"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים", הוא משפט מכונן מתוך ההגדה של פסח וזאת משום שאחת המטרות של חג הפסח היא לגרום לנו לחשוב על המסע המפרך של אבות אבותינו במדבר, ובעיקר להבין איך הם שרדו ומה הם אכלו? אבל האם חשבתם אי פעם מה היה קורה אם הם באמת היו נתקעים בסיני ולא מגיעים לארץ המובטחת? מה היו עושים ספורטאי הסבולת? איפה הם היו מתחרים? אז השנה הפעלנו קצת את הדמיון כדי לענות על הקושיה הזאת. קבלו את אירועי הספורט הגדולים שהיו יכולים לקרות אם באמת היינו נתקעים בחצי האי סיני.

אז איך עושים ספורט במקום הזה? סיני | צילום: דני בורשבסקי

שחייה: משחה האיים בין טיראן לסנפיר 

סביר להניח שאחד הענפים שלא היו נפגעים מההישארות של בני ישראל במדבר היה השחייה במים פתוחים. כמובן שאין לנו על מה להתלונן במדינת ישראל, אבל מבלי לפגוע בחופי הים התיכון ובמעט שיש לנו באילת ובכנרת – אין על המים של ים סוף שהיה יכול לספק ים של אפשרויות לשחיינים שבינינו.

אוהבי הים והטבע יזילו ריר למראות המטריפים של שני האיים שנמצאים בין דרום סיני לערב הסעודית – סנפיר וטיראן. טיראן הוא הגדול יותר והקרוב יותר לסיני, סנפיר נמצא מספר קילומטרים מזרחית ממנו. מדובר בשני אתרי צלילה פעילים שבדרך כלל מגיעים אליהם ביכטות משארם א-שייח, וחוץ מזה גם באתרים מעניינים מאוד לצפרים, בעיקר בעונות הנדידה.

את משחה האיים בין טיראן לסנפיר אפשר היה לקיים במגוון אפשרויות. בתור התחלה, שחייה מקצה לקצה, כ-4 קילומטרים בין החלק המזרחי של טיראן לחלק המערבי של סנפיר. השחיינים המנוסים יותר היו עושים את הדרך הזו הלוך-חזור, אבישג טורק היתה מקיפה את שני האיים וחוזרת בשחייה לשארם א-שייח.

מקום חלומי לשחות בו. האי טיראן | צילום: Marc Ryckaert

איש ברזל: איירונמן דהב 

ברצועת החוף המזרחית של סיני, דהב (לשעבר מושב די-זהב) היא המושבה הגדולה ביותר (לא כולל שארם א-שייח כמובן שנמצאת בדרום) ולכן היא נבחרה לארח את תחרות איש הברזל של חצי האי סיני. מדרום לעיר יש לא מעט חופים שבהם אפשר לקיים את קטע השחייה למרחק של 3.8 קילומטרים.

החלק האטרקטיבי יהיה הרכיבה ל-180 קילומטרים, שבדומה לישראמן שלנו תהיה מאתגרת. מדובר פחות או יותר במרחק בין דהב לשארם א-שייח ובחזרה. מה שכן, בניגוד לכביש שצמוד לחוף בחלק הצפוני של הרצועה המזרחית, כאן כבר מדובר בכביש הררי מדהים עם לא מעט עליות בשני הכיוונים, מה שיהפוך את התחרות הזו למאתגרת במיוחד. אחרי החזרה לדהב ייצאו המשתתפים לריצת המרתון מדהב צפונה על הכביש (21 קילומטרים) ובחזרה.

נקודת הזינוק לאיירונמן דהב? | צילום: דני בורשבסקי

אופני כביש – טור סיני 

אם רוכבי האופניים הטובים בעולם הגיעו עד למדבריות של איחוד האמירויות, אז למה לא בסיני? במקרה הזה אפשר היה לארגן טור בינלאומי של 5 קטעים מגוונים: שטוחים, הרריים ונג"ש. כל אחד מהקטעים היה מכסה רצועת חוף אחרת של חצי האי סיני. הקטע הראשון מטאבה לשארם א-שייח (לשעבר אופירה) הוא באורך של 220 קילומטרים, כאשר השליש האחרון שלו הררי ומאתגר – יופי של ספתח.

הקטע השני לאורך 197 קילומטרים יתחיל בשארם וינוע מערבה וצפונה לכיוון העיר אבו רודס, שבעבר הוקם בה היישוב שלהבת שהיה מיועד לעובדים הישראליים של קידוחי הנפט במקום. הקטע השלישי למרחק 275 קילומטרים ימשיך לנוע צפונה, מאבו רודס ועד לעיר אל קנטרה (או קנטרה כפי שכונתה בישראל ששלטה בה במשך 6 שנים אחרי מלחמת ששת הימים). בקטע הזה רוכבים לאורך תעלת סואץ והאגמים המרים, ביורוספורט היו מתים על זה.

בקטע הרביעי מגיעים לים התיכון. הוא ייצא מאל קנטרה וינוע לאורך 157 קילומטרים עד לאל-עריש שהיא כיום בירת מחוז צפון סיני. פעם הוקמה לידה ההתנחלות נאות סיני. על הדרך, מסוק הצילום היה מתמקד בלגונה של ימת ברדוויל, כשבאזור הזה הוקמה בסוף שנות השישים ההיאחזות נח"ל סיני. הקטע החמישי והאחרון יהיה נג"ש של 52 קילומטרים בין אל עריש לרפיח, על הגבול בין סיני לרצועת עזה.

ריצה: אולטרה טרייל סיני 

וכמובן שלא נשכח את קהילת רצי האולטרה מרתון, שבמציאות רבים מחבריה רצו 6 הקפות ברמות מנשה כדי להשלים מרחק של 200 קילומטרים. אז במקרה הזה אנחנו מציעים את מסלול הטרייל של סיני, שבניגוד למסלולים הדמיוניים שהצענו מקודם, הוא מסלול חי וקיים שמושך אליו חובבי טרקים מכל העולם.

סביר להניח שמארגני אירועי הסבולת הישראלים היו חושבים על זה אם באמת היינו נתקעים שם, אבל יוזמה של שלושה שבטים בדואים בחסות נשיונל ג'אוגרפיק הפכה את "שביל סיני" למשהו אמיתי, וכמה שהיה מתאים לארגן שם מרוץ אולטרה קשוח ואקסטרימי, שבחלקים רבים שלו כולל בסיום אי אפשר באמת לרוץ אלא רק לטפס.

נקודת הסיום של האולטרה. מנזר סנטה קתרינה | צילום: pixabay

המסלול הזה באורך 200 ק"מ מתחיל בנואייבה (נביעות במקרה שלנו) ונע לכיוון דרום-מערב. זה אומר שכולו מדברי, והסיום שלו הוא הטיפוס לנקודה הגבוהה ביותר בסיני, ג'בל מוסא (הר משה) שלפי תאוריות שונות זה המקום שעליו ניתנה התורה לעם ישראל. זו גם הסיבה שמנזר סנטה קתרינה היפהפה הוקם שם. הגובה בפסגה הוא 2,642 מטרים מעל פני הים. אתם מוזמנים לחשוב על רעיונות לחולצת הפינישר.

• הכתבה לא מומנה על ידי לשכת התיירות המצרית 🙂