צליחת הכנרת 2011 נמצאת מעבר לפינה – השנה תהיה זו הצליחה ה-58 במספר. המסורת המפוארת החלה עוד ב-1944, כשאנשי הפועל הביאו את שחייני האגודה למשחה מעין גב אל עבר העיר טבריה. אך כבר באותה צליחה אגדית, היה אדם שהחליט לקחת את זה צעד אחד רחוק יותר – יצחק יחזקאל שמו 

מאת:אילן גולדמן

האגם הגדול ביותר בארץ ישראל, שכנראה שאב את שמו מכלי מוזיקלי בשם כינר, היה מאז ומעולם מוקד משיכה לעמנו. שבט נפתלי נהנה ממחמדיו וגם המתיישבים הציונים לא נשארו אדישים לקסמה של הימה. כולם רצו להיות קרובים אליה, חלק קטן אף רצה לצלוח אותה בשחייה. הצליחה כרעיון, סימלה את עלייתם לחוף של רבים מהמעפילים, אשר הגיעו בשנים שקדמו למדינת ישראל.

הכנרת מאז ומתמיד היוותה מוקד משיכה (צילום: אילן גולדמן)

גיבור נולד

הכל החל ב-1944 כמפעל קטן של אגודת "הפועל". "מבחן לכושרו של השחיין העברי", כינו אותו בפעם הראשונה כשמרכז האגודה הכריז על המשחה מעין גב לטבריה. כשפשטה השמועה, חוגי השחיינים שהיו קיימים בארץ ישראל דאז, צהלו ושמחו. כולם רצו לקחת חלק. יצחק יחזקאל, שחיין הפועל-תל אביב, היה אחד מאותם אנשים. יחזקאל התאמן לצליחתו הראשונה בבריכה תל-אביבית בגודל: 16X16 מטר. "שחינו 700 בריכות כדי להתאמן למרחק", סיפר בראיון לעיתון דבר ב-1948. צליחתו הראשונה של יחזקאל ארכה 3:38 שעות ולוותה בחששות אישיים כבדים. אל צליחתו השנייה, הגיע הבחור הצעיר והחסון, כשהוא חדור ביטחון ומלא אמונה. הוא קיצץ יותר מחצי שעה בזמן הצליחה.  הסוד שלו היה: סירה, והמעמל הראשי של הפועל – חיים רוזנברג – שהיה עליה. אגב באותם ימים כשאמרו מעמל, התכוונו בעצם למאמן. 

את אותה צליחה יחזקאל סיים בקלות. מסופר, כי שמר על מצב רוח מעודד והתלוצץ עם המעמל חיים על צליחת הכנרת לאורכה (22 ק"מ). "יש בדעתי לעשות את הניסיון הזה, אך איני יודע מי יתמוך בשגעוני זה", אמר והתכוון. וכך, עשרות שנים לפני שהמושג איש ברזל בכלל יצא לאוויר העולם, נולד לו אחד כזה כחול לבן – זאת כמובן, טרם נולדה מדינה (ישראל) אותה בכלל יוכל לייצג. 

יחזקאל  מקבל תזונה במים – הראשון לצלוח את הכנרת לארכה (צילום: באדיבות המשפחה)

אך טרם ניגש למעשה "הטירוף", יחזקאל חיפש את כל החיזוקים האפשריים אשר יאפשרו לו לדעת, כי יעבור הצליחה בשלום. הוא מצא שניים: חוברת רוסית שהתגלגלה לידיו של יחזקאל, אשר סיפרה אודות מלח רוסי ששחה מרחק של 54 ק"מ, ללא ליווי וללא מזון. ואישה בת 55 העונה לשם גברת וירץ, שצלחה את הכנרת מעין גב לטבריה (9 ק"מ) ב-6 שעות. "אם כן מדוע לא יהיה ביכולתי להחזיק במים 9 שעות?" תהה יחזקאל.  

קדימה למים

מועד הצליחה נקבע ל- 28.10.1944. למרות שלא הצליחו להשיג סירה, ולמרות אזהרה חריפה מפני תנאים סוערים, החלו יחזקאל וחיים עושים דרכם מטה אל טבריה. "הכל כאילו היה נגדנו. החלטנו לצאת לטבריה ולקיים את המבצע ויהי מה". עם הגיעם לטבריה, נסע יחזקאל לדגניה ב' לבקש את אישורו של הסרג'נט הבריטי לצליחה. הוא קיבל. חיים נסע לטבריה כדי לחפש שופט. לפתע הכל החל להתחבר וגם עניין הסירה בא על מקומו. וכך, ב-5 בבוקר, עשה הצמד את דרכו אל צמח כדי להתחיל במבצע הסיבולת הגדול ביותר שידע הישוב היהודי עד כה.

בהצלחה בצליחה (צילום: שוונג)

דקות לפני הכניסה למים, חיים החל מושח את גופו של יחזקאל במיטב הוזלין אותו ניתן היה להשיג בימים ישנים, כדי שזה לא יתקרר. בשעה 6:34 בדיוק, קפץ יחזקאל אל מימי הכנרת כדי לעשות את אשר לא נעשה מעולם. ברוח מזרחית חזקה מלווה בגלים מטלטלים, שחה חיים בסגנון החתירה, תוך שהוא נאבק באיתני הטבע. קצת יותר משעה לאחר צאתו, החל השחיין לחוש בחולשה – זאת על פי יומנו של חיים. יחזקאל חש אי נוחות, והחל להחליף בין הסגנונות חזה וגב, כדי לשמר את כוחו. 

מעט אחרי השעה 8:00, התאוששות נרשמת במצבו של השחיין, וחיים מדווח ביומנו: "מצבו רענן, שוחה בקו פוריה עין-גב. כל הזמן הגלים חזקים. רוח שארקיה". השניים ממשיכים כמתוכנן. ספינת משטרה בריטית מגיעה כעבור זמן קצר ומאיימת להפסיק את החגיגה. "הרוח חזקה והתנאים סוערים", הם מפצירים בשני המשוגעים. אך יחזקאל אינו מוכן לשמוע. "ברצוני להמשיך עד טאבחה", צועק השחיין למפקחים הבריטים. בשעה 11:00 התנאים משתנים לטובת השחיין. הרוח שוכחת מעט והגלים יורדים. אך לא לזמן רב. כעבור דקות לא רבות הרוח שוב שורקת, ואיש הסיבולת היהודי מוצא עצמו נלחם בתנאים גרועים יותר מהקודמים. השחיין עומד במקום וחש ברע. אין התקדמות. 

עברים רבים צולחים כיום את הכנרת (צילום: שוונג)

מעט אחרי צהרי היום, מצבו של יחזקאל משתפר. חיים מדווח על, "תאבון עז לשוקלודה", מצידו של השחיין. השניים מתחילים להתלוצץ. עין גב ומה שהיה אז הגן הסורי, לצידם. השחיין ממשיך להחליף בין סגנונות, ולקראת השעה 15:00 – אחרי שהתלונן על כאבי כתפיים עזים, השחיין, "בוחל בשוקולדה, ומוצץ קלמנטינות ברצון". רוחו של יחזקאל טובה עליו והוא ממשיך להתלוצץ עם חיים: "אולי נחזור לדגניה נצטייד בקלמנטינות ושם נתחיל מחדש?". כעת הקור חודר לעצמותיו של יחזקאל. זה שעות שהוא מתלונן על כאבים הנגרמים כתוצאה מהרוח והמים הקרים. הוא ממשיך לשחות ולהיאבק בגלים. הוא אינו מוכן לוותר.

17:13 דקות – אחרי תשע שעות ושלושים ותשע דקות, איש הברזל הישראלי הראשון יוצא בחופה של טאבחה. הים סביב לו סוער מאוד. הוא זוחל על ארבע לחוף מבטחים, כשהגלים משפריצים על פרצופו וחול צפוף מכסה את עיניו האדומות. הרופא במקום מוותר על הבדיקה למרות הפצרותיו של אשתו (אשת הרופא). "אין כל צורך לבדקו. הוא מרגיש עצמו טוב מאוד", עונה הד"ר לאשתו היקרה. וכך במקום, מונפקות להם מספר תעודות שיספרו את מעשה הגבורה של השחיין. הוא מתחיל לעשות דרכו אל עבר דגניה ב'. 

השמועה אודות הגיבור מהפועל ת"א מתחילה לפשוט בין המשקים. יחזקאל בדרכו לסעוד את ליבו. הוא רעב. התהילה תחכה עד אשר המזון יובא אל קרבו. בדגניה ב' איש הברזל פותח את הרדיו. שידורי החדשות מספרים על גיבורו החדש של הישוב היהודי, שצלח את הכנרת לארכה. "הרגשתי שביצעתי את המשימה וכי הוכחתי את אפיו החזק של ספורטאי עברי", הוא מסכם.

ואחרי כל זה, לא בא לכם לצלוח את הכנרת?

---

אילן גולדמן
עורך המשנה של אתר שוונג – אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי צולע בעל תואר במזרחנות

כל הכתבות של אילן גולדמן במדור– מזרח תיכון חדש

קישורים: שוונג, שחייה