יותר ויותר שומעים על מרתונים שהתבטלו מכל מיני סיבות, כך קרה בניו יורק, בתל אביב וגם בסוף השבוע האחרון בדאלאס. איך זה קורה ומה עושים הרצים
מאת:דני בורשבסקי
בסוף השבוע לפני כשבוע, פקדו את חלקה הדרומי של ארצות הברית סערות קשות. אנשים רבים עקבו בדריכות אחרי תחזית מזג האוויר, בעיקר כדי לוודא ששום אסון טבע לא נראה באופק. אנשים אחרים עקבו בדאגה אחרי אותה תחזית כדי לוודא שבחודשים האחרונים הם לא התכוננו לשווא למרתונים שהם כל כך ציפו להשתתף בהם. הראשונים היו יכולים להירגע כי הסופות היו קשות, אבל עברו בשלום. מצד שני, הרצים קיבלו בשורות קשות – מארגני מרתון דאלאס כמו גם מארגני מרתון סנט ג'וד בממפיס הודיעו שהמרוצים של שנת 2013 שתוכננו ליום ראשון האחרון מבוטלים.
מרתון ישראמן 2012. להסתכל על חצי הכוס המלאה צילום: יאיר בן עמי
הרבה אנשים מקהילת הרצים בארץ יכולים להבין את ההרגשה הזאת, כי זה מה שקרה כאן בשנה שעברה עם ההודעה הסופית על ביטולו של מרתון תל אביב. בניו יורק מספרם של המאוכזבים בשנת 2012 עמד על לא פחות מ-47 אלף. אין ספק שלהתכונן למרתון ראשון בחיים ולשמוע על ביטולו זו בשורת איוב. מצד שני, בחיים תמיד צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה ובנוסף על האפשרויות הקיימות מעכשיו והלאה. כאן הכוונה היא להסתכל על הרצים המנוסים יותר שעברו כבר כמה מרתונים בחיים, ולהבין איך הם מתכוונים "להעביר" את זה. החדשות הטובות הן שכיום יש טרנד של מענה מהיר למרתון שמבוטל או במילים אחרות מרתון אלטרנטיבי מאולתר. נכון שכל מי שרץ מרתון בפעם הראשונה חולם על קהל, עידוד, נוף יפה, כרוז, מוזיקה ושעון אלקטרוני גדול שיראה בסוף את התוצאה שהוא חלם עליה. יש מספיק הזדמנויות לעשות את זה, מה שכן – כמה הזדמנויות בחיים כבר יהיו לכם להשתתף במרתון ספונטני, מאולתר, אפילו מחתרתי? לא הרבה. ומי שיעשה את זה, יזכה ככל הנראה לחוויה מטורפת שאותה הוא יזכור גם אחרי 20 מרתונים, בדיוק כפי שיזכור את המרתון הרשמי הראשון בחייו.
עוד כתבות בנושא
כמו בניו יורק בשנת 2012 ובתל אביב במארס 2013 גם בדאלאס אירגנו מרתון אלטרנטיבי שהיה הרבה יותר קטן, ואולי בגלל זה אפילו מיוחד יותר. הנה כמה מהסיפורים של המרתונים הספונטניים שהפכו לכל כך מיוחדים.
דאלאס 2013 – אפוקליפסה בקרח
מרתון דאלאס נחשב לאירוע ריצה בינוני בקנה מידה אמריקאי, אבל בישראל זה יכול היה להיות אירוע הריצה הגדול ביותר. בשנה שעברה קרוב ל-5,000 רצים סיימו בו את המרחק המלא וקרוב ל-10,000 את חצי המרתון. השנה היו רשומים לאירועי המרתון 25 אלף איש, אבל הטבע עשה את שלו בשבוע שעבר בדאלאס ובעקבות הסופות הקשות כבישים רבים בעיר התכסו בקרח. אחרי סבב התייעצויות והערכות מצב, התקבלה ביום שישי שעבר בצהריים ההחלטה על ביטול המרתון, שהיה אמור להיות מוזנק ביום ראשון בבוקר. למארגנים לא היו יותר מדי ברירות מכיוון שריצה המונית על כבישים חלקים במיוחד הייתה יכולה לגרום לאסון, ומהצד השני לא נרשמה התמרמרות בקרב הרצים כלפי המארגנים.
מצד שני, 30 מהרשומים למרתון דאלאס החליטו שהם לא מתכוונים לוותר וזאת אחרי ששניים מהם ארגנו מרוץ חלופי וקראו לו "אייספוקליפס" (אפוקליפסה בקרח). בדומה למרוצים מחתרתיים אחרים, אף אחד לא באמת לקח אחריות לשלומם של 30 הרצים, שהיו מודעים היטב לסכנות שבריצה על כביש חלק. מה שכן, הצוות המארגן המצומצם חשב על הרבה דברים כמו שינוי מסלול המרתון למסלול שיהיו בו כמה שפחות גשרים וכבישים חלקים, והבאת מתנדבים שיכוונו את הרצים לפניות הנכונות. אז המשימה הראשונה עברה בשלום. 30 רצים הגיעו בשמונה ורבע בבוקר למרכז העיקר דאלאס, כשהם מצויידים במשקאות משלהם כדי להתחיל בריצה – וכולם סיימו אותה בשלום. המשימה השנייה הצליחה פחות. המתנדבים הגיעו, אבל כנראה שלא היו מספיק. כך נוצר מצב שכל הרצים ב"אייספוקליפס" טעו בדרך וכשהגיעו לקו הסיום המאולתר שלהם הבינו שרצו 43.5 קילומטרים. הבדיחה שרצה ברשתות החברתיות שלהם היא שכל אחד מהם (10 האמיצים שרצו את המרחק המלא – השאר רצו חצי) הפך לרץ אולטרה. מה שבטוח, כל אחד לקח איתו חוויה של ריצת מרתון ביחד עם 9 אנשים נוספים בתנאים קשים במיוחד וכנגד כל הסיכויים. הרבה אנשים יגידו לכם שזה משהו ששווה הרבה יותר מכל תוצאה עבור הרץ החובבן.
אייספוקליפס. מרתון אלטרנטיבי בדאלאס
תל אביב 2013 – מרתון ישראמן
ביום שבו הודיעו על ביטולו של מרתון תל אביב בגלל החום נרשמה בהלה במשרדי הנסיעות בארץ. מאות אנשים ביררו איך אפשר להגיע לקפריסין כמה שיותר מהר, אחרים ניסו להשיג סלוטים בכל מחיר למרתון פריז, היו כאלה שהגיעו עד לציריך הקפואה ואחרים העדיפו לחכות חודש נוסף כדי לטוס לפראג. יומיים לאחר מכן התקבלה ההודעה על מרתון ישראמן שלרץ הממוצע נראתה הזויה במיוחד. הרי כבר השלימו עם זה שאולי באמת חם מדי לרוץ מרתון באביב הישראלי, בטח אחרי מקרה המוות בחצי המרתון. באתר האינטרנט נכתב על מרוץ מאולתר אבל רשמי לכל דבר שמציע אלטרנטיבה אמיתית למרתוניסטים שכבר מוכנים לרוץ, בתנאי שיירשמו מהר כי המכסה מוגבלת ובתנאי שיוכלו לסבול ארבע הקפות זהות.
הרבה אנשים הטילו ספק בהצלחתו של האירוע הזה. אחרי הכל מדובר במרתון ולא במרוץ לחמישה קילומטרים. מרתון דורש היערכות לוגיסטית לא פשוטה, מה גם שלארגן אותו בשטח ציבורי לא סגור, לצד רוכבי אופניים והולכי רגל זה עניין מסובך במיוחד. אבל מרתון ישראמן עבר בשלום, אפילו בהצלחה גדולה . האנשים שהגיעו לקו הסיום סיפרו שלא היה חסר להם כלום לאורך כל הריצה. המתנדבים שהגיעו בהתראה כל כך קצרה איישו את תחנות המים והמשקאות האיזוטונים, הג'לים חולקו ביד רחבה, ולכל רץ שסיים הקפה נענד צמיד כשהמטרה הייתה לצבור שלושה צמידים בצבעים שונים ולהגיע להקפה האחרונה.
מזג האוויר היה מושלם כיאה ליום שאחרי שרב אביבי, הרצים קיבלו את התנאים שהם ביקשו חוץ מרוח פנים נגדית בסיומה של כל הקפה, אבל נראה שרק בסיום הריצה כל אחד מהם הבין את החוויה המטורפת שעבר – לרוץ 42.2 קילומטרים בפארק הירקון בתוך כל ההמון הזה של האנשים, בין רוכבי האופניים והתושבים שמטיילים עם הכלבים ולצד הדייגים וגולשי הגלים שבחוף הים. רצים ונוגעים כמעט בכל אחד מהם, רבים זורקים מילה טובה, כמעט כולם מעודדים – שלא לדבר על הקרובים והאנשים שהגיעו לצפות במרתון, אלה התמקמו במתחם הזינוק בנמל תל אביב ויכלו לראות את הרצים עוברים ושבים 8 פעמים במהלך המרתון. עם כל הכבוד למרתון טבריה הגדול והאהוב, וגם למרתון תל אביב שיש לה הרבה מה ללמוד מאירופה – לא היה מרתון בארץ שבו רצים זכו לכל כך הרבה עידוד כפי שזכו רצי מרתון ישראמן 2013 – את זה הם כנראה ייקחו לכל החיים.
42.2 ק"מ בפארק הירקון. חוויה בלתי נשכחת
ניו יורק 2012 – הכוח של הרצים למרחקים ארוכים
סופת ההוריקן סנדי הייתה אסון טבע גדול. אנשים מתו, הרבה אנשים איבדו את בתיהם ורכושם, אלפי אנשים סבלו מהקור ומי שרק העז לשאול בתוך כל האירועים האלה "מה יהיה עם מרתון ניו יורק?" נשמע חוצפן במיוחד. ובכל זאת, 47 אלף אנשים שהתכוננו ליום משמעותי מאוד בחיים שלהם הורגשו ככוח גדול וזו הסיבה שההערכה הראשונית בעיריית ניו יורק הייתה שהמרתון יתקיים בכל מקרה. בסופו של דבר, בדומה לדאלאס, ההודעה על ביטולו של המרתון בפעם הראשונה מאז היווסדו ב-1970 התקבלה ביום שישי, כשביום ראשון המרוץ היה אמור להיות מוזנק.
כש-47 אלף אנשים מתכוננים למרתון – משהו חייב לקרות, אבל את מה שקרה בפועל בתחילת נובמבר 2013 בסנטרל פארק גם ותיקי הרצים הניו-יורקים לא צפו. האמת היא שבסוכנויות הידיעות וברשת הסיפור המרכזי היה על מרתון חלופי מאולתר שהתקיים בסנטרל פארק, המקום שבו מרתון ניו יורק התקיים לראשונה לפני 43 שנים. בגדול זה נכון, אבל בסיקורים שלא סיפקו יותר מדי פרטים לא נכתב על האווירה שהייתה באותו היום בסנטרל פארק.
ההתארגנויות היו מאולתרות. נוצרו כמה קבוצות של כמה מאות אנשים כל אחת, כשכל קבוצה הכריזה על מרתון משלה. חוץ מזה, התיירים שהגיעו לניו יורק ממדינות שונות בלבד התארגנו לפי מדינות, ושאר הרצים שהחליטו לעשות מרתון בכל מקרה באותו היום פשוט הגיעו לסנטרל פארק בעקבות השמועות. נוצר מצב שבאותו יום ראשון בבוקר פקדו את הסנטרל פארק אלפי אנשים. הם לא זינקו ביחד, אבל כל אחד מהם רץ את המרתון שלו. חלק רצו עם כיוון השעון, חלק רצו נגד כיוון השעון, חלק רצו בקבוצה של כמה מאות והתחרו אחד נגד השני, ואחרים רצו כבודדים או בקבוצות קטנות ועצרו כדי להתרענן ואפילו לשתות קפה. באותו בוקר היה בסנטרל פארק הכל מהכל, אבל המשותף לכולם היה מרחק המרתון, שכל אחד מאלפי האנשים סיים בדרכו שלו, מרוצה או מותש, עצוב מאירועי ההוריקן או שמח בחלקו – אבל כל אחד שם היה שייך לקהילת הרצים למרחקים ארוכים שהיוותה כוח כל כך גדול באותו יום, בעיר שניסתה לחזור לחיים אחרי מכה כל כך קשה.
15.12.2013
דני בורשבסקי עיתונאי שחולה ספורט וכותב על זה
