בניגוד לניוון שרירים (אטרופיה שרירית) המאפיין אזור מסויים, או דלדול הדרגתי במסת השריר בגיל מבוגר (סרקופניה ראשונית), קכקסיה שרירית (muscle cachexia) היא מצב "מאד לא נעים". קכקסיה היא מצב קליני קשה בו מתרחש תהליך קטבולי מורכב של פרוק מאסיבי של כל מרכיבי השריר, בעיקר החלבונים המתכווצים אקטין ומיוסין, חלבוני השלד מסוג קולגן וממברנת התא. קכקסיה יכולה לנבוע מזיהום מאסיבי וסיסטמי (ספסיס), הרעלת כספית, ובעקבות מצבים מאוחרים וסופניים של מחלות קשות כדוגמת שחפת, אידס וסרטן
מאת:פר' אלי כרמלי
קכקסיה שרירית מתפתחת מהר ומבחינים בשלשה שלבים של חומרה:
קכקסיה מוקדמת" או 'פרה-קליני קכקסיה
נובע לרוב מהגבלה ניכרת בצריכת קלוריות (מצב מתמשך של אנורקסיה נירווזה), הפרעות קלות ועד קשות במאזן הגלוקוז וחוסר תגובה לטיפול בסרטן. בשלב זה נפלטות חומצות אמינו מתאי השריר לטובת רקמות אחרות כמו הכבד והמעיים. שלב זה בא לידי ביטוי קליני בעיקר בירידה בלתי רצונית עד כדי 5% במשקל הגוף בתוך חודשים, אנמיה, עייפות וחולשה כללית.
קכקסיה
חלה ירידה בתאבון הגורמת לירידה במסת השריר (סרקופניה שניונית) המלווה בחולשת שרירים ולירידה במסת השומן. כל אלה גורמים לירידה של מעל 10% ממשקל הגוף בתוך 4-3 חודשים. במידה וחלה ירידה משמעותית בפעילות שרירי הנשימה (הסרעפת והשרירים הבין צלעיים) האדם נעזר בהנשמה מכאנית.
קכקסיה מאוחרת Refractory cachexia
חל פרוק מואץ של חלבוני השריר המתפרקים במסלול הפרוטאזום- אוביקוויטין (ubiquitin-proteasome pathway). אוביקווינאציה של חלבוני שריר הוא תהליך תלוי אנרגיה המבוקר בעיקר על ידי שלשה אנזימים תוך-תאיים הפועלים בצורה היררכית ומוכרים בשם E1,E2,E3. תהליך פרוק החלבונים לפרגמנטים של חומצות אמינו מתבצע בתוך ליבת הפרוטאזום. דיווחים שונים מצביעים על כך שב'קכקסיה מאוחרת' מואץ באופן משמעותי הביטוי של המסלול פרוטאזום-אוביקוויטין. בנוסף על כך, ישנם מספר חלבוני תיווך בולטים שרמת פעילותם עולה והם גורמי השיעתוק NF-kB וכן p53. המאפיין הקליני של האנשים הנמצאים בשלב זה הוא תוחלת חיים הקצרה מ- 4 חודשים, ירידה משמעותית ובלתי הפיכה במשקל הגוף, בעוד שהטיפול התזונתי או התרופתי כבר אינם אפקטיבים.
האנקדוטה הישראלית המעניינת היא, שיש מכנה משותף למסלול האויביקוויטין-פרוטאזום ולחלבון p53. שניהם זכו לפרסום עולמי בזכות חוקרים ישראלים: על גילוי מסלול האוביקוויטין זכו פרופ' אהרון צ'חנובר ופרופ' אברהם הרשקו (טכניון, חיפה) ופרופ' אירווין רוז (מאוניברסיטת קליפורניה) בפרס נובל לכימיה לשנת 2004. פרופ' משה אורן ממכון ויצמן היה הראשון (1983) ששיכפל באופן מלאכותי את הגן p53.
הטיפול במצבים ראשון ושני של קכקסיה הוא טיפול משולב וכולל טיפול תזונתי (דיאטה עשירה בחלבונים ביחס 2 גרם חלבון לכל 1 ק"ג משקל גוף), טיפול תרופתי (להגברת התאבון, נוגדי זיהום, הורמונים אנבוליים), אימון גופני המתמקד בחיזוק שרירים וטיפול פסיכולוגי. הטיפול בשלב השלישי הוא בעיקרו טיפול תומך, פאליטיבי.
פרופ' אלי כרמלי הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, החוג לפיזיותרפיה
קישורים: פרופסור אלי כרמלי,
