עונת 2012 לא מבטיחה רבות. אין כוכב על, הכתם על ענף האופניים ממשיך להשחיר למרות שהענף עושה קולות של נקי מתמיד ומכל ענף ספורט אחר, האוהדים מרגישים בערך כמו אלו בשיר של אריק אינשטין האוכלים את הלב ובכל זאת תהיה שנה מדהימה. למה? כי זה ענף הספורט המלהיב ביותר בתבל
מאת:יאיר בן עמי
לכל עונת מרוצי כביש שנפתחת יש את ערמת הציפיות. תמיד יש את כוכבי העל עם ההבטחות, הרוכבים הצעירים והמבטיחים ותחרויות הברזל שתמיד ירגשו עוד לפני וכמעט תמיד בעת שייערכו. הן תמיד יותירו זיכרונות מהם תיווצרנה האגדות.
דומה כי שנת 2012 מציעה משהו שאי אפשר לעכל ולא בגלל בעיות של הקיבה המנטאלית אלא משום שאנחנו אפילו עוד לא מסוגלים להבין מה הטעם שהיא מציעה לנו. הדבוקה של 2012 נראית כסלט צבעוני ומבטיח בדיוק כפי שהיא. אם נפריד כל ירק בפני עצמו הוא אולי יהיה ירוק כמלפפון או אדום בוהק כפלפל, אולי הוא יהיה חריף כבצל או עסיסי כעגבנייה. אך על כל הצבע והריח שלהם כל אחד בפני עצמו יהיה מעט משעמם. לא לחינם הומצאה האמירה: "כריזמה של מלפפון". אבל עם מערבבים את המלפפון יחד עם עוד כמה ירקות צבעוניים, מוסיפים מעט חמיצות לימון,קורטוב מלח, קמצוץ פלפל שחור, נגיעת שום עדינה ושמן זית במשורה והנה לכם חגיגה אדירה היוצרת הבטחה גדולה החייבת להתממש. כזו היא הדבוקה – שלל צבעים הנעים במהירות אדירה על כבישים רחבים, שבילים צרים, במעלה האלפים והפירנאים, על המעברים מרוצפי האבנים, ברוחות שאפילו מסכים רחבים ושידורי HD לא יכולים להעביר כראוי אלא לדמיון וזה הוא הקסם של הדבוקה. צבעוניות הבטחה , מתוכה יוצא הרוכב אשר בדחיפת הדוושה והתרחקותו מהדבוקה יוצר לנו את האגדה הבאה. את מקומם של התבלינים מוסיף כל אחד על פי טעמו ולפי אהבתו כשבמקרה זה אלו הם המרוצים, הרוכבים והקבוצות.
המרוץ פריס ניס נחשב כמרוץ הקטעים הקלאסי של פתיחת העונה. הוא מהיוקרתיים ביותר בלוח השנה ומהווה סוג של הכרזה על פתיחת מאבקי העונה האמיתיים. נכון כי הקלאסיקה של איטליה "מילאנו – סן רמו" זכתה לכינוי "הפרימרה" (הפתיחה) אבל בואו לא ניתן לעובדות לקלקל לנו את החגיגה (של פתיחת העונה האמיתית) וניצמד לעובדה החשובה של השבוע: פריז – ניס הוא הטור החושב ביותר של פתיחת העונה ואחד החושבים בעונה כולה. במערך היוקרה של מרוצי הקטעים הוא בתיקו עם הדופינה ליברה הנחשב כהכנה האחרונה לטור דה פראנס ושניהם מעל לדומיהם.
בשנים האחרונות יש ניסיון גלובליזציה של ענף האופניים. מהלך מבורך המביא חלק לא מבוטל של הדבוקה למדינות המפרץ ועוד קודם למרוצי פתיחת העונה באוסטרליה בראשם הטור האוסטרלי: "דאון אנדר". בצד המקצועי זהו מהלך מתבקש אך זהו מהלך המסיט כספים אשר היו יכולים להגיע למרוצים קלאסיים, וותיקים וחשובים (מבחינת שימור המסורת והתרבות שיצרו את הענף) הסובלים מקשיים כלכליים. אבל זה לכתבה נפרדת.
כעובדה ישנם כמה מרוצים שגם אם במרוצי המפרץ הפרסי או אוסטרליה יוצע פרס כספי של מיליון דולר למנצח לא יצליחו לערער את חשיבותם. ברור כי הטור דה פראנס הוא ה- אחד כזה אבל העובדה כי כמה ממרוצי העל הקלאסיים האחרים שייכים לאותה חברה/בעלים (ASO) וגם מרוצי המפרץ הרי שקשה לראות כיצד המארגנים יוצרים מצב של פגיעה ביוקרה של עצמם.
פריז- ניס שייך לאותה חברה (ASO) והיא תדאג לשמר את היוקרה והחשיבות שלו. לוח השנה של מרוצי הכביש ימשיך לשמר את מוקדיו לפחות כמה שנים קדימה. בראשם שלושת הגרנד טורים (ג'ירו, טור, וואלטה) וחמשת המונומנטים ( מילאנו – סן רמו, סובב פלנדריה, פריז- רובא, ליאז- בסטון- ליאז, והג'ירו די לומברדי). יש עוד מרוצים (פלאש- וולני, הט וולק, גנט וולגם) או מרוצי קטעים (טיראנו – אדריטקו, הטור בקאטלוני, הטור השוויצרי) אבל מפת מרוצי האופניים תעכל שינויים רק אם האמריקאים יביאו ערך מוסף מהמרוצים שלהם וכפי שזה נראה עכשיו יש סיכוי לא רע שכמה מרוצי ארה"ב יתפסו את מקום הכבוד.
פריז- ניס זכה לכינוי "המרוץ אל השמש" משום שהוא מתחיל באזור פריז הקר והסגרירי בעונה הזו (תחילת חודש מרץ) ומטפס אל ההרים המושלגים והקרים עד כי כמעט מדי שנה קטעים מקוצרים או מתבטלים לגמרי בגלל סופות שלגים. אך סיום המרוץ הוא בעיר הנופש והשמש ניס. גם העונה הזו החלה כסגרירית עם ההרשעה המגוחכת של אלברטו קונטאדור (בתמונה משמאל בעת ביקורו בישראל) והתקווה של אוהדי הענף כי בסופה יהיה ברור לכל כי ענף מרוצי הכביש הוא הטהור מבין ענפי הספורט דווקא בזכות ההקפדה הי תרה והמאבק הבלתי מתפשר ברמאות וסימום ספורטיבי.
היום החל פריז – ניס עם קטע אישי קלאסי נגד השעון. האלוף השוודי, אריק גוסטב לארסן מקבוצת וואקנסולייל – דיאמסי (עבר מסאקסו בנק), קבע את הזמן הטוב ביותר והוא ילבש את החולצה הצהובה של המוליך בראש הדירוג מחר (יום שני, 6 במרץ 2012) בקטע שני. לארסן היה בר מזל לרכב עוד לפני שהחל לרדת הגשם ולא כמו הבריטי של קבוצת סקאי, בראדלי וויגנס שנאלץ להתמודד עם ההאטה המובנית של כבישים חלקים. זהו כנראה היה בדיוק פער ה- 1 שניה בין השניים על קו הסיום. לארסן אינו מועמד לניצחון ומקום ריאלי עבורו יהיה קרוב יותר ל- 100 מאשר לעשירייה ראשונה. לעומתו, וויגנס, יכול לנצח במרוץ כפריז- ניס לאחר מקום שלישי בשנה שעברה וניצחון בדופינה ליברה המאוד דומה. וויגנס ירכב השנה במדים הלאומיים של בריטניה בכל מרוץ נגד השעון משום שניצח באליפות הלאומית.
רשימת הרוכבים המעניינים, כמועמדים לניצחון, במרוץ ארוכה מאוד. ליווי ליפהיימר (עבר לקבוצת אומגה פארמה – קוויק סטפ), טיג'יי וואן גארדרן (ביאמסי) שהיה עם הזמן הרביעי בטיבו בקטע הראשון ואולי השנה יעשה את הפריצה הגדולה. באותה קטגוריה,של צעירים בדרך לפריצה, אפשר להזכיר גם את ריצ'י פורטה האוסטרלי מקבוצת סקאי. בגזרת הוותיקים חוזר אלחנדרו ולוורדה (מקום 41 + 30 שניות אחרי הקטע הראשון) חזר לדבוקה לאחר השעיה ארוכה ואיוואן באסו זינק גם הוא (מקום 90 + 43 שניות). אנדי (141+ 1:01 דקה) ופרנק שלק (121 + 54 שניות) יובילו את הקבוצה המאוחדת של ראדיושאק- ניסן (טרק – לאופרד) והיה מרתק לראות אם יש שינוי גישתי לטקטיקה בזכות המעבר לעבודה עם יוהן ברונייל כמנהל ספורטיבי.
דיווחים יומיים יהיו אצלנו בשוונג.
דירוג קטע 1, מרוץ אישי נגד השעון- 9.4 ק"מ:
1. אריק גוסטב לארסן, וואקנסולייל – דיאמסי – 11:19 דקות
2. בראדלי וויגנס,סקאי + 1 שניה
3. ליווי ליפהיימר, אומגה פארמה – קוויק סטפ + 4 שניות
4. טיג'יי וואן גארדרן, ביאמסי + 9 שניות
5. תומאס דה גנדט, וואקנסולייל – דיאמסי + 12 שניות
תמונת שער: Flickr
יאיר בן עמי
עורך ראשי אתר Shvoong בעל הטור מציאות נושכת
