כחודש וחצי לאחר שחרורי מצה"ל, תקופה בה גרתי בבית הוריי תחת החממה המשפחתית התומכת, מפקד הבסיס שלי שהיה לאחד מעמודי הטווח שלי בשלוש שנים האחרונות על האופניים ונותני החסות שדאגו בעבר ובהווה לכל צרכיי כדי שאוכל להתרכז ברכיבה בלבד, החלטתי לעבור לדירה משלי. להיות אדון לעצמי. לגלות את עצמי מחדש ובעיקר לחוות
מאת:אילן קולטון
את הפוסט הזה אני כותב מדירתי החדשה והריקה. המקום הנבחר הוא קיבוץ להבות הבשן שבגליל העליון.שילוב של חיי קיבוץ נינוחים, שטח אימונים מגוון ובטוח יותר מהכבישים עליהם התאמנתי במשגב. הכל כדי שאמא תהיה רגועה!
אני יושב על כיסא, באמצע חדר ריק שבקרוב יתמלא בפרק החדש בחיי. מהחלון הימני רואה את פסגת החרמון. יודע שאנחנו הולכים לבלות הרבה ביחד בחודשים הקרובים. לפעמים כשהאספלט בוער, לפעמים כשיורד שלג קל (כבר קרה – אין שכל אין דאגות), לפעמים אשאיר חלק ממני בעליה ולפעמים היא תשאיר אצלי. משהו בעלייה הזאת משפיע עליי. היא מסמלת בעייני את מה שאני אוהב באופניים. לפעמים אני אנצח אותה ולפעמים היא אותי.
בימים הראשונים, בביתי החדש, אני עוד משחרר בטעות: "אמא שימי מים לפסטה". כנראה ייקח לי עוד זמן להתרגל. יוצא לאימון ראשון , באזור, יחד עם חן שרייבר (רוכב עלית/חבר טוב/השכן החדש שלי/כל התשובות נכונות), במגרש האימונים החדש. הרגליים לא מרגישות במיטבן אך אני לא דואג אנחנו רק בתחילת נובמבר, זה יחזור מהר. מטפסים למנרה, גולשים לכיוון רמות נפתלי, תמונות מאליפות ישראל עקובת הפנצ'רים שלי עולות לי בזיכרון אך כל זה לא מפריע לשלווה והשקט שמתרחשת מסביב. גן עדן לרוכבי אופניים. מרגישים שאנחנו יכולים לרכב לנצח. בסופו של דבר, אחרי טיול ארוך, רק החושך הכניע אותנו וחזרנו הביתה.
זהו, העונה התחילה, המוטיבציה גבוה, אומר לעצמי אולי נגנוב עוד איזה שעה על הכביש אך אני מחזיק את עצמי והולך לספה לראות טלוויזיה. זה כנראה לא פחות חשוב. תוך כדי ההתארגנות, למעבר ובמעבר עצמו, גיליתי כמה קהילת רוכבי האופניים בישראל חזקה. יש סביבי מספר רוכבים יקרים שדואגים ועוזרים לי. כל זאת בנוסף למשפחה אחת ספציפית שפתחה בפניי את הדלת ואת הלב.
אני רוצה לציין את נותני החסות היקרים שלנו שמעבר לתמיכה בציוד הם גם מבינים מה אנחנו (יואב ואני) מנסים לעשות. זה נותן רוח גבית וחיוך גדול על הפנים.סיגמא אופניים שהפכו למשפחה שניה. בלי קשר לתמיכה וחסות, מבחנתינו יש לנו כאן קשר לחיים. חברת סי אנרג'י צ'אלנג, שדואגת לכל האוכל והשתייה שלנו לפני תוך כדי ואחרי האימונים. חברת ישראל קומפרספורט שדואגת במוצריה להתאוששות שלנו כדי שנוכל להגיע לאימון של מחר הכי מאוששים שאפשר. כמובן לקבוצתנו, "ישראל גו פרו" ולאנשים שמאחורי הקלעים. בלעדיכם שום דבר לא היה נראה אותו הדבר.תודה מכל הלב.
אני כבר מחכה לעמוד על קו הזינוק כשהשופט אומר 30 שניות לזינוק. תמיד יש לי פתאום דפיקת לב אחת חזקה במיוחד.אני מבין שזה מקומי. על האופניים.
אילן קולטון
רוכב עלית בקבוצת CC VIGUES הספרדית וIGP בישראל.
חבר נבחרת ישראל לאופני כביש.כותב את הטור ’’קולטון בדרכים’’.
