כבר לפני מספר שנים סימנתי לעצמי את מרתון הוואנה כמטרה והשנה החלטתי שזו ההזדמנות האחרונה לטייל במדינה המדוברת לפני שהמערב משנה אותה לחלוטין. למי שלא זוכר, ארה"ב ביטלה את האמברגו, מה שיזרים כנראה לא מעט כספים למדינה ויכניס חברות רבות לאי היפה הזה. אבל, אחרי שחזרנו משם, ברור לי שתהליך השינוי עוד ארוך ולכן לאלה מכם המעוניינים בחוויה קצת אחרת, ניתן עוד לחוות את המקום הזה שנתקע לו בשנות ה-50, בעקבות המהפכה של 1959.
מומלץ להגיע עם ציוד שאתם מוכנים להשאיר שם | צילום: רן שילון
קובה כידוע היא עדיין מדינה קומוניסטית, מה שאומר שלמרות העוני הרב, המדינה שמה דגש לכל מה שקשור לבריאות, חינוך וספורט (הלוואי אצלנו). גם רמת הפשיעה נמוכה ביותר, הנהגים נוהגים במתינות וקיימת הרגשת ביטחון בכל מקום באי ובכל מקום, מתקני ספורט ואצטדיונים הפתוחים לקהל הרחב ומספר המתאמנים בבקרים לאורך המלקון גבוה. אם אתם יוצאים לרוץ בבוקר בעיר, תצפו למקומיים שיצטרפו אליכם, יספרו לכם שהם האלופים בריצת המרתון ויבקשו מכם את נעלי הריצה, חולצות הריצה והכובעים שלכם, לפני שאתם עוזבים את האי. מומלץ להגיע עם ציוד שאתם מוכנים להשאיר שם. כמו כן, קובה מהעיניים שלי, אינה מדינה קלה לטיול ולשהייה. היא מתאימה למוצ'ילרוס יותר מאשר לאלה שמעוניינים בפינוק, למרות שעם הכנה טובה מראש ניתן גם ליהנות ממנה ועל כך בהמשך.
ניתן עוד לחוות את המקום הזה שנתקע לו בשנות ה-50 | צילום: רן שילון
מרתון בסגנון הקובני
נחתנו בקובה ביום חמישי בצהרים וכמובן שלקחנו מונית "של פעם" משדה התעופה למלון. הדרך קצרה ועוברת דרך חלק מהשכונות והאתרים המפורסמים של העיר, אתרים אותם נעבור פעם נוספת בריצה חם ולח בחוץ, זיהום האוויר מהמכוניות הישנות בנות ה-70 וה-80 שנה גבוה וכמו בכל נסיעה עתידית במוניות הישנות האלה, הריח החזק ביותר הוא ריח הדלק.
מסלול הריצה: כמובן שהאטרקציה אליה בנו היא הריצה. מסלול המרתון בנוי משני סיבובים בני 21 ק"מ כל אחד. המסלול נוח, שטוח ברובו וקצת גבעות מתגלגלות בחצי השני של כל סיבוב. לא משהו מסובך ובטח שלא תלול או קשה – יותר קשה מתל אביב ופחות קשה משמעותית מירושלים. המסלול עובר בחלקו באזור המתוייר והיפה של העיר, בחלקו לאורך הטיילת ובחלקו בשכונות הרבות הסובבות אותו וברחובות יפים וציוריים מה שהופך את המרתון הזה לקשה, או כפי שאמרה לנו אחת הרצות האמריקאיות שרצה איתנו – “זה המרתון הקשה ביותר שרצתי!". מדובר בשילוב בין מזג האוויר החם והלח, לבין חלקים בריצה שבה משתלב המסלול עם תנועת המכוניות, מה שגורם לזיהום אויר גבוה באזורים אלה. לאורך המסלול תחנות מים כל 2.5 ק"מ – המים מחולקים בשקיות (כמו שקיות "שוקו" אבל של מים) – נוח ופשוט וללא מגבלה. אין על המסלול משקאות איזוטונים או ג'לים/פירות ולכן צריך להיערך מראש.
הרצים: לתחרות הגיעו רצים מ-24 מדינות, רובם אירופאים, מקצתם קנדים ורצים ממדינות דרום אמריקה והשנה גם אמריקאים. האחרונים שציינתי, מגיעים בקבוצות מאורגנות ורבים מהם, שהיו רשומים למרחק המלא, שינו את ההרשמה שלהם לחצי מרתון וזאת לאחר הנחיתה והקושי הרב באיקלום למזג האוויר. כמובן שלנו הישראלים מזג האוויר היה מוכר.
במרוץ השנה זינקו כ-2,000 רצים, מתוכם סיימו את המרתון המלא 381 רצים בלבד | צילום: רן שילון
במרוץ השנה זינקו כ-2,000 רצים, מתוכם סיימו את המרתון המלא 381 רצים בלבד. ההזנקה והסיום הם במרכז העיר ומשותפת לשלושה המרחקים. חשוב לציין כי במקום שמירת חפצים מסודרת וכן מספר מועט של שירותים כימיים (חוויה מפוקפקת).
בסיום הריצה: מחולקים בקבוקי שתייה של קולה מקומית ומים, לכן כדאי להתארגן עם אוכל להתאוששות. ההגעה חזרה למלון אחרי התחרות פשוטה, מכיוון שהעיר לא ממש נסגרת והכבישים פתוחים.
התחרות: כאמור, הזנקה משותפת. לא צפופה מדי וניתן להתחיל לרוץ כמעט אחרי מעבר השטיח (קיימת מדידת זמנים אלקטרונית). הריצה מתחילה ברחוב המרכזי של העיר ומשם לטיילת ולשכונות. רצי ה-10 ק"מ מסתובבים בטיילת וחוזרים כמעט באותו מסלול. רצי החצי והמלא, ממשיכים הלאה ואחרי הסיבוב של רצי ה-10 ק"מ, השורות מתדלדלות והריצה פתוחה וזורמת. אחרי כ-9 ק"מ, יורדים מהטיילת ונכנסים לשכונות ומשם מתגלגלים עד כקילומטר וחצי לסיום, נכנסים לרחוב ציורי שנראה שנלקח מסרט איטלקי, או סרט ספרדי ישן משנות השישים ומשם לסיום מול הקפיטוליו, בניין שנראה זהה לחלוטין לקפיטול האמריקאי, רק גדול יותר. רצי המרתון חוזרים על אותו המסלול פעמיים.
הזנקה משותפת. לא צפופה מדי וניתן להתחיל לרוץ כמעט אחרי מעבר השטיח | צילום: רן שילון
אם בחצי הראשון של הריצה, עוד היינו מוקפים רצים ואפילו קהל מעודדים, הרי שמרגע שהתחלנו את הסיבוב השני, הפכנו "שקופים". רצים מעטים ניראו סביבנו והמקומיים התעלמו מאיתנו לחלוטין. הרגשה של ניתוק מוחלט מכל הרעש והבלגן שמסביב. המקומיים ממשיכים בחייהם ואנחנו, כאילו רצים בממד אחר. מי שרץ במרתון טבריה עד לפני 10 שנים מכיר את ההרגשה.
אז איך מסתדרים בקובה?
אם אתם מעוניינים לנסוע למרוץ, כדאי מאוד שתתארגנו מראש. במקום עצמו, כמעט ולא ניתן למצוא בתי מלון או רכבים להשכרה או כל שירותים אחרים. טיולים מאורגנים, זה המקום. באתר המרתון תמצאו לשכת תיירות והמלצתי החמה היא, השתמשו בה כדי למצוא בתי מלון. לא ניתן באמת להזמין בתי מלון באינטרנט או רכבים להשכרה או שירותים אחרים באי. סיגרו "חבילות" מראש או הסתפקו בלינה בקאסות הרבות באי (אותן כן ניתן למצוא אונליין).
אוכל: האוכל באי מורכב מהרבה בשר, אורז ותפוחי אדמה, קצת פירות ומעט ירקות. איכות המזון בינונית במקרה הטוב, למרות שקיימות מספר מסעדות מצויינות. אבל, רוב התזונה פשוטה ובסיסית.
לסיכום, האם לנסוע לרוץ בקובה? השאלה היא כמובן כמה אתם גמישים ומוכנים להרפתקאות?
רן שילון | מאמן ראשי באנדיור, מאמן חסות של אדידס וסונטו
