כמעט שבוע אחרי מרתון ירושלים והטלפון של ביטי (ברכה) דויטש לא נח לרגע. מרצה אנונימית הפכה בין יום לכוכבת חדשה בשמי הריצה הישראלית שהצליחה להתברג במקום הראשון מבין הישראליות במרתון המלא בתוצאה יוצאת מן הכלל של 3:09 שעות ובמקום ה-25 כללי. אגב, זה היה המרתון השלישי שלה אליו התאמנה ללא מאמן ועם תכנית אימונים שהורידה מהאינטרנט ובבית ממתינים לה חמישה ילדים. בראיון שביצענו עמה, רגע לפני מרתון ירושלים, סיפרה דוייטש בסוד כמוס כי היא מתכננת להגיע לאחד מהמקומות הראשונים, אבל נראה שהתוצאה אליה הגיע הפתיע אפילו אותה, "הרגשתי ממש מבורכת", היא אומרת, "ידעתי שאני יכולה להגיע לאחד מהמקומות הראשונים כי ראיתי את הזמנים שאנשים רצו בהם בעבר וידעתי שאני מסוגלת לעשות 3:16 או אפילו 3:20, אבל המטורף הוא שסיימתי בתוצאה של 3:09, מעולם לא חשבתי שזה אפשרי".

"ידעתי שאני יכולה להגיע לאחד מהמקומות הראשונים" | צילום: אלבום פרטי

במהלך האימונים שלה למרתון גילתה דוייטש שהיא אנמית וחמישה שבועות לפני המרתון, ההמוגלובין שלה היה נמוך מאוד, מרבית האנשים במצבה לא היו רצים כלל, אבל המוטיבציה שלה להצלחה היא זו שהניעה אותה ודחפה אותה להמשיך ולהתאמן. היו רגעים בהם חשבה שלא תצליח להגיע למטרה אותה הציבה לעצמה, אבל לא ויתרה על השתתפות במרוץ. למזלה ועם טיפול מתאים, מצבה השתפר מהר מאוד, "לא ציפיתי לסיים בזמן כזה טוב ולמזלי הלך לי מצויין ואפילו סיימתי בספרינט בסיום, לא הרגשתי מרוקנת".

עכשיו, כשכשרונה האמיתי של דוייטש התגלה, מאמנים רבים מעודדים אותה לרדת משלוש שעות במרתון, למרות שכרגע אין לה מאמן ומבחינה כלכלית כרגע אין לה את אפשרות להשקיע בליווי מקצועי ותחרויות בחו"ל. "אני אוהבת לדחוף את עצמי בהרים, זה עוזר לי להיות רגועה יותר כאם וכרעיה, זה עוזר לי להוציא את כל האנרגיות התחרותיות שלי בריצה".

"לא ציפיתי לסיים בזמן כזה טוב" | צילום: כלנית טאוב

למזלה של דויטש, היא לא סובלת מחרדות לפני מרוץ ולכן הגיע לקו הזינוק רגועה מאוד, "הייתי רגועה כל הזמן ומאושרת וכתבתי גם בפייסבוק שלי שהרגשתי כל הזמן שהשם איתי, כשרצתי את המרוץ. כשהתחלתי לרוץ הבנתי שאני רצה מהר יותר מהתוכניות שלי ואני בדרך כלל שומרת על הקצב שלי ממש טוב ולא מתחילה לרוץ מהר מדי. אחרי חמישה ק"מ דיברתי לאלוהים ואמרתי לו 'אני יכולה לרוץ מהר ולהיתקל ב'קיר' או שאני סומכת עליך שיש לך תוכנית ואם אתה רוצה שארוץ מהר, זה מה שיקרה. אני לא מבקשת ניסים, התאמנתי קשה, אז תוכל להעניק לי את התוספת כוח'". שיחות המוטיבציה שלה עם אלוהים כנראה עזרו לה כי היא הרגישה נפלא במהלך המרוץ.

"אני לא מבקשת ניסים, התאמנתי קשה" | צילום: אלבום פרטי

אשה דתיה רצה כל כך מהר זה מחזה שלא רואים כל יום ולאורך כל המרוץ זכתה דוייטש לעידוד חם מהקהל, "אנשים חייכו אלי וצעקו 'את אלופה' אני חושבת שזה שימח אנשים".

מה התוכניות למרוץ הבא?

עכשיו, אחרי ששברה את תקרת הזכוכית, היא עדיין לא ממש בטוחה לאן פניה מועדות בעולם הריצה. היא רוצה לעבוד ולשפר את המהירות שלה בחצי מרתון ומרחקים קצרים יותר. היא מרגישה שהיא עוד צעירה ולכן יש לה עוד זמן להתחרות בכל מני מרוצים. עבור דוייטש ריצה היא דבר בריא וחיובי, היא תחרותית והיתה שמחה לקחת את הריצה לשלב הבא אך מהצד השני לא יכולה להרשות לעצמה שהריצה תשתלט לה על חייה, היא מרגישה שחייבת ליצור איזון כל הזמן בין העבודה והמשפחה לתחביב החדש.

"אני מאה אחוז צנועה כשאני רצה ואני מוקירה את הריצה לקידוש השם" | צילום: אלבום פרטי

איך החברה הדתית מקבלת את העובדה שאת רצה?

"רובה מקבלת את זה בחיוב. ברור שהחרדים הקיצונים לא יהיו כל כך חיובים לגבי זה. האנשים שאני מזדהה איתם הם בעלי ראש פתוח יותר לגבי נשים דתיות. אני מאה אחוז צנועה כשאני רצה ואני מוקירה את הריצה לקידוש השם. ראיתי רק כתבה אחת שרב כתב שריצת מרתון בפומבי זה לא טוב לנשים ובלה, בלה, בלה. צריך לשמור על איזון בכל דבר".