קאדל אוונס ניצח בקטע הראשון, בראדלי וויגניס עלה לראש הדירוג והשאלה היא האם אלו רמזים לקראת הטור או ששיא הכושר הגיע מוקדם מדיי
מאת:יאיר בן עמי
• כתבה על הפרולוג- כאן
בשנת 2003 ניצח לאנס ארמסטרונג בדופינה ליברה, סגנו היה רוכב באסקי בשם איוואן מאיו. מעט לאחר מכן השלים ארמסטרונג את הניצחון החמישי ברציפות (מתוך שבעה) בטור דה פראנס. זה היה הניצחון המאותגר ביותר של ארמסטרונג כשיאן אולריך, אלכסנדר ווינוקורוב, טיילור המילטון, איוואן באסו ועוד רוכבים מאתגרים אותו בדרך שלא נראתה בארבעת הניצחונות הקודמים ולא תיראה גם בשני הניצחונות הבאים. שני רוכבים באסקים, היימאר זובלדייה ואותו סגן מהדופינה, מאיו, סיימו במקומות חמישי ושישי. מאיו רשם ניצחון בקטע היוקרתי שהסתיים על פסגת האלפ' דואז', וסומן כאחד מהרוכבים אשר יוכלו לאתגר את ארמסטרונג בטור של 2004.
את עונת 2004 אכן פתח מאיו בסערה. הוא ניצח במרוצי קטעים ספרדיים של פתיחת העונה (סובב אסטוריה, קלאסיקה אלקובנדס). לדופינה הוא הגיעה בכושר שיא של חייו ובקטע הרביעי הפגין את אחד הביצועים המרשימים של רוכב מעולם. במרוץ נגד השעון, אל פסגת הר וונטו, הוא הותיר את כל מתחריו הרחק מאחור. ארמסטרונג, באסטרטגיה שלימים תברר כמתוכננת כלקחי עונת 2003, הגיע בכושר בנוני למרוץ וספג פיגור של כשתי דקות (ממאיו) על מרחק של 22 ק"מ במעלה ההר כשחלק מהפיגור הוא כבר סופג במישור בדרך לעלייה. בין ארמסטרונג למאיו התברגו שלושה רוכבים כשהקרוב ביותר היה טיילור המילטון עם פיגור של 35 שניות. מאיו עלה לראש הדירוג ולא איבד אותו עד לסיום. הטור דה פראנס, במרחק שלושה שבועות, הבטיח לצופים מאבק אדיר של ארמסטרונג על השגת שיא 6 ניצחונות בטור דה פראנס.
הטור היה תצוגת עליונות חסרת תקדים של ארמסטרונג על פני יריביו ומאיו בכללם. חלק לא מבוטל מאותם רוכבים שסומנו כמי שיאתגרו את ארמסטרונג פרשו במהלך הטור. מאיו לא זינק לקטע ה- 15. לימים נודע כי הוא סבל ממלחת הנשיקה וממנה לא הצליח עוד להתאושש. את הטור של 2005 הוא סיים במקום 60. שנה לאחר מכן הוא סיים במקום 15 בדופינה ושוב פרש מהטור הפעם במהלך קטע 11. הוא ניסה לחזור לוואלטה א'אספניה של אותה שנה אך לא הרשים וסיים במקום 35. בשנת 2007 הוא סיים א הג'ירו במקום 38. את הטור הוא סיים במקום 16 אך לאחר מכן התברר כי נכשל בבדיקה לגילוי חומרים אסורים. הוא נפסל וזה היה אקורד הסיום של הקריירה שלו.
ארמסטרונג עצמו סיפר כי בדופינה של 2003 הוא רדף אחרי מאיו יותר מדיי והדבר גרם לו להיות כה מותש עד כי לא התאושש לגמרי עד לטור דה פראנס. בשנת 2004 החליט ארמסטרונג שהניצחון בדופינה לא שווה כל מחיר, בעיקר את מחיר התשישות שחש בטור 2003. ארמסטרונג סיים רביעי כשמאיו, המילטון ואוסקר סיבילייה מקדימים אותו. מאיו (ניצח בדופינה 2004) פרש בקטע 16. המילטון (סיים כסגנו של מאיו) פרש בקטע 13 של הטור. סיבילייה (סיים שלישי באותה מהדורה של הדופינה) סיים במקום 24 בטור. ארמסטרונג שסיים רביעי באותה מהדורת דופינה השלים את ניצחונו השישי ברציפות בטור דה פראנס.
בשנה שעברה הפגין בראדלי וויגנס (בתמונה משמאל) יכולות רשימות בדופינה וניצח (סיקור כאן). קאדל אוונס אוונסה סיים כשסגנו. בטור ניצח אוונס. וויגנס נאלץ לפרוש לאחר תאונה בקטע ה- 7. באותו קטע ניצח קאוונדיש שאמר שהוא בהלם מהפרישה של וויגניס ומשום שהיה בטוח כי הם יביאו את החולצה הירוקה והצהובה של הטור הביתה לבריטניה. רבים אז סיפרו על כושר שיא של וויגניס ושרק חוסר המזל מנע ממנו ניצחון בריטי היסטורי בטור.
אוונס לא ניצח בדופינה אף פעם אך שמו חקוק כסגן בארבע מהדורות עבר. 2007-08-09 ו- 2011. בשנים 2007 ו- 2008 הוא גם היה הסגן בטור דה פראנס. ב- 2009 הוא סיים על גבול העשירייה השלישית ובשנת 2011 הוא ניצח.
הדופינה נחשב למרוץ ההכנה הטוב ביותר לטור, בזכות ההרים והמרוצים נגד השעון, המועד בו הוא מתקיים, העומק האיכותי של שדה המתחרים והעובדה כי מארגני המרוץ הם מארגני הטור וכמעט תמיד יש חפיפה מחשבתית במסלולים של שני המרוצים. למרות כל אלו לא הצליח אף אחד לפצח את הקוד של ניצחון כפול, דופינה- טור, בשנה אחת. בעבר היו רוכבים שהצליחו לעשות את הדאבל.
מנצחי דופינה וטור באותה השנה:
• 1955- לוסיאן בובה
• 1963- ז'ק אנקטיל
• 1971- אדי מרקס
• 1973- לואיס אוקאנה
• 1975- ברנאר טבנה
• 1979- ברנאר הינו
• 1981- ברנאר הינו
• 1995- מיגל אינדוריאן
• 2002- לאנס ארמסטרונג
• 2003- לאנס ארמסטרונג
בימים הבאים יאבקו בארדלי וויגנס וקאדל אוונס (בתמונה משמאל) על החולצה הצהובה של הקריטריון דו דופינה ליברה. השאלה היא כמה יהיה מוכן לתת כל אחד מהם והאם זה יהיה על חשבון החולצה הצהובה של הטור דה פראנס. ניצחון בדופינה הוא לא רק יוקרתי ובמקרה של מאבק בין מועמדים לניצחון בטור זה נכנס למאזן הכוחות המנטאליים ולא רק. וויגינס נראה בכושר הטוב ביותר בחייו. למרות שרזונו בולט לעין הוא נותר השען האימתני שהיה. אוונס נראה כרוכב שהצליח לחבר את הכישרון הנדיר לביצועים ברמת הניצחון הגבוה ביותר והוכיח זאת עם הניצחון בטור 2011.
כל שנותר הוא להתרווח במושב הצופה, למשך השבוע הקרוב, ולראות את אחד המאבקים במרתקים שמציעה הספורט העולמי. המאבק החל עם הפרולוג ויסתיים בשדרות הניצחון בפריז ב- 22 ביולי. פרק הביניים יירשם על דוכן המנצחים של הדופינה ביום ראשון. וייתכן בכלל כי רוכב אחר ינצח ובטור לא יהיה כלל קרוב להתמודדות על החולצה הצהובה, גם זה קרה בעבר ויותר פעמים מאשר הושג דאבל.
ראש דירוג קטע 1, Seyssins – Saint-Vallier, 187 ק"מ:
1. קאדל אוונס, אוסטרליה, ביאמסי, 4:36:21 שעות
2. ג'רום קאפל, צרפת, סואר סוז'אסון
3. אנדריי קאשצ'קין, קזחסטן, אסטנה, זמן זהה
4. נאסר בואחני, צרפת, אפדוז'ו- ביגמאט + 4 שניות
5. טוני גאלופין, צרפת, ראדיושאק- ניסן
ראש דירוג מצטבר לאחר קטע 1:
1. בראדלי וויגינס, בריטניה, סקאי, 4:43:04 שעות
2. קאדל אוונס, אוסטרליה, ביאמסי + 1 שניה
3. אנדריי גריווקו, אוקראינה, אסטנה + 2 שניות
4. קארלוס באראדו, ספרד, ראבובנק , זמן זהה
5. טוני מרטין, גרמניה, אומגה פארמה- קוויק סטפ + 4 שניות
• בתומה העליונה: וויגינס בחולצה הצהובה של הקריטריום דו דופינה ליברה 2011 (צילום: Matthieu Riegler)
• בתמונה תחתונה" קאדל אוונס בקטע האחרון של הטור דה פראנס 2011 (צילום:
Michiel Jelijs)
יאיר בן עמי
עורך ראשי אתר Shvoong בעל הטור מציאות נושכת
