כשחושבים על ההיסטוריה הקצרה של הטריאתלון הישראלי, עושה רושם שאת רוב אבני הדרך יצקו לאורך השנים בעיקר הגברים, מהאחים רן ודן אלתרמן דרך רון דרמון ועד לשחר שגיב. הנשים תמיד היו שם, אבל הן לא הצליחו להמריא לרמות של הספורטאים שצוינו כאן.

כל הקריירה עוד לפניה. גל רובננקו | צילום: יוסי רובננקו

עוד כתבות בנושא
רועי זוארץ מסביר מה גורם לו להאמין בחלום האולימפי
שחר שגיב סיים במקום ה-13 בסבב העולמי במונטריאול
רז פרדוסו ורועי זוארץ הם אלופי ישראל בטריאתלון

אבל בשנים האחרונות רואים שינוי שמקורו ככל הנראה בהתפתחות של הענף בארץ, בעובדה שיותר ילדות נחשפות אליו ביותר מועדונים במדינה, רמת האימון עלתה ובעיקר התחרות בין הנשים והנערות. היום יש דור חדש, בעיקר של טריאתלטיות צעירות, ומי שמובילה אותו גם בגיל וגם בניסיון היא גל רובננקו בת ה-21, שסיימה את השנה הראשונה שלה במכללת אריזונה שהיא אלופת המכללות בטריאתלון. חוץ מזה היא השתתפה בחודש שעבר לראשונה באליפות אירופה בווירט שבהולנד לבוגרות (מרחק אולימפי) והמטרה הגדולה שלה לעונת 2019 היא השתתפות באליפות העולם עד גיל 23 בתחילת ספטמבר בלוזאן, אבל לשם היא עוד צריכה לקבוע את הקריטריון. כדי להבין יותר טוב מה זה להיות טריאתלטית מכללות, ויותר חשוב מזה – טריאתלטית ישראלית שחולמת על משחקי פריס 2024, ראיינו אותה כאן אצלנו בשוונג.

גל, הטריאתלטית הישראלית הראשונה במכללות בארצות הברית. איך הגעת לזה? 
"זה התחיל לפני שנתיים. יצא לי להתאמן עם שחיינים שאצלם זה די ברור שהולכים למכללות ושמעתי על זה הרבה מהם. טריאתלון זה ספורט חדש יחסית במכללות, מתחרים בו רק ארבע שנים ואריזונה סטייט שזו המכללה שלי זכתה בכל אליפויות ה-NCAA (מכללות) עד עכשיו".

"תחרות טראומטית". גל רובננקו באליפות אירופה האחרונה בווירט | צילום: יוסי רובננקו

איך החלטת לאן ללכת ועם מי להתאמן?
"בעיקרון שמעתי על קליף אינגליש שהוא המאמן של אריזונה סטייט, אני לא בדיוק זוכרת איך, אני רק זוכרת שידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות כשאשתחרר מהצבא, רציתי לעשות משהו שיעניין אותי ולא להרגיש שאני מתבזבזת כאן. הכוונה שלי היתה להתפתח בשני הכיוונים, אז בהתחלה ניסיתי להתעניין בכל מיני תכניות באירופה, שם מדובר בעיקר בהשתייכות לקבוצת טריאתלון מסוימת ובמקביל לימודים באוניברסיטה רגילה.

"ואז לקחתי את עצמי בידיים והחלטתי שאני אבדוק ואתעניין על המכללות בארצות הברית. הבנתי שאני צריכה לעשות את זה דרך סוכן שעוזר ליצור קשר עם מאמנים. בגלל שהטריאתלון חדש יחסית במכללות אין יותר מדי קבוצות מכללות, רק עשרים. שלחנו מיילים לכל המאמנים כדי שיהיה גיבוי, אבל ידעתי שהמקום שאני רוצה להגיע אליו הוא אריזונה. זה היה החלום שלי אבל זה בכלל לא היה פשוט כי המאמן הזה מקבל המון בקשות ויש רק 12 מקומות בקבוצת הנשים, רק כחצי מהם במלגה מלאה. רוב המאמנים שקיבלו מאיתנו מיילים חזרו אלינו חוץ מאינגליש, וזה די הלחיץ אותי. בסופו של דבר הוא חזר אלינו אחרי חודש וחצי, והיום אני יודעת איזו כמות בקשות הוא מקבל וגם שהוא לא יכול לחזור לכל אחד. נורא רציתי להיות שם ולא להתפשר. בינתיים סיימתי את הסמסטר, אני לומדת יחסים בינלאומיים, ואחזור לשם בסוף אוגוסט".

כיוונה להגיע לקבוצה הזאת. גל רובננקו במדי אריזונה סטייט | צילום: יוסי רובננקו

מה הרמה במכללות בארצות הברית? 
"יש קבוצות יותר חובבניות, אבל אצלנו יש בנות שמכוונות גבוה, ואני גם יודעת שמי שניצחה במשחקים האולימפיים לנוער רוצה להצטרף לקבוצה. העונה במכללות מתקיימת בין ספטמבר לנובמבר ובקיץ אני אמורה להתחרות באירופה. האנה הנרי הקנדית היא הטריאתלטית המובילה בקבוצה. היא מאוד מוכשרת, הכי חזקה אצלנו".

אצל ספורטאים בענפים אחרים יש לפעמים חוסר תיאום בין מה שמצפים מהם בנבחרת ישראל לבין מה שמצפים מהם במכללה. איך זה נראה אצלך? 
"אצלי שני הצדדים בקשר מרגע שעברתי לארצות הברית. מצד אחד המאמן שלי בארץ הוא ניר יגודה ומצד שני המאמן במכללה. המטרה היתה שהמעבר שלי לשם יהיה יותר חלק עם כל ההתאמות והם באמת מתואמים ביניהם לגבי מה שאני צריכה. עכשיו כשחזרתי לארץ קליף יעדכן את ניר לגבי דברים שעבדתי עליהם ומה אני צריכה יותר לעשות. את תכנית התחרויות שלי הם בונים יחד".

החברות לקבוצה באריזונה סטייט | צילום: קליף אינגליש

לאחרונה השתתף בפעם הראשונה באליפות אירופה לבוגרות במקצה האולימפי, איך היה שם?
"אליפות אירופה היתה תחרות טראומטית, ממש לחטוף סטירה (רובננקו סיימה במקום ה-50). הגעתי לשם בכושר מאוד גבוה ומשהו לא עבד לי, לא יודעת אם זה הלחץ, קשה לי להצביע על מה לא עבד. הגעתי בכושר שחייה מסוים וממש לא הצלחתי להשתמש בו וזה מה שגמר את התחרות. להגיד שיצאתי מסופקת? ממש לא. אני מכוונת הרבה יותר גבוה יחסית למה שהיה שם. אבל זו טבילת האש שצריך לעשות. זה לא קל, נקודה.

"בשנה שעברה התחלנו להתאמן בבוגרות והמרחק האולימפי היה חדש. הקטע של הריצה דורש ממך להיות טכני ברמה גבוהה וכל פעם שאני מתחרה שוב במרחק האולימפי אני מרגישה שאני יודעת יותר טוב לשלוט בקצבים, היו כמה תחרויות די טובות".

ומה הציפיות להמשך השנה? 
"אני מתכננת להשתתף בקיץ בשתי תחרויות בסבב גביע אירופה, הראשונה בעוד שבועיים באסטוניה ואולי בתחילת אוגוסט בשוודיה. המטרה היא לקבוע את הקריטריון לאליפות העולם עד גיל 23 בתחילת ספטמבר בלוזאן. הקריטריון הוא מקום 10 שזה משהו שכבר עשיתי. כמובן שבעתיד אני אשאף להתחרות בסבב גביע העולם ובסבב העולמי, כשזה יהיה מתאים".

גיל 21 הוא מאוד צעיר בטריאתלון לעומת ענפים אחרים וידוע שבענף זה נדרשים הרבה שנים כדי להתבשל. איפה את רואה את עצמך כרגע בתוך התהליך הזה? 
"קודם כל לעבור באמצע העונה לצד השני של כדור הארץ זה היה משהו מאתגר, אני מנסה להתקדם כמה שיותר אבל כשמסתכלים על הטופ העולמי רואים שכולן מגיעות לשיא בגיל 27-30 אפילו יותר מזה כמו קייטי (זאפרס). זה נותן פרספקטיבה לכמה שנים אתה צריך לצבור ניסיון ולהוכיח את עצמך ולשים לב לפרטים הכי קטנים כמו תיקון הטכניקה – זה ספורט שדורש הרבה זמן כדי להתבשל.

"צריך המון סבלנות בטריאתלון. אי אפשר להשוות את זה לשחייה שזה ספורט יותר שוחק. לנו יש יתרון שאנחנו בשלושה ענפים שונים ויש כיוון, זה ענף מדהים אף אחד לא יגיד שזה פשוט, כל ספורט הוא תובעני ודורש סבלנות. זה כן להסתכל רחוק יותר ולחשוב על מה שיהיה בעוד עשר שנים כשבעצם קשה להגיד מה יהיה בעוד שנה. אני מקווה שאמשיך להתקדם ואשיג את הדברים שאני רוצה, אבל אף אחד לא יכול לדעת מה יקרה מחר. לפעמים צריך להוריד את הראש ולעשות את העבודה.

"מה שלמדתי זה שצריך לשלב גם דברים שהם מחוץ לספורט. דברים שהם שוברי שגרה ומנתקים אותך ועוזרים לך להשתחרר. הבנתי את זה בארצות הברית, כי בארץ יש תחושה שהכל זה כאן ועכשיו ושאתה צריך להיות הכי רציני בעולם ולא לבלות או לטייל. שם נתקלתי בהמון ספורטאי עילית שמתאמנים, ואתה רואה שאנשים יוצאים, מבלים, עושים דברים שהם לא רק ספורט, וזה עוזר להם".