פחות מיממה לאחר שזכתה במדליית הכסף ההיסטורית באליפות העולם בשחייה בקטאר, נחתה היום (שני) אנסטסיה גורבנקו בנתב"ג, ומיד עם נחיתתה התייצבה מול המיקרופונים למסיבת עיתונאים, בה הציגה לראווה את המדליה (היפה) וסיכמה את החוויה שעברה, הן בבריכה והן מחוצה לה.

לכתבות נוספות בנושא:
הסיבות לשיפור והרמה בעולם: ניתוח ההישג ההיסטורי של גורבנקו
גורבנקו הקדישה את המדליה למתן החטוף בעזה: "הזוי שהוא עדיין שם"
הישג היסטורי: מדליית כסף לאנסטסיה גורבנקו באליפות העולם בשחייה

"זה קשה לעיכול, אני עדיין לא מעכלת את הדבר הזה וסדר הגודל שלו", אמרה גורבנקו: "אבל לאט לאט אני מתחילה להבין את מה שקרה". אחת השאלות הראשונות היו כמובן על קריאות הבוז שספגה לאחר המשחה: "אני יכולה להגיד שלא ממש שמעתי את הקריאות נגדנו, אני גם שוחה עם אטמים וגם עם אזניות, הייתי בשוק איזה רבע שעה… כן בזמן הראיון המראיין אמר לי אל תתייחסי, מגיע לך להיות פה. אז זה באמת היה מאוד מרגש. דווקא על אדמת קטאר, לא רצו שאני אעשה את זה, אז זה מפריע להם, אבל לי זה לא מפריע, אז שמחה שהצלחתי לעשות את זה".

המטרות לפריז: "המטרות הן להצליח לשבור שיאים אישיים שלי שם, פה הצלחתי לשבור רק ב-400, אז לעלות לכמה שיותר שלבים, ומשם הכל פתוח ולראות איך אני מצליחה להתמודד עם זה באותו היום".

לעשות זאת אחרי 7 באוקטובר: "אם לפני שלושה חודשים היו אומרים לי את זה, הייתי צוחקת בפרצוף. אבל באמת אחרי 7 באוקטובור היו לי שבועיים שהייתי צריכה להתאפס על עצמי והבנתי שלייצג את המדינה שלי זה הדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות".

איך להיות בקטאר: לא פעם ראשונה שהייתי סגורה בחדר אז לא כל כך נורא, הייתה אבטחה מוגברת, אבל הייתי מאוד מוכנה מנטלית, הייתי די עסוקה אז הימים עברו לי מאוד מהר.

גורבנקו עם המדליה | צילום: סימונה קסטרווילארי, איגוד השחייה

ההתמודדות עם הלחץ: "ככל שאני מתקדמת, הציפיות עולות והלחץ עולה, אבל אני עובדת עם פסיכולוג ספורט, וגם הניסיון וההתנסות שלי בעולם זה עוזר. אני מזכירה לעצמי שאני עושה את זה בשביל עצמי ולא בשביל לרצות אף אחד אחר. קל לאחרים לשים עליי ציפיות, אז אני מזכירה לעצמי מה המטרות שלי ולמה אני עושה את מה שאני עושה".

המשחה עצמו ומה למדה על עצמה: "אני חושבת שבכללי למדתי על עצמי הרבה בשבוע הזה, לא רק מהמשחה עצמו, ידעתי שרק לעלות לגמר זה משהו גדול, סוף סוף גמר שני ולא רק ב-200. בערב ידעתי שהכל פתוח וצמוד, ניסיתי להתרכז במסלול שלי ולא לחשוב על היריבות, וזה עבד ממש טוב, עד ה-100 האחרון ששם הייתי צריכה להתחיל להתחרות, היה ממש צמוד הייתי בשוק שזה ככה. שרתי לעצמי שיר כדי לא להתמודד עם הלחץ, רציתי ליהנות מהדרך והמשחה עצמו, לקח לי זמן לקבל אותו על עצמי, היום אני מוכנה לעשות בו את הצעד הבא".

המעבר מ-200 ל-400: "אני חושבת שהרבה חושבים שלכל שחיין יש רק משחה אחד חזק, אבל אני הייתי רוצה לפחות 4-2 משחים מרכזיים, גם במשחקים האולימפיים, ומן הסתם ה-400 מעורב פותח עוד אפשרויות. מבחינת האימונים אני מתאמנת למשחים כאלה, אז אין סיבה שאני לא אשחה משחים מגוונים כמו 400 מעורב".

גורבנקו בנתב"ג | צילום: גיא דר

המסר לשחייניות הצעירות שצפו בה: "אני מקווה שפשוט זה מראה לילדות הקטנות שעכשיו באגודות שהן יכולות להעז לחלום, לא משנה איפה אתה נמצא, מאיזו מדינה את, גם אם זה על אדמת קטאר, מקווה שזה מושך עוד בנות לשחייה, שייהנו מזה. בסופו של דבר אני התחלתי בספורט הזה בשביל הכיף, בשביל החוויה, ליהנות עם חברים. שום דבר אתה לא מתחיל במטרה להיות הישגי, מקווה שזה מוריד מהן את הלחץ".

מה אמא שלך אמרה: "הרבה פעמים ההורים שולחים לי הודעות מאוד מרגשות, מזכירים לי שהם אוהבים אותי שתמיד אני הבת שלהם, שאני אלופה בשבילם ולא צריכה להוכיח שום דבר. זה כיף, אני לא הייתי מגיע למקומות האלה בלעדיהם".

גורבנקו בנתב"ג במסיבת העיתונאים | צילום: גיא דר

גם יו"ר איגוד השחייה מיקי חליקה דיבר במסיבת העיתונאים ואמר: "לא היה ברור בכלל שנגיע, אבל אנחנו מאוד רצינו והיה ברור לנו שהגשמת חלום כזה זו השאיפה. ההתנהלות הייתה מאוד מאתגרת לספורטאים. מעבר לזה שהיינו צריכים להיות בבריכה ובמלון עם מאבטחים מקומיים וישראלים, זה לא חוויה להיות שם, אבל הדבר הכי חשוב זה שבעצם אתמול נקבעה היסטוריה, פעם ראשונה בשחייה הישראלית שאנחנו עומדים על הפודיום באירוע של אליפות העולם ב-50. זו ההכרה הבינלאומית, היא עשתה את זה בגדול עם מדליית כסף אדירה, כפסע ממדליית זהב, וההתמודדות שלה על שריקות הבוז וקריאות הגנאי זו התשובה הכי טובה שיכולנו לתת כמדינה בקטאר, הכמות של הברכות והאיחולים מנבחרות אחרות ומהאיגוד העולמי היו רבות, זה הדבר הכי טוב שיכולנו לקוות לו".

היחס של הקהל: "האיגוד העולמי לא הגיב לזה בכלל, הם גם היו מופתעים, עם כל הדיפלומטיות של האנשים הנאורים ברור שככה לא מתנהג קהל, לא משנה מי הוא. זה מעיד הרבה על הקטארים. לנו ברמה של האיגוד הישראלי היה חשוב שהדגל יתנוסס בקטאר, היו גביעי עולם בעבר שהדגלים הושמטו, אבל לנו הייתה אמירה ברורה שלא נגיע אם מישהו יפגע בדגל, והמסר הזה עבר בצורה חלקה. הסברנו לאנשים הכי חשובים באיגוד העולמי שהדגל חייב להיות, והוא היה. אנחנו נשלח מכתב מטעם האיגוד על התנהלות הקהל הקטארי ונביע את מורת רוחנו סביב האירוע, אבל אני לא בונה על זה יותר מדי".

מיקי חליקה במסיבת העיתונאים | צילום: גיא דר

מה זה עושה לשחייה הישראלית: "זה הדבר הכי טוב שהשחייה הישראלית הייתה יכולה לקבל ולייחל אליו, זו הדחיפה הכי טובה לדור הבא שיבוא מחר בבוקר. מחר אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו הופכים את הנוער לטוב יותר. התחלנו את המסע הזה רגע לפני הטבח הנורא ואנחנו ממשיכים את החגיגה עם זכייה היסטורית חלומית, זה עוד צעד בקידום הענף שלנו, הדבר הזה הוא לא פשוט, אנחנו מתמודדים ברמה היומיומית מהאיגוד ועד האגודות בשטח עם קשיים, זה לא ג'ודו שאפשר לשים מזרן וזהו, יש פה עבודה לשכנע את ההורים שזה לא רק הצלת חיים אלא ספורט הישגי. זו משימה, ואנחנו צריכים 17,500 שחיינים רשומים באיגוד כדי שמחר בבוקר תבוא אנסטסיה הבאה".