בטח שמתם לב שטרנד ה 29" הולך ומתמסד: מה שהתחיל כשגיון של גארי פישר ועוד כמה חברות בוטיק, הפך לנחלת כל היצרנים. האופנים עצמם הולכים ומשתפרים: הדגמים הראשונים סבלו מסירבול בהיגוי ובתחושה, אבל בזכות האבולוציה, המתבטאת בעיקר בשינויים בגאומטריה’ החסרונות של הגלגלים הגדולים הולכים ונעלמים. היתרונות שלהם לעומת זאת הופכים מוחשים יותר, והם כוללים יעילות גלגול, נוחות, ובטיחות משופרת. האופניים בעלי המראה הגמלוני כאן בכדי להישאר
מאת:איל ענבר
מהירים במישורים ובעליות; מהנים ברכיבה טכנית
אל השוק הרווי למדי של ה 29" נכנסת השנה קנונדייל באיחור אופנתי, עם סדרת הקפאין – אופניים המבוססים על שילדות הזנב הקשיח התחרותיות של החברה. זה מפתיע, כי קנונדייל היא חברה הגאה במקוריות שלה, עם היסטוריה של הובלת טרנדים וטכנולוגיות. כך היה עם שילדות האלומיניום בשנות ה 90 של המאה הקודמת, עם השימוש בבלמי דיסק, ובמידה רבה גם עם בולמי הזעזועים והמתלים הראשונים.
לקפאין 2 אותם קיבלנו למבחן שלושה אחים, ה "1" חולק עימו אותה שילדה אך נבדל בחלקים משופרים ובתג מחיר גבוה בהרבה, דגם ה "4" מצויד במזלג פשוט וחלקים בסיסיים, ואילו ה "3" נועד לענות על רשימת הייחודיות האולטימטיבית: גם 29", גם מזלג ייחודי, וגם סינגל-ספיד.
בכל הקשור לאופני זנב קשיח, למדנו לצפות מקנונדייל לטוב ביותר: שילדות האלומיניום שלהם היוו תמיד מודל להערצה עם שילוב מופלא בין ביצועים ונוחות, וגימור מושלם הכולל ריתוכים מוחלקים וקווים הרמוניים. הרושם הראשוני של שילדת הקפאין לא מאכזב: היא נראית כמו הנצר האחרון למשפחת האריסטוקרטית. משודך אליה מזלג הלפטי המציע מהלך חמאתי, וקשיחות צידית אבסולוטית – שילוב המושג בעזרת שימוש במיסבי מחט ייחודיים. האופניים גם נראים טוב מרוב אופני ה 29" המוכרים לנו. משהו בשילדה או במזלג מאזן את האפקט הויזואלי של הגלגלים הגדולים.
שאר החבילה מלהיב הרבה פחות: מערכת ההינע מורכבת משלל רכיבים בסיסיים, ובמרכזם קרנק פשוט במיוחד של שימנו; על מלאכת העצירה מופקדים ה JUICY 3, מעצורים הידראוליים טובים וחזקים יחסית, אך נטולי התכונות המתקדמות של המערכות היקרות יותר. הרכיב המאכזב הם הגלגלים – ובפרט החישוקים עלומי השם (מישהו שמע על Jalco Disc X320?). כל אופני ה 29" חולקים חולשה יחסית בתחום התאוצות, בעקבות הגדלת מסת וקוטר הסיבוב. גלגלים פשוטים וכבדים עלולים להחמיר תופעה זו.
שדות XC לנצח
הרכיבות הראשונות על הקפאין היו XC טהור, מה שאיפשר לרוכב ולאופניים להתרגל אחד לשני בלי לחץ. האופניים הללו שונים מכל מה שאני מכיר: הגלגלים הגדולים, הצמיגים הצרים והכמעט חלקים ואפילו הסטם בן ה 120 מילימטרים – הארוך ביותר בו נתקלתי בשנים האחרונות. במקום להיאבק בשונות הזו, לפנטז על קיצור הסטם או החלפת צמיגים, אני מחליט לזרום ולתת לאופניים להדגים את יכולותיהם.
על שבילי כורכר משובשים הגלגלים הגדולים עושים עבודה נפלאה: הם מאפשרים מהירות שיוט גבוהה מאוד במאמץ קטן יחסית, ובולעים היטב את המהמורות הקטנות. מזלג הלפטי מטפל בקלות בכל מה שהוא מעבר ליכולות הגלגל. כשפעולת הבולם אינה נחוצה ניתן לנעול אותו, אבל בניגוד למזלגות מודרניים זוהי נעילה נטולת סף פריצה – לכן היא שימושית רק בשביל סלול או חלק לחלוטין. מה קורה אחרת – לברר
הקפאין נעולים בצמיגי ה Race King של קונטינטל עם שיניים קטנות, משולשות וצפופות ופרופיל עגול וצר יחסית (למרות נתון הרוחב המוצהר המכובד – 2.2"). הרושם שהתקבל הוא כמעט של צמיג סייקלוקרוס. עם גלגלי 26 הנעולים בצמיגים כאלה הייתי חושש מעט להיכנס לשטח טכני בתנאי השטח הישראלי המדורדר, אלא שביינתיים אנחנו על שבילים רחבים ותכונות אלה תורמות למהירות השיוט הגבוהה.
המפרט הבסיסי של הקנונדייל אינו פוגם בהנאה, עד שמנסים לקחת את האופניים לביצועי XC קיצוניים: במחיצת רוכבים גיליתי את נקודת החולשה העיקרית של הקנונדייל – אוצה. מאמץ להיצמד לאחורי פלטון שואט הינו נסיון מתסכל מאוד כיוון שהקפאין מאיצים כמו משאית, ולא כמו מכונית ראלי. האשם העיקרי נעוץ כנראה בגלגלים הכבדים. אליהם מצטרפת גם גמישות מבאסת מצד מערכת ההינע: הפלטה הגדולה מתעוותת לצדדים בדיווש כבד, ברמה הנראית לעיין!
אבל הקפאין מחפים על כך בשמירת מהירות, ומי שרוכב עליהם ימצא עצמו מכתיב קצב מקדימה לעיתים הרבה יותר קרובות מאשר רודף אחר חבריו. שיאו של פרק ה XC ברומן שלי עם הקפאין היה במרוץ וולבו-סדום בנובמבר האחרון, וקשה לבקש אופניים טובים יותר למשימה: הגלגים הגדולים צלחו בקלות בריכות חול, הקלו על מעבר חריצים, והרגישו נוח יחסית גם בקטעים משובשים. הם איפשרו לי להוציא את המקסימום – בעליות כמו גם בירידות. בטיסה המהירה בסיבובים של נחל סדום הצמיג הקדמי רמז מדי פעם על כוונה לאבד אחיזה, אך משהו בגאומטריה של האופניים איפשר לשלוט בהם גם ברכיבה על הקצה. בסיום המרוץ, הרגשתי רענן לחלוטין ומלא הערכה לאופניים.
רכיבה טכנית
הקפאין מרגישים הכי פחות מסורבלים מבין אופני ה 29" אותם ניסיתי. נכון, קצת קשה להתרומם איתם לוילי, אבל הם קלים במפתיע למנואל ואפילו לבאני הופ. באופן כללי, ניתן בקלות לשכוח שאנחנו על אופני 29 ולהנות מ"סתם" רכיבה על אופניים מצויינים. עם הסינגלים של מרכז מירב למשל האופניים התמודדו בקלות. בגילגול דרופים או בקטעים משובשים האופניים מאפשרים דברים שהיו מפחידים עם גלגלי 26. קשה יותר לקפוץ איתם, אבל מי שתמיד מעדיף "לגלגל" יהנה יותר מה 29. בעליית מדרגות תלולות במיוחד קשה להשפיע על האופניים בעזרת שפת גוף, אך ברוב המקרים זה גם לא ממש נחוץ.
פארק-בריטניה הפגיש את הקפאין עם מעברי סלעים גדולים וצפופים… מילולית. למרות שהציר המרכזי אינו נמוך במיוחד בערכים מוחלטים הרי שבסיס הגלגלים הארוך מייצר מרווח גחון בעייתי . עובדה זו גורמת לפלטה הגדולה לגרד את קצות מדרגות הסלעים. הגלגלים הגדולים הפריעו לנווט את האופניים בין המכשולים, אם כי על כך פיצתה היכולת המשופרת לדרוס מהמורות – במיוחד בעליה. בירידות בשטח משובש האופניים אינם מעודדים רכיבה פרועה – כלאמר מבחינה זו הם אינם תחליף לש"מ אגרסיוי. הם כן מאפשרים לעבור הכל, אבל מעודדים קצב מתון.
בסינגלים הזורמים של בן-שמן הקפאין מגיעים למיצוי אידיאלי של היכולות שלהם: למעט עליות ממש תלולות האופניים מהירים יותר בכל קטע דיווש. בפרט קל יחסית לטפס איתם עליות בשבילים משובשים. בירידות המהירות האופניים מקנים תחושת בטחון פנומנלית, ובמפתיע אינם מרגישים מגושמים כלל. במעבר גינות סלעים שילדת הקנונדייל פחות נוחה ממה שניתן היה לצפות – בוודאי לא כמו שילדות 29" מכרומולי, אבל זהו כנראה המחיר שצריך לשלם בתמורה לתחושה הקלילה של האופניים. מי שכן מתפקד מעולה גם ובעיקר בקטעים המשובשים הוא הבולם הקדמי המופלא – הוא אמנם סוגר מהלך מדי פעם אבל מספק שיכוך מעולה והיגוי מדויק.
סיכום
לדעתנו קנונדייל הוציאו תחת ידם אופני 29 מעולים. נכון שהקרנק פשוט וגמיש, הגלגלים כבדים, ובכלל חבילת האבזור קצת עצובה יחסית לתג המחיר, אבל השילדה והמזלג פשוט אדירים. גם למי שנירתע מהסירבול של אופני ה 29 המסורתיים נמליץ לנסות את הקפאין, מפני שבנוסף להיותם מהירים ונוחים כמצופה, הם במפתיע גם מהנים להפליא לרכיבה במגוון רב של מסלולים.
באדיבות אתר bikezone – הכל על אופניים
