בחודש יוני האחרון בילה אבישי דקל שלושה שבועות בכפר קטן בשם סנטה טרזה בחלקו הדרומי של חצי האי "ניקויה" שלחוף האוקינוס השקט. מידי יום בחר לעצמו מסלול בתוך הג'ונגל, לעיתים כזה שהמציא, ורכב עליו 

מאת:אבישי דקל

הכפר בו הייתי מאוד פופולרי לחובבי גלישת גלים, ומאוכלס בתיירים רבים, ובפרט – ישראלים רבים מאוד! כ- 70 מהם עשו "עלייה" שהחלה באהבה לגלים ולאנשים והמשכה בעסקים מכל הסוגים. למען ההגינות אספר שהבן שלי בין אותם ישראלים, חי בסנטה טרזה כבר 7 שנים עם אשתו הישראלית, אבא לשניים, גולש ועושה עסקים. כך מצאתי את עצמי בגפי, "רק אני והאופן שלי…" זו לא הפעם הראשונה שאני מטייל בחו"ל לבד, ובוודאי לא האחרונה. אין תחושה טובה מזו, אף אחד לא מתחשב בי ואני לא מתחשב באף אחד, הקצב, הכיוון ומועדי ההפסקות לשיקול דעתי.

כניסה לג'ונגל מעלה את האדרנלין בדם, את הריכוז והדריכות. אין מקום לטעויות. היער רוחש וגועש, ציפורים מכל צבעי הקשת, נחשים ותנינים, קופים ויתושים, קרציות ונשרים ועוד בעלי חיים שונים ומשונים והרבה סוגי פירות. חודש יוני גשום וכל היובלים, הערוצים, הנחלים והנהרות מלאי מים זורמים בשצף קצף, ישנם הרבה מקומות מנותקים בעונה הגשומה.

השאלות האופייניות שאני נשאל: לא פחדת לרכוב לבד, מה עם הפשע, אתה לא חושש מתנינים, נחשים? ובכן, לא! ראשית כמעט ולא פוגשים אנשים בתוך הג'ונגל, הפשע נמצא במרכזי הערים ולא בג'ונגל השומם. חיות טורפות יש ויש אבל גם אני נראה להן גדול והן מתרחקות ממני. הבעיה האמיתית היתה דווקא החיות הקטנות, למשל הקרציות שישבו עלי 24 שעות עד שגיליתי למה אני רועד מקור כשסביב לי 30 מעלות, ובאותה עת קודח מחום. נחרדתי כשראיתי אותן ומיד עם תלישתן ירד לי החום וחזרתי לעצמי. נמלי-אש קטנטנות מטפסות וממש מקבלים מהן כוויות. יתושים שלא מפחדים ועוקצים כל חלקה טובה על העור ישירות או דרך הבגד, ועוד רעות חולות – שלא נדע… אבל חזרתי בשלום, בריא ושלם.

הרכיבה לא קלה כלל וכלל, עליות בזוויות קשות על אבנים ובוץ, ירידות מסוכנות על אבנים ובוץ, וכך כל יום לכיוון אחר עולה ויורד וחוצה ערוצים ונחלים עד מעל לברכיים, בהפסקה אחת ישבתי לנוח על שפת נהר, התענגתי על היופי ורעשי היער, אכלתי סנדביץ' להנאתי הרבה, עד שלפתע ראיתי שלט: "זהירות, תנינים בנהר ומחוצה לו."

בוקר אחד יצאתי לדרכי לפי תכנון מוקדם עם מפה לא מדויקת, ובמקום שהשביל יופיע קילומטר מהצומת הוא הופיע אחרי 5 ק"מ. בגלל שאין יותר מידי שבילים ביער היה ברור לי כי זה חייב להיות השביל "שלי", ואכן כך היה. לאורך כל אותו שביל לא היה כל סימן חיים של רכב, הולך רגל או סוס, ויותר מכך על השביל נבטו עצי מנגו ועוד מיני עצים לא מזוהים – דבר המעיד על חוסר שימוש (כל שטח שכורתים בו עצים מתמלא צימחייה כבר אחרי חצי שנה ומשתקם תוך שנתיים שלוש). רק אחרי 8 ק"מ  ו- 3 שעות הגעתי אל הכפר אליו כיוונתי.  

בכל פעם כשהגעתי לכפר זה או אחר ישבתי לנוח בצל ה"סודה" (כך נקראות המסעדות הפשוטות) להחזיר את האנרגיה ששרפתי, עם אוכל מקומי שהיה לי טעים מאוד: אורז עם שעועית (גאיו פינטו) וחביתה, בננות מטוגנות (פלטאנו), סביצ'ה, וקפה מקומי וטעים. המקומיים, לא מדברים אנגלית, אבל נחמדים ומסבירי פנים. למרות שאיני מדבר ספרדית הסתדרתי מצוין.

בימים בהם רציתי לנוח מהעליות רכבתי לאורך האוקינוס. בעת השפל, גדל החוף בעשרות מטרים וניתן לרכוב על החול הרטוב. בדרכי חזרה הייתי קונה אצל הדייגים החוזרים מהים דג גדול ויפה במחיר מצחיק, וחוזר אל משפחתי הנפלאה. ממשיך את היום לשחק עם הנכדים ולאגור כוחות ליום הבא.

כך חלפו להם שלושה שבועות וכ- 600 ק"מ של חוויה פיזית ורוחנית כאחת. 

קוסטה ריקה על אופני הרים – מידע שימושי

1. קוסטה ריקה נמצאת באמריקה המרכזית בין ניקרגואה בצפון ופנמה בדרום.
2. גודלה של קוסטה ריקה הוא פי 2 וחצי מישראל, עם חצי ממספר התושבים, רובם נוצרים.
3. שמורות הטבע בקוסטה ריקה מהוות שליש מהמדינה.
4. ספורט האופניים, כביש ושטח,  מאוד פופולארי.
5. בקוסטה ריקה 2 עונות: רטובה בין יוני לנובמבר, ויבשה בין נובמבר למאי.
6. בגובה פני הים חם ולח מאוד כל השנה, באזור סאן חוזה והרי הגעש בין 700 ל 1000 מטר מעל פני הים קריר (+ – 20 מעלות) ונעים מאוד בעונה היבשה וקצת יותר קר ברטובה.

ביקרתי בקוסטה ריקה פעמים רבות מהן 3 פעמים על אופניים – בהחלט דרך נפלאה לראות ולחוש את חלקת האלוהים המופלאה הזו. כמובן שיש כמה בעיות כאשר מטיילים על אופניים: הראשונה היא – אין מישורים או עלייה או ירידה וזה לא קל. טיול מתגלגל לא כל כך מומלץ היות והכבישים הראשיים צרים וללא שוליים, הדרכים הצדדיות לא תמיד מאפשרות להגיע ליעד הבא. לכן ממולץ להגיע לאזור המיועד לרכיבה ברכב או אוטובוס, להתמקם במלון או בית הארחה ולטייל כמה ימים בטיולים מעגליים. לא קל למצוא מפות מתחת ל- 1:100.000, לאחר מאמצים רבים מצאתי אחת בקומה שניה של חנות ספרים גדולה. נפוצות יותר מפות בקנה מידה של 1:200.000 או 1:25.000, זו קטנה מידי והשנייה גדולה מידי. אני הסתדרתי טוב יותר עם 1:200.000 למרות שהיא לא ממש הייתה מדויקת.

באיבות אתר bikezone
צילום: אבישי דקל