ייעוץ מקצועי וארכיון: אנטוניו סנטורי

לפני כשבועיים ישבתי בביתו של אנטוניו סנטורי, ארכיון הריצה הישראלי המוביל, ובמשך כתשע שעות דיברנו על ההיסטוריה של הריצה בישראל ולא רק. בין אלפי הספרים, העיתונים, הדפים בכתב ידו, אלבומים ועוד הוא הציג לי את ההיסטוריה של הריצות בישראל. מהמרתון בטבריה, דרך מועדון הריצה שהקים (מועדון מרתון סולם צור) ושמתוכו יצאו כמה מהרצים והרצות המובילים של ישראל וגם את ההיסטוריה של מרוץ הקפת התבור.

בין שלל החוברות ודפי התוצאות עלו כמה נתונים מעניינים ופיקנטיים. מהמפורסמים הוא הניצחון של מאמו וולדה בהקפת התבור של 1969. וולדה הגיע לתבור לאחר שניצח במרתון במקסיקו שנה קודם. פחות מפורסם הוא הניצחון של טאמו הקנייתי בהקפת התבור של שנת 1970. באותה עת החזיק טאמו בתואר האלוף האולימפי בריצת 10,000 מטרים (מימין השניים בחוברת של הקפת התבור ה- 20). גם שמו של גינטר קול מופיע ברשימת המנצחים של התבור, פעמיים (1979+ 1981) ובאותן השנים בהן ניצח במרתון הצעיר של הכנרת שברבות הימים הפך למרתון טבריה.

ברשימת הניצחונות מצאנו כמה מרגשים, בהקשר ההיסטורי של מדינת ישראל. אחד מהם הוא של יחזקאל חליפה, בשנת 1984. הרץ המצטיין נפצע בפיגוע בקו 300, באותה שנה בה ניצח בהקפת התבור. עוד סיפור מרגש הוא של דוד שמחוני שהיה מהמנצחים הסדרתיים של הקפת התבור. שמחוני החל ברצף ניצחונות בשנת 1964 ושמר על התואר עד לשנת 1967 בה נפצע במלחמת ששת הימים.

זינוק להקפת התבור בסוף שנות השישים (מתוך החוברת הרישמית של הקפת התבור)

סיקור הקפת התבור בעיתון על המשמר בשנת 1959

סיקור המרוץ בעיתונות של אותה התקופה מעורר השתאות והערכה. בגזרי העיתונים ששומר סנטורי אפשר לראות כי הקפת התבור זכה לכותרות גדולות וסיקור מפורט של המרוץ.

סיפורה של שלומית אפשטיין שניצחה בשנת 1959 כשהיא רצה יחפה בגשם ובוץ זכה להבלטה. אפשטיין (בתמונה מתוך בטאון הספורט בצד ימין), שייצגה את המוסד החינוכי הרי אפרים, שבה וניצח גם בשנת 1960 לפני שרצה בשם חנה צדיק החלה בשרשרת ניצחונות שהחל במהדורה של 1961, נמשך כמעט ברצף גם לאחר שהפכה לחנה שזיפי ועד לשנת 1976. במהלך כל אותן 16 שנים הייתה רק שנה אחת בה לא ניצחה חנה צדיק- שזיפי. שנה לאחר הניצחון האחרון של שזיפי ( 1977) מופיעה שמה של זהבה שמואלי כמנצחת כמעט מדי שנה כשאחותה, מזל שלום, מגיחה לרשימה מדי פעם. מעניין הוא למצוא את הניצחון החמישי של זהבה שמואלי בשנת 1983 ואת הניצחונות ה- 6 וה- 7 שלה בשנים 1990 ו- 1991 כשקבעה שיא מסלול של 50:38 דקות למרחק של 11 ק"מ.

מרחק המרוץ בהקפת התבור לא היה דבר מובן מאליו וקבוע לאורך השנים. בחלק מהשנים מציינים מסלול של 11 ק"מ ובפרסומים של שנים אחרות מופיע מסלול של 10,300 ק"מ. הנשים החלו להופיע ברשימות של הקפת התבור בשנת 1954 כשלאה רייך ניצחה במקצה של 600 מטרים. גם הניצחון הראשון של חנה צדיק  (שזיפי, בתמונה מצד ימין למטה מתוך חוברת המרוץ של משנות השישים)) היה על מסלול האורך 600 מטרים ושנה לאחר מכן על מסלול באורך 800 מטרים.

אורך המסלול של הנשים התארך אט אט ובשנת 1966 היה ל- 1000 מטרים, בשנת 1972 כ- 2 ק"מ (כך במקור) ובשנת 1981 השיגה זהבה שמואלי ניצחון שני שלה ברציפות ורביעי בסה"כ על מסלול של 4 ק"מ. בשנת 1983 שוב ניצחה שמואלי על מסלול של 4 ק"מ אך באותה שנה נרשמה מנצחת נוספת, רוזה סיידון, שעברה 11.8 ק"מ (כמו מקצה הגברים) ב- 51:20 דקות. שנה מאוחר יותר (1984) התקיים המרתון האולימפי הראשון של הנשים וזהבה שמואלי ייצגה בו את ישראל.

שני מסלולים נשמרו במקצי הנשים גם בשנים הבאות ואחותה של זהבה שמואלי, מזל שלום, רשמה ניצחון שני על מסלול ה- 4 ק"מ בשנה השנייה של כפל המסלולים (1984) כשרוזה סיידון שמרה על התואר במרחק הארוך.

סנטורי גם הציג לי את התעלומה שלא הצליח לפתור – מה היה בהקפת התבור של שנת 1958? ברשימת המנצחים המופיעה באתר המרוץ מצויין כי המנצח הוא ישראל אסולין שניצח בשתי המהדורות הראשונות (1952-53) ושוב, שלוש פעמים ברציפות 1956-58. בכל הרשימות והכתבות ששמר סנטורי לא מופיעים אזכורים למהדורה של שנת 1958. סנטורי עצמו נבר בארכיונים ותחקר אנשים שהיו מעורבים בארגון כמו גם מנצחי עבר אך התעלומה נותרה בלתי פתורה.

ביום שישי, 11 בחודש מאי 2011, תתקיים שוב הקפת התבור שהחלה בשנת 1952. עד אז אנו, יחד עם אנטוניו סנטורי, נמשיך לחקור ולתחקר כדי לפתור את תעלומת הקפת התבור של 1958, אם אכן קיימת כזו.

הכתבה פורסמה לראשונה ב-30.4.2012