והפעם אילן חושב שהגיע הזמן לשנות פאזה בחיים ולהתחיל מחדש. מה שלא יהיה, האופניים יהיו לצידו גם בהתחלה החדשה

מאת:אילן קולטון

בחיים יש לנו הרבה התחלות חדשות: בית ספר, שירות צבאי, מקום מגורים חדש וכדומה. בכל ההתחלות החדשות והמשמעותיות שעברתי עד כה במהלך שנות חיי הלא רבות, ליוו אותי האופניים. הם היו איתי שם לפני הבגרויות, במהלך בית הספר, בבקרים במהלך שירותי הצבאי, בכל חוויה, חיובית יותר או פחות, תמיד הם היו בעדיפות עליונה.

אני זוכר שבשנת 2004 אבי ואני ירדנו לסוף שבוע בסדום למרוץ הראשון שלי. הייתי פספוס קטן כזה, ביישן ורגשן. באותו מרוץ סיימתי בעשירייה השלישית. השנים עברו להן לאט לאט ואני על האופניים – בינוני לחלוטין. בשנים 2007-2009, אני זוכר, כל החברים יצאו למסיבות, לשתות ולבלות, ואני הלכתי לישון כבר ב-9 בערב כדי "להתפרק" למחרת במרוץ. בדיעבד יש משהו בלהתפרק בהקפה לסיום, יש לך כרטיס שורה ראשונה לסיום המרוץ של העילית. הייתי מסתכל עליהם בהערצה מוחלטת.

רציתי להרגיש ולחוות את ההרגשה  להגיע לקו הסיום עם הידיים למעלה. "לקבל" את הקבלה על העבודה הקשה שהשקעת בכל יום  שבו התעוררת ב-5:30. רכבת, הזעת ובמקום כלשהו ויתרת על חלק מהילדות שלך לטובת משהו אחר. משהו שבעיניי הוא גדול. הבטחתי לעצמי אז שאנסה את זה בכל כוחי וליבי. עברו לא פחות משלוש שנים ומשהו השתנה. הפאזל פתאום התחבר, משהו השתנה…

עונת 2013 היתה לטעמי המוצלחת ביותר שלי על האופניים. הייתי חלק מקבוצה של החברים הכי טובים שמבלים ביחד, מתאמנים ביחד ומנצחים ביחד. בערב שלאחר אליפות ישראל ביוני האחרון, ישבתי וסיכמתי את ההשגים שלנו בשנה האחרונה. בנקודה של המשפט האחרון ידעתי שמשהו הולך להשתנות. ידעתי שעבורי עונת 2013 אולי היתה העונה האחרונה במתכונת הזו ובסדר העדיפות הזה. אני מודה שהיה לי קשה להגיע למסקנה הזו, ואני לא מתבייש שהייתי זקוק לעזרה בהכוונה אך אני שמח על הבחירה שלי. אני רוצה השכלה, אני רוצה עבודה, אני רוצה קריירה.

האמת היא שאני עדיין לא יודע מה אני רוצה לעשות אך אני מתנחם בעובדה שאני רוצה. יש בי רעב, רעב לטרוף את העולם. אני יודע שהאופניים יהיו איתי שם, אבל בבוקר מוקדם, במתכונת מצומצמת, בטוב טעם ובהבנה שעליי להפנות אנרגיות לטובת משהו אחר. לקחתי לעצמי תקופה של שלושה חודשים בהם כרגע אני נמצא בארה"ב. בימים אלה אני מחפש את עצמי מחדש, מחפש את התשובה לשאלות מה אני רוצה לעשות, מה אני רוצה ללמוד ובמה אני רוצה לעבוד. בכל מצב, אני לא שוכח את אותה תקופה בעבר שהייתי מתוסכל מחוסר ההצלחה שלי בספורט ויודע שכמו בכל התחלה, את מנת התסכול שלי אני אוכל בכפית גם בבחירה ובמטרה הבאה. אך באותה הנשימה אני זוכר גם את ההצלחות, ההגשמה העצמית, החברויות שנרקמו במהלך הדרך, ההישגים והידיים המונפות למעלה שכנער מתבגר כל יום יצאתי לרכוב בציפייה שהמעמד הזה יגיע.

האופניים והמרוצים תמיד יהיו בליבי ואני מאחל לעצמי להמשיך ולקחת חלק משמעותי בהם. כמובן שאתחרה השנה במסגרת הקבוצה שלי (IGP), אך אני יודע שהגיע הזמן לפנות מקום לדבר חדש. דבר חדש שגם מצריך זמן, משמעת עצמית, הגדרה ודבקות במטרה. זה יהיה עולם חדש שלא מכירים אותי בו ,עולם שאני אולי לא מוצלח בו כרגע, אבל היי, זה בדיוק כמו אז בסדום 2004.

בדבר אחד אני בטוח. אפילו מבלי לדעת את היעד, האופניים יתנו לי כלים להתמודדות עם כל מה שיבוא. בראש אני כבר מתחיל לצייר את הדרך…