אם מרתון לונדון היה קדימון למרתון האולימפי שייערך בעוד ארבעה חודשים בבירת הממלכה המאוחדת, אז במערב קניה יכולים לישון טוב בלילה. טוב מאוד
מאת:חגי אשלגי
רק אל תהיה לי חואן…
מאיר אריאל כתב ונהם בשיר "מחלק מוסר השכל" על גיבורו חואן את המלים – "מי שנדפק פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה". וילסון קיפסאנג צריך להתפלל שהוא לא חואן ושהמלים האלו לא מספרות עליו.
אמנם קיפסאנג, הקנייתי בן ה-29, ניצח בארבעת המרתונים האחרונים בהם השתתף, ואמנם הניצחון שלו בלונדון אתמול נושא עמו משקל כבד של יוקרה, כסף, כבוד וניקוד בסדרת ה-WMM, אבל יש קאץ'.
כי אתמול, 4 שניות בלבד הפרידו בין קיפסאנג לבין שיא המסלול בלונדון – שיא מסלול שמזכה את השיאן בארנק דשן ותפוח שכמותו מעטים נראים ברמות של מערב קניה. רק 4 שניות פיגור אחרי מרתון שלם. פאקינג שנייה לכל 10 ק"מ! רוצים שנמשיך? עשירית שנייה מזורגגת לכל ק"מ! זה כל מה שנדרש לקיפסאנג כדי לקחת את השיא והארנק חזרה לשדה התעופה הית'רו ולעוף הביתה. קיספאנג קבע 2:04:44.
אז למה הוא צריך להיזהר לא להפוך לחואן, אתם שואלים? כי זו לא הפעם הראשונה שקיפסאנג נדפק. זו הפעם השנייה. לפני פחות מחצי שנה, פספס קיפסאנג את שיא העולם הטרי שקבע פטריק מוטאי במרתון… באותו פער עלוב של 4 שניות! אותה שנייה על פני כל 10 ק"מ. אותו ארנק דשן ותפוח שנשאר – הפעם בפרנקפורט (קיספאנג קבע שם בראשית נובמבר 2:03:42).
קיפסאנג הוא תותח. קיספאנג שמח בחלקו וטוב לב. קיספאנג עשיר כפי שמעולם לא חלם להיות, עם ניצחונות כפולים בפרנקפורט, ניצחון בלונדון והזמנות יוקרתיות ומעשירות שסוכניו משריינים ברגעים אלו ממש למרתונים הגדולים בעולם בשנה הקרובה. קיספאנג הוא רץ המרתון הטוב בעולם בששת החודשים האחרונים. אלמלא תהיה הפיכה ב"את'לטיקס קניה", לקיפסאנג גם יש ביד את הכרטיס הבטוח ביותר לשלישייה הקנייתית למרתון האולימפי בלונדון.
אבל קיבינמאט! איפה ה-4 שניות?!
אבל קיבינמאט! איפה ה-4 שניות?!
נשים
מרי קייטני הקנייתית כבשה את התואר האישה השלישית המהירה בכל הזמנים עם ניצחון מזהיר ב-2:18:37. מראש נראה היה שהקנייתיות לא יתנו לאף אחת להפריע להן בתחרות ראש בראש שהן תכננו לעצמן. בסיום, כל חמש הראשונות מקניה.
בחלוף 10 ק"מ נותרה דבוקה של 8 רצות. חמש מקניה ושלוש מאתיופיה. הן נעו על קצב שנותן בערך 2:22 למרתון. את מחצית המרחק עברו השמונה ב-1:10:53 שעות. מכאן, מרי קייטני לקחה את העניינים לידיים.
החל מהק"מ ה-20, כל מקטע של 5 ק"מ נהיה יותר מהיר מקודמו והמתחרות התחילו לנשור לאחור. בק"מ ה-30 נותרו רק חמש קנייתיות בראש המרוץ. קייטני המשיכה לדחוף את הקצב. האחרונה שהצליחה לשרוד איתה היתה עדנה קיפלגאט – אלופת העולם ב-2011 ומנצחת מרתון ניו יורק 2010.
את חמשת הק"מ בין 35 ל-40 רצה קייטני בקצב מטורף של 15:45 דקות. קיפלגאט נאלצה להסתפק בקצב צנוע יותר. קייטני שמרה על קצב רצחני עד קו הסיום, ושברה ב-10 שניות את השיא הלאומי הקנייתי שהוחזק שנים על ידי קת'רין נדרבה המפורסמת. קיפלגאט סיימה שנייה וירדה מגבול ה-2:20, עם 2:19:50. פריסקה ג'פטו שלישית, פלורנס קיפלגאט רביעית ולוסי קאבוו חמישית.
כיום נראה שרק ליליה שובוקובה הרוסיה וטיקי גלנה האתיופית יכולות לנסות למנוע באולימפיאדה שיחזור של ההתנחלות של נשות קניה בכל שלושת המקומות הראשונים בריצת המרתון – כפי שעשו הקנייתיות באליפות העולם האחרונה.
קייטני. ניצחון מזהיר (צילום: SNappa2006).
גברים
כרגיל, עשרים הק"מ הראשונים עברו בדבוקה צמודה יחסית שנהנתה מהכתבת קצב מדויקת של 29:36 דקות לכל אחד משני מקטעי ה-10 ק"מ הראשונים.
זרסנאי טדסה, שיאן העולם בחצי מרתון מאריתריאה, שלמד מניסיון העבר (קריסתו בניסיונותיו לנצח במרחק המלא אחרי פתיחות מהירות), וג'ואד גאריב המרוקאי (שחוגג 40 עוד חודש ויכול ללמד את כולם כמה פרקים על הדרך לרוץ מרתון) בחרו לא לפתוח עם להקת הפרא הקנייתית-אתיופית שטסה קדימה במרדף אחרי תהילה ומקומות בנבחרותיהם הלאומיות.
זרסנאי טדסה, שיאן העולם בחצי מרתון מאריתריאה, שלמד מניסיון העבר (קריסתו בניסיונותיו לנצח במרחק המלא אחרי פתיחות מהירות), וג'ואד גאריב המרוקאי (שחוגג 40 עוד חודש ויכול ללמד את כולם כמה פרקים על הדרך לרוץ מרתון) בחרו לא לפתוח עם להקת הפרא הקנייתית-אתיופית שטסה קדימה במרדף אחרי תהילה ומקומות בנבחרותיהם הלאומיות.
באופן לא רגיל, במהלך הק"מ ה-21, וילסון קיפסאנג כבר איבד את הסבלנות, ותקף. מכאן ועד הסוף עבד קיפסאנג כמי ששינן דף מהמדריך למתחרה של בן ארצו האגדי – הנרי רונו. השיטה – הגברה, ובדיקה מי נשר ומי נשאר, מי שרד ומי שילם את המחיר. מחצית הדרך הגיעה וחלפה ב-62:12, כאשר לקיפסאנג מצליחים להיצמד רק אלוף העולם במרתון, הקנייתי אבל קירוי, ופאיסה לילסה האתיופי. את חמשת הק"מ מ-20 עד 25 עברה השלישייה המובילה במהירות מטורפת של 14:09 דקות!
עד הק"מ ה-32 החזיקו לילסה וקירוי עם קיפסאנג, וכאן זה הסתיים. קיפסאנג ניער אותם ומעתה כל מה שנותר לו היה לנסות לתחזק את הקצב שהוא עצמו הכתיב. הוא כמעט הצליח. לבסוף הוא האט מעט, בשעה מתחריו האטו הרבה. שיא המסלול חמק ממנו ב-4 שניות, אבל פער הניצחון שלו הוא הגדול ביותר במרתון לונדון זה 30 שנה – 2:07 דקות לפני הרץ שסיים שני.
בינתיים, מאחור, התייצבה דבוקה של ארבעה – בן ארצו עמנואל מוטאי (מנצח מרתון לונדון אשתקד ומנצח סידרת WMM אשתקד שלבדה זיכתה אותו בפרס של 500,000 דולר), מרטין לל בן ה-33 (המרתוניסט הקנייתי שהיה הטוב בעולם באמצע העשור הקודם, עם שלושה ניצחונות בלונדון ושניים בניו יורק), האתיופי הצעיר באזו וורקו, והאריתראי סמואל צגאי. בין הק"מ ה-30 ל-35 התקדם צגאי כבדה האתיופי קדימה לדבוקה השנייה, ואילו באזו וורקו ועמנואל מוטאי נשרו ממנה.
בק"מ ה-40 היו נותרו רק מרטין לל וצגאי כבדה בדבוקה השנייה. בשלב זה הם היו עדיין במקומות 4-5 וראו לפניהם את לילסה וקירוי – לשעבר מדבוקת ההובלה – נחלשים. לילסה, שרץ על קצב 2:50 לק"מ בחלק מהמרוץ, עבר את ה-2.195 הק"מ האחרונים ב-8:24 דקות (כמעט 4 דקות לק"מ) וסיים עשירי. אצל קירוי, הצלילה בקצב היתה עמוקה עוד יותר. הוא עבר את ה-2.195 ק"מ האחרונים ב-8:33 דקות וסיים שביעי.
לל וצגאי חלפו על פני לילסה וקירוי כאילו הם עומדים במקום. ואז לל נתן את אותה הצגה שנתן בשנה שעברה: ספרינט לקו הסיום שנתן לו את המקום השני ב-2:06:51. לל הוא כנראה המרתוניסט הפעיל המצליח ביותר שעדיין רץ. עם שלושה ניצחונות בלונדון, שניים בניו יורק, ושלוש פעמים מקום שני בלונדון.
צגאי כבדה האתיופי – שבאמתחתו מקום שלישי באליפות העולם ב-2009 ובמשחקי בייג'ין 2008 – סיים במקום השלישי, שנייה אחרי לל. עדיל אנאני וג'ואד גאריב המרוקאים לא התרחקו זה מזה יותר מ-2 שניות במהלך המרתון כולו, התקדמו יחדיו במעלה הדירוג, וסיימו במקומות 4 ו-5 בהתאמה בהפרש של שנייה. אנאני הקדים הקדים את גאריב עם 2:07:43.
מרטין לל. עדיין בצמרת (צילום: SNappa2006)
לסיום
זהו, המרתונים המהירים של האביב הסתיימו. כל אחד בדרכו וכל אחד עם סיפורו. עתה נותרה לעסקנים באת'לטיקס קניה ולסלקטורים באתיופיה המשימות הקשות בעולם – לבחור שלישייה למרתון האולימפי בלונדון.
אולי הגיעה העת להצעת שיפור קטנה – בניגוד למסלול האתלטיקה ולבריכת השחייה, כבישי המרתון האולימפי אינם מוגבלים ל-8 מסלולים. הם יכולים להכיל מספר לא קטן של רצים. האם לא הגיע הזמן לפטור את ריצת המרתון האולימפית מהמגבלה של עד שלושה משתתפים/ות מכל מדינה? האם לא הגיעה העת לאפשר לכל מי שקבע תוצאת מינימום מסוימת בשנה האחרונה (נאמר 2:09 לגברים ו-2:25 לנשים) להשתתף במרתון האולימפי – גם אם חלק מהמדינות יוכלו להעמיד יותר מ-3 משתתפים? כולנו יודעים אילו מדינות יביאו כמויות של רצים ולאיזה מהן יהיה יתרון, אבל לפחות נדע שהטובים בעולם התייצבו על קו הזינוק.
23.4.2012
חגי אשלגי
שואף לתנועה
