלר הידועים כרוכבי אופניים כשרוניים ביותר בתחום.

65 ק"מ לסיום לקח כריס לייטו את ההובלה והנחית מהלומה חזקה על כל שאר המתחרים. הוא פרץ קדימה בקצב מסחרר והצליח להתקרב לשיא מסלול האופניים של נורמן סטדלר (4:17 שעות), וסיים בזמן של 4:25. בסוף הרכיבה היה לייטו בפער ניכר משאר השדה, פער של כ- 12 דקות על קרייג אלכסנדר בזמן שנורמן סטדלר נראה מתקשה מאחור. דיווחים הצביעו על כך שהוא חווה התכווצויות כבר מהק"מ ה- 60. כריס מקורמיק שהיה מאחור אחרי שחייה נוראית ורכיבה עוד יותר נוראית בה ניסה להלחם על כל שניה כדי לצמצם את הפער על הדבוקה המובילה. כל זה נשמע מאד מבטיח לכרייס לייטו, אבל צריך לזכור שאנחנו בהוואי וכולנו כבר ראינו בשנים עברו מה קורה שרוכבים חזק מדי.

מקומריק, שירד מהרכיבה רביעי נראה עדיין כיחיד המסוגל לסגור את הפער הגדול ולנצח את הריצה. בתחילה זה נראה מבטיח מתמיד. הוא פתח בקצב מצויין ונראה כרץ ריצת 10 ק"מ ולא מרתון, קצב שלא נמשך להרבה זמן ואיפשר לקרייג אלכסנדר להגיח מאחור ולבצע את העקיפה. ברגע ההגעה לתחנת הכח (Energy Lab) קרייג נראה רץ עם אנדראס ריילרט (מתחרה צעיר נוסף גרמני שנחשב ליותר אלמוני) כתף לכתף והפער על לייטו הצטמצם ל- 4 דקות.

ברגע מסוים ודי במפתיע האיץ אלכסנדר את הקצב והשאיר את אנדראס מאחור. לייטו, שהצליח להאבק מקדימה כנגד כל הסיכויים חב הרבה תודות לריאן הול (רץ המרתון האמריקאי) שעזר לו באימונים אבל יש גבול להפתעות שיכולות לקרות על האי. לא הרבה זמן עבר עד שאלכסנדר הצליח לצמצם את הפער ולחלוף על לייטו, שסרב להכנע ובאופן נחוש החזיק בקצב גבוה לאורך קילומטר וחצי ואז נסוג לאחור. בק"מ האחרונים לקו הסיום נראה קרייג אלכסנדר דוחף את עצמו אל קצה גבול היכולת, מרתון של 2:48 זיכה אותו בנצחון רצוף בהוואי, כבוד השמור רק ל- 3 אחרים בהיסטוריה של התחרות – דייב סקוט, מארק אלן וטים דיבום, עם זמן של 8:20 שעות.

שני הגיע לייטו, ושלישי, באורח מפתיע אנדראס הגרמני. כריס מקורמיק האוסטרלי ניהל מלחמה בריצה ונאלץ לעבור להליכה בקטעים מסויימים ובסוף סיים רביעי. מי שסגר את החמישייה הראשונה הוא רסמוס הנינג, הדני הגדול בתפקיד האנדרדוג, שמעפיל למקום דמיוני מאחר ורק לפני שבוע היה בחיפושים אחר רופא בהוואי שיוריד לו את הגבס מהיד. נורמן סטדלר למי שתהה, פרש בק"מ הראשונים בריצה עקב התכווצויות.

נשים כריסי וולינגטון עומדת בציפיות וממשיכה להראות שהיא בלתי מנוצחת. אחרי שחייה שבה יצאה שמינית, במהרה הפעילה את מנועי הסילון באופניים ופרצה קדימה עד לפער של כ- 11 דקות על המתחרה השנייה. למי שלא שכח עדיין, ריצה זה החלק החזק של כריסי. השאלה שעמדה בפני כולם היא האם תצליח כריסי לשבור את שיאה של פאולה ניובי פרייזר שמחזיק מעמד בהוואי במשך 17 שנה. וולינגטון נראתה מצויין לאורך הריצה אך סבלה קצת יותר מתמיד, עניין שלא מנע ממנה להשיג את המטרה המיוחלת ולנפץ את שיא המסלול של פאולה. היא נעלה את השעון על זמן של 8:54:02 שעות. עובדה מעניינת היא, שאת הריצה המהירה קבעה מירנדה קרפרי עם מרתון של 2:56 שעות ולא כריסי שהייתה צפויה לעשות זאת. וולינגטון הצליחה לסגור נצחון שלישי ברצף מאז שפרצה לתודעה עם ניצחון מדהים ב- 2007.

גלעד רותם – שני בקבוצת הגיל 
השחייה של גלעד עברה בסדר גמור ללא שום תקלות בזמן של 56:44 דקות. כבר הזכרנו את העובדה שהתנאים היו קשים יותר מבשנה שעברה וכך זה גם משתקף בתוצאה של גלעד. בשליש האחרון של האופניים סבל גלעד מרוחות פנים חזקות לעומת שנה שעברה שבאותה נקודה היו דווקא רוחות צד אמתניות. גם גלעד מספר על העובדה שאין משטר רוחות אמיתי בהוואי ושמזג האוויר היה חם מאד עם לחות מעל הממוצע, דבר שהורגש מאד בריצה. את מקטע האופניים סיים גלעד בזמן של 5:01 שעות.

באופן אישי מספר גלעד שזו התחרות הכי מאתגרת שהוא עשה עד היום מבחינת התנאים והתחושה. בריצה מהק"מ החמש עשרה עד השלושים הרגיש שהגוף לא משתף פעולה והוא לא יידע איך זה ייגמר, למזלו מנקודת הסיבוב התחיל לחזור לעצמו פיזית ומנטלית. בק"מ וחצי האחרונים, בדומה לשנה שעברה, עקף כחמישה מתחרים וערב ממקום שלישי לשני בקבוצת הגיל כל התברג 90 שניות לפני הראשון ושלושים שניות לפני השלישי מה שעשה אותו מאד מרוצה עם מרתון של 3:06. התוצאה הסופית של גלעד היא 9:09:02 בקבוצת הגיל ו- 41 כללי בעולם. את הסיפור המלא תשמעו מפי גלעד שיחזור ארצה.

ללא ספק זו הייתה אחת התחרויות הפחות צפויות והיותר מרתקות שהיו לנו בשנים האחרונות והיא סוגרת לנו שנה מדהימה של ארועי ברזל בכל העולם, עם תוצאות מדהימות בקרב הישראלים ורף שרק עולה מתחרות לתחרות, ענף שמתפתח לו בארץ כאש בשדה קוצים.

תמונות / Grant Baird