רבים וטובים מאמינים כי ארגון אירוע ספורט מביא עושר למארגן. האמת המרה היא כי רוב אירועי הספורט, המאורגנים בישראל מאז ומתמיד, נושאים או נשאו הפסדים כבדים אשר לעיתים לא כוסו ולא יכוסו לעולם. לעומת זאת רבים מודעים לעובדה כי לא מעט אירועי ספורט ישראלים הם תוצר עקשנותם של אנשים בעלי אידיאל אותם מכנים "משוגעים לדבר". מרוץ האולטרה פרו ספורט, אשר היה אמור להתקיים בסוף השבוע האחרון של חודש פברואר 2012, הוא דוגמא מושלמת לכל ההקדמה. בצער רב נאלצה המארגנת, קרן גולדבלט, לבטל את האירוע והיא עצמה כתבה על הביטול וסיבותיו
מאת:קרן גולדבלט,הקדמה: יאיר בן עמי
אני מודיעה, בצער רב, שאני נאלצת לבטל את האולטרה השנה (2012). ניסיתי כל אפשרות שאני מכירה כדי לא להגיע למצב הזה, אבל לצערי אין לי ברירה אחרת. כל שנה אני מוצאת את עצמי משקיעה מכספי הפרטי לטובת המרוץ. ניסיתי להתחבר עם אנשים וגופים אחרים- עם חברת 'עז הרים', עם רן שילון ו'אנדיור'. מתברר, בסופו של יום, שעם כל הרצון הטוב והכוונות החיוביות סוג כזה של מרוץ הוא פשוט יקר מדי להפקה ובהווה אין מספיק רצים לכסות על ההוצאות. מרוצים דומים בחו"ל מושכים נותני חסות גדולים אשר משקיעים כסף רב. לצורך הפקת המרוץ דרוש תקציב של כ- 150,000 ש"ח. אני השקעתי חמש שנים ממרצי, מכספי ומזמני לטובת האולטרה ואני ממש לא רציתי להגיע למצב שנוצר היום.
אני רואה שלוש דרכים להתקדם מכאן:
דרך ראשונה: אדם או גוף כלשהו יקחו על עצמם את הפקת המרוץ וארגונו, וינסה לנהל את המרוץ כעסק לכל דבר. אני אעזור ככל שאוכל ואהיה הראשונה שתירשם למקצה ה-100.
דרך שנייה: היא שאדם או גוף מסוים יקחו על עצמם את הפקת המרוץ וארגונו, כארגון ללא מטרות רווח. משמע, במידה ולאחר המרוץ יישארו רווחים הם יחולקו חזרה אל הרצים. זהו פתרון מסובך מעט לביצוע אך לא בלתי אפשרי.
דרך שלישית: היא מוצא אחרון מבחינתי. לרוץ כמרוץ מחתרתי. ללא כל תמיכה, ללא רישום, ללא אמבולנס, ללא גוף מארגן, ללא אחריות ושאר המשמעויות. לגבי מרוץ מחתרתי אני רוצה לומר כמה דברים בנימה אישית. קודם כל ברור שמאוד כיף לרוץ בצורה כזאת. ללא לחץ הארגון וללא כל התוספות המיותרות של מרוץ רגיל. הבעיה שיש לכל חברה/ארגון/חנות עם כזה אירוע היא עניין האחריות. משמעות הדבר הוא שאם מישהו נפצע (וחלילה אף יותר מכך) ומחליט לתבוע משפטית זו בעיה גדולה, בלשון המעטה. עצם האמירה וההצהרה שאינני לוקחת כל אחריות ואינני אחראית לא בהכרח משחררת אותי ואומרת שאינני אחראית מבחינה משפטית! אם זו תהיה הדרך היחידה לקיים את ריצת ה- 100ק"מ (ומבחינתי זו יכולה להיות גם ריצת 50 ק"מ או 30 ק"מ), נצטרך לחשוב טוב טוב ובזהירות רבה איך לארגן זאת ללא הביטוח הנדרש ובלי אמצעי בטיחות ואחריות אחרים.
כל הצעה, רעיון או דעה אתם מוזמנים להעלות או לשלוח ישירות אלי ל- [email protected]
בתקווה שיימצא פתרון חיובי למצב הנוכחי.
קרן גולדבלט
מנהלת PRO SPORT, אם לארבעה, גילתה את עולם הריצה בגיל 40. במהלך השנים האחרונות התחרתה במספר מרתונים, תחרויות ריצה, טריאתלונים ומרוצי אופניים .
קישורים: ריצה, מרתון, אולטרה מרתון,
