בשבת התקיים משחה פלמחים שהיה קרנבל של טבע, ים, שחיה, שיט וספורט בגן הלאומי בחוף פלמחים
מאת:רן אפק
אולי היה קרקס היה מתאר את האירוע טוב יותר, שכן האירוע הכיל את כל המרכיבים שמכיל קרקס טוב ומקצועי: מופע מסודר ומתוזמן היטב של חיות, אקרובטים / ספורטאים, פרשים על פאדל בורד ועל קיאקים וגם אתנחתאות קומיות, הנראות לצופה כבלבול מקרי ואי סדר, אך בעצם הינם אירועים מתוכננים ומשולבים היטב בהופעה. אך הקונוטציה של קרקס בעברית היא שלילית, ולעומת זאת בפלמחים היה מפגן של מקצועיות מרשימה לשמה.
למרות היות המשחים ואירועי הים אירועי ספורט מתרבים והולכים, הרי שבמדינה עתירת ים, שמש וחוף כמו שלנו, עדיין היינו רוצים לראות יותר מהם. לפריחתם של המשחים בארץ לאחרונה, צריך להודות לשיתוף פעולה המנצח של TI ורשות הגנים הלאומית, שמפיקים לשחיינים אירועים שכאלה. כאשר הפעם הצטרפו אל השוחים גם אחינו ספורטאי הים המאובזרים, גולשי פאדל בורד בתחרות "ארומה ישראל סאפ קאפ" והקייקיסטים.
הפאדל בורד (סאפ), למי שעדיין אינו בקיא עדיין באופנה האחרונה של הספורט הימי, הוא גלשן עמידה, שדומה לשילוב של חסקה וגלשן גלים, עליו רוכבים בעמידה, מחוברים בליש לרגל, עם משוט חד צדדי. ניתן לשוט בו למרחקים בים רגוע וגם לגלוש איתו גלים בים גלי או מתון. ממש קלאסי לים הישראלי, ולכן נשאל איפה הוא היה עד היום? גולשי הסאפ הם "חברים" של שחייני הים, שכן הם מסוגלים לאתר את ראשם המבצבץ במים העמוקים בזמן בצורה יעילה וטובה יותר משאר הגולשים, רוח, גלים או אופנועי ים ולכן נראים כשומרים עליהם, ולא דורסים אותם או מתחרים בהם על אותו פלח גל.
לאירוע רב מקצים, ענפים ומשתתפים שכזה נדרשת הכנה מרובה, גם מצד המשתתפים, ולכן פרט לנציג אחד מהקבוצה שלנו, שהלך על מקצה השחייה של 5 הק"מ, החלטנו בקבוצה כי נשלב את רכיבת השבת עם המשחה ונצא ברכיבה מתל אביב לכיוון פלמחים, בשעה חמש וחצי בבוקר, 4 מתחרים. נשחה את מקצה 1500 המטרים ונחזור ברכיבה. אימון הולם ומספק לטריאתלט חובב.
זה הזמן להתעכב על מדיניות האיחורים לאימונים משותפים בישראל. לדעתי אין דין איחור של כמה דקות לאימון ערב משותף כדין של אותו זמן איחור לאימון בוקר. שעות הבוקר הן יקרות מפז וכל המאחר לאימון בוקר, אחת דינו להיות מוקצה ומודר, במיוחד כשמדובר ברכיבה לאירוע ספורט שמתחיל בשעה מוקדמת בבוקר. לכן הופתעתי לשמוע את ידידתי, שאיחרה רבע שעה בבוקר לרכיבה לפלמחים, מקטינה ממשמעותו הקשה האיחור שלה, בכך שזה לא נורא "כי אתמול בערב היא הקדימה בדקה". ובכך נכנס עוד הסבר משעשע לפנתיאון התירוצים המוזרים ביותר. אבל למה שאתעכב על קטנות, והינה אנחנו שוב רוכבים על אופניי כביש למשחה בים, אירוע שכולו הנאה צרופה.
בשיפור מהתחזיות שניתנו, הים היה מתון יחסית, על אף שככל שנקף הזמן, הים עלה במקצת. השמש מצידה לא קפחה בעוז והמים היו חמימים, שכן רק כשבועיים לפני כן היו 21 מעלות, ובמשחה עצמו היו מעל ל- 23 מעלות. כך שלמרות שחוקית היה אפשר, איש לא טרח להביא חליפת שחייה. ראשונים הוזנקו למים שני צבי ים, שנלכדו פצועים ואפסי כוחות על ידי אנשים טובים ולאחר שיקום של רשות הטבע והגנים הוחזרו למים. קצת הוטרדתי לשלומו של הצב קטוע הגפה ששוחרר, וגם קיוויתי שלא ינקום בי ובמתחרים האחרים בעת שנשחה, כי ידוע כי נשיכתו של צב ים, קשה היא.
מייד לאחר מקצה הצבים, שוחררו למים המקצוענים, שחייני 5 הק"מ, שמספרם גדל והולך משנה לשנה. שחיינים אלו הם המרתוניסטים של הים, שכמו במרתון ההתמודדות האמיתית של הספורטאי במשחה ארוך שכזה אינה השרירים או העייפות, כי אם העומס הנפשי שמתלווה למרחק הגדול של המסלול. רק שבמקום פגעי היבשה של המרתוניסט, צפויים לשחיינים למקצים הארוכים: הבחילה מהנדנוד הקבוע של הים, הקור והרעב, כנדבכים נוספים למאמץ הארוך.
כמו באולימפיאדה, הוקרא שמו של כל שחיין בעוברו מתחת לשער הזינוק, לפני יציאתו למקצה שלו ונתן לנו השחיינים במקצים התחרותיים תחושה של גאווה וחשיבות.
לאחר מכן, התכוננו מעל ל- 200 איש לזינוק מקצה הקילומטר וחצי. במשחה זה היו השחיינים המיומנים והמנוסים ביותר, ולכן הכרוז חמד לצון וניסה להתל בהם בכל דרך אפשרית. ראשית הוא הכריז על מקצה זה, בכל הזדמנות כמשחה למרחק של 2 קילומטר ולא של 1.5 קילומטר, וכשראה כי השחיינים המופלאים עדיין אינם מתבלבלים, כרז 4 גרסאות שונות אחת מהשנייה למתווה השחייה הרצוי. לכן יאמר כאן לראשונה שבעצם היה מדובר במסלול שכלל כניסה למים דרך המצוף הכתום, סיבוב מלא מסביב לארבעת המצופים הצהובים ויציאה לים דרך אותו מצוף כתום.
כמובן שבכניסה למים, זרמו כמה מתחרים עם השובבות של הכרוז וקבוצה לא מבוטלת אך מיומנת התחילה לשחות לכיוון השני, אך לאחר כמה עשרות מטרים חזרו למתווה הראוי. בחלק המערבי של המסלול שהיה קרוב לאיים של פלמחים, החליטו מתחרים אחרים להתל במצילים ובשופטים, שהיו בכלי שיט במים, ושחו לכיוון האיים ולעומק הים, כך שמי שהרים את ראשו מהמים בעת המשחה שמע את המפקחים צועקים לשחיינים ללא הפסק בקול רם, "את/ה לא באזימוט, שחה לכיוון של כולם". אך בסופו של דבר המסלול הושלם כהלכה.
במשחה תחרותי בים ישנם כמה דברים שצריך לתת עליהם את הדעת. הראשון הוא הניווט. כאשר הפעם שמתי לב כי השמש משנה את זווית כניסתה למים גם בשחייה בקו ישר ובכל כיוון שחיה ולכן קשה לנווט על פיה. השני הוא שבאזור המצופים, רבים עוברים לשחות חזה ולכן צריך להאט ולהישמר מלקבל חבטה מהם. ובכלל, יש דילמה הקשורה לאלו ששוחים חזה. מצד אחד בניגוד לאלו ששוחים חתירה, הראש שלהם מחוץ למים מספיק בשביל לראות לאן צריך לשחות ולכן כדאי לשחות לכיוון שהם שוחים אליו, ומצד שני, אם הם שוחים חזה, הם לא ממש השחיינים הכי מהירים ומיומנים, אז אולי לא כדאי לסמוך עליהם.
עם היציאה מהמים חיכו לנו חולצות, בננות, דבלים ותמרים, מים צוננים וגולת הכותרת: אייס ארומה בחינם!!! באותה העת ממש על קו המים, התחילו להסתדר להם גלשני הסאפ לקראת זינוק המקצה שלהם. שלל הצבעים של הגלשנים היה מהנה, אך מרהיב עוד יותר היה לראות את הזינוק של עשרות פרשי הסאפים, רוכבים על הכלים שלם לכיוון לב הים, כמו הסתערות בסרט מלחמה עתיר משתתפים.
ואז עלתה תחושת הגאווה המטופשת. אני שחיין, שלא כמוהם, יכול להתמודד עם המסלול והים רק בכוחות עצמי ורק בעזרת גופי, ללא כל עזרים וכלים. שחייה זה הספורט האמיתי. אבל אז אני נזכר שאני גם טריאתלט, ואותה מחשבה ממש יכולה לעבור במוחו של הרץ הצופה ברוכב האופניים. אז עלינו על האופניים והתחלנו לרכוב בחזרה. לצערנו לא נשארנו לצפות במקצה הקייקים, שכן השמש העולה והזמן הקצוב הכריח אותנו לחזור ארצה לתל אביב, בעודנו משאירים בכאב ובגעגוע את חוף פלמחים, עמוס מבלים, ספורטאים, קייטנים, שמש וים כחול ומקסים.
רן אפק – מאמן מטעם איגוד מאמני הספורט המקצועני האמריקאי.טריאתלט מזה 10 שנים.
התחרה במאות אירועי ספורט בארץ וב-4 יבשות שונות.
מציג שיטת אימון ותזונה, המיועדת לשמור לאורך זמן על כושר, בריאות, הנאה ומבלי להיפצע.
[email protected]
