גל צחור ועידית שוב סיימו במקום השני ב"קייפ אפיק", אותה הם מגדירים כ"טור דה פראנס של אופני ההרים". כעת, צחור רוצה ליישם את מה שראה בדרום אפריקה ב"אפיק ישראל"
מאת:דני בורשבסקי
תמיד כיף לשמוע סיפורים מרתקים על הישגים מרשימים בתחרויות מטורפות. מה שכן, כשהגיבורים הם ישראלים אז במקרים רבים אנחנו שומעים גם על "הגרוש ללירה" שהיה חסר.
שבילי התחרות."זו התחרות הכי יוקרתית והכי נחשבת מבין המרוצים הרב שלביים" צילום: Sportograf
תמיד לספורטאים מהמדינות המערביות הגדולות יש תנאים יותר טובים, כסף גדול וסוללת אנשי צוות שעוזרים להם בכל. רוכבי העילית גל צחור וד"ר עידית שוב החליטו שבשנת 2014 גם הם יהיו אלה ש"יש להם הכול". וכך, אחרי הכנות של חודשים רבים, הם טסו לדרום אפריקה כדי להשתתף ב"קייפ אפיק" – תחרות אופני ההרים הרב יומית היוקרתית בעולם.
מתחרים שם בזוגות, ובמקרה של הזוג הישראלי הבכיר, בזוגות מעורבים. מכסים מרחק של 718 קילומטרים בתנאים קשים מאוד, בשמונה ימים. לצד הסבל הפיזי נהנים מלהיות חלק מצמרת רוכבי אופני ההרים הטובים בעולם. תוסיפו לכל זה את העובדה שצחור (41) ושוב (34) רשמו הישג היסטורי וסיימו במקום השני הכללי, תקבלו יופי של סיפור לפסח וללא ספק סוג של אגדה עבור רוכבי אופני ההרים, שמכירים מקרוב תחרויות מהסוג הזה כשהגרסה ה"מוקטנת" היא "קיה אפיק ישראל", שמאורגנת כאן על ידי צחור לזכרו של אביו גיורא ז"ל.
"קייפ אפיק זה הטור דה פראנס של אופני ההרים", מסביר צחור. "זו התחרות הכי יוקרתית והכי נחשבת מבין המרוצים הרב שלביים. יש בה הכי הרבה משאבים וזה ניכר בכל צעד. ההתעניינות של המדיה, התנאים, ערכות הרוכבים, כל דבר שאפשר לחשוב עליו. בתחרות שאנחנו מארגנים בארץ, אנחנו שואבים מהם השראה אבל אני כל פעם נדהם מרמת המסוגלות שיש שם ונעשה מאמץ כדי להגיע ל-40 אחוז מזה".
"הצלחנו להביא לשם את המומחיות שלנו וזה אומר לנצל כל גרם אנרגיה"
צחור, אחד מרוכבי האופניים הבכירים בארץ, מנהל ומאמן גם של קבוצת האופניים CCC. זו היתה הפעם החמישית שלו בקייפ אפיק. בפעמיים הראשונות הוא נסע עם אביו שהיה מלווה. ב-2011 הוא התחרה בזוגות המעורבים יחד עם ד"ר עידית שוב, רופאת ספורט שפעם התאמנה אצל צחור והפכה במקביל גם למאמנת בקבוצתו ולרוכבת עילית. בפעם ההיא השניים סיימו את התחרות במקום השביעי. "היינו אז רחוקים מהפודיום והמיקום הזה לא ממש שיקף", מסביר צחור. "הגעתי אז אחרי פציעה וידעתי שיש לי עוד הרבה מה לתת, אז החלטנו שמתישהו נחזור לשם פעם נוספת וזה קרה השנה".
כתבות נוספות בנושא:
> אילו אופניים כדי לטריאתלטים ולאנשי ברזל לרכוש ולמה?
> מדוע תעשיית אופני ההרים לא הולכת להקשיב לכם
> האם כדאי להפוך את ענף הדאונהיל לאולימפי?
הפעם, החליטו השניים להגיע לשם כשווים בין שווים, כפי שמספר צחור: "לא רציתי שיהיו לי תירוצים, אז החלטנו שאנחנו משקיעים, לא רק באימונים אלא גם מבחינה כלכלית. החלטנו שיהיה לנו את כל מה שיש לאחרים. קיבלנו מחברת 'טרק ישראל' את האופניים הטובים ביותר, שכרנו קרוואן כדי שלא נצטרך לישון באוהל, דאגנו לצוות מלווה מקומי, לעיסויים – כל מה שצריך".
והשאיפות של השניים, לפחות לפי מה שהם מספרים, היו פחות גבוהות מהתוצאה הסופית: "רצינו שיהיה לנו פודיום אחד לפחות, באחד משמונת ימי התחרות, והמטרה בדירוג הסופי היתה טופ 5. תיכננו את הימים שבהם צפינו שנהיה טובים, ובאמת בקטע השני הלכנו על כל הקופה. סיימנו יום מצוין במקום ה-54 הכללי מבין 1,200 רוכבים, והכי חשוב – במקום השני בדירוג הכללי בקטגוריה. זה היה אחד הרגעים המאושרים בחיי, וכאן השתנה המשחק.
"עשינו תוצאות יפות גם ביומיים הבאים, פתאום נשארו עוד שני קטעים, פתאום יריבים עיקריים שלנו קרסו, וכך זה הסתיים. היו שם רוכבים מאוד מכובדים כמו אלופת שוויץ שעשתה תוצאה יפה באליפות העולם ואלופת אוסטריה במרתון אופני הרים. אם ניקח לבד את שלוש הרוכבות המובילות בתחרות שלנו או את שלושת הרוכבים המובילים, כנראה שהם יותר מהירים מאיתנו. אבל אנחנו הצלחנו להביא לשם את המומחיות שלנו וזה אומר לנצל כל גרם אנרגיה שהיה לנו. לא היה מצב ששנינו לא היינו ב-100 אחוז".
"כל יום בתחרות הזאת הוא כמו תחרות איש ברזל" (צחור ושוב משמאל)
כדי להבין קצת יותר טוב את רמת הקושי של הקייפ אפיק, מספר לנו צחור ש-17 אחוז מהרוכבים לא הצליחו לסיים כלל את המסלול. כל זה, למרות שמדובר בתחרות זוגית שבה רוכבים אמורים לתמוך אחד בשני ולנצל את היתרונות במטרה להרגיש פחות את החסרונות. בנוסף, מזג האוויר בדרום אפריקה לא ממש האיר פנים למשתתפים, כפי שמספר צחור. "היו שלושה ימים של גשם מטורף, תנאי רכיבה קשים מאוד, כל הזמן החלפנו רפידות ומזל ששכרנו קרוואן ולא הלכנו על אוהל.
"כל זה בתוך אפריקה הפראית. מזניקים אותך כל יום בשעה שבע בבוקר ואתה מסיים אחרי 5-7 שעות. בחלק מהמקרים החלטנו לקחת סיכון ולא לעצור בכל תחנות הריענון כדי להרוויח זמן בקרב על המקום השני והשלישי. הייתי לוקח מראש שלושה בקבוקים עליי כדי שנוכל לעשות את זה. כל יום בתחרות הזאת הוא כמו תחרות איש ברזל, ככה זה מרגיש".
כעת, המטרה הגדולה של צחור, שבנוסף להיותו מתחרה ב"קייפ אפיק" הוא גם הוביל לשם משלחות כמאמן, היא להצליח ולתרגם כמה שיותר מאותה תחרות בדרום אפריקה לתחרות שהוא יארגן בצפון שלנו, שתצא לדרך ב-18 לספטמבר. "קיה אפיק ישראל תהיה קשה בכוונה כדי שגם בה תהיה אותה תחושת אופוריה של לסיים קטע, וללבוש את חולצת הפיניש כמו שעונדים כנפיים. זו תהיה תחרות בינלאומית עם הרבה רוכבים זרים וניקוד של ההתאחדות הבינלאומית (UCI).
"אנחנו נסגור את ההרשמה על 500 משתתפים, כשבינתיים רשומים כבר 350 ואפשר להירשם עד ה-18 למאי. זו תהיה תחרות גדולה מאוד, ובקיבוץ דליה יוקם כפר תחרות שיפעל במשך ארבעה ימים ושם יקרה בעצם הכל חוץ מהתחרות עצמה". באשר לשאיפות העתידיות שלו כרוכב אומר צחור: "מבחינת הקושי אני יכול לעשות כמובן יותר. החלטתי ללכת על תוצאה וזה הלך. אני אתרכז כעת בארגון ואמשיך להתחרות בארץ במרתונים שונים ובמרוצי כביש".
דני בורשבסקי
