מהי הפרופרוספציה? מתי היא נפגעת? כיצד ניתן לשפרה ולשקמה? ומה הרלוונטיות שלה לכל אתלט ואתלט – במאמר זה

מאת:ד"ר עמית מור, ד"ר אבי אלבז – מפתחי שיטת האפוסתרפיה

במהלך כל רגע נתון מאותתים מיליארדי חיישנים בשרירים, בגידים, במפרקים ובעור על מיקומם היחסי. מידע זה משמש את מערכת העצבים בכל שבריר שניה, בהליכה, בריצה, ברכיבה ובשחיה להפעיל כל שריר וכל יחידה מוטורית בצורה מתואמת על מנת לייצב את הגוף מול כח המשיכה והכוחות העולים מהקרקע, לאפשר תנועה מתואמת ויעילה, לווסת את העומסים במפרקים ובגב ולמנוע פציעות..

גופנו מורכב ממכלולים רבים, שרירים, גידים, עצמות, מפרקים נעים ומשנים מיקומם זה לעומת זה ולעומת הקרקע בכל רגע נתון בו אנו הולכים, רצים, רוכבים ושוחים. כיצד זה קורה? כיצד מתאם הגוף את כל היחידות המוטוריות בכל רגע נתון להגיב לכוחות המופעלים על הגוף מבחוץ? כיצד סך כל הכוחות האלו נשמר מאוזן באופן המאפשר לגופנו להתייצב, להימנע מפציעה ולבצע תנועה נכונה, חלקה ויעילה? במאמר קודם הסברנו על מהות השליטה העצבית שרירית וכיצד היא מבצעת זאת, אבל איפה כל זה מתחיל? מסתבר שמאות מליוני שנים לפני מהפיכת ה-  IT הבינה האבולוציה שהכל תלוי במידע. ולא סתם מידע, מידע בזמן אמת. בין אם זו שושנת ים, פרוקי רגליים, עופות או הומו-סאפיינס. כולם נעים במרחב בהסתמך על מידע על מצב ומיקום אברי הגוף. מידע זה אינו רק הבסיס לתנועה, מידע זה הוא גם הבסיס לתחושת ה"אני", לתודעה.

כבר לפני מאות שנים תוארה במדע תחושת מיקום הגוף, רעיון זה הבשיל לכדי הבנה בתחילת המאה ה-19 ואף התפתח לכדי הבנה שתחושה זו באה ממקורות שונים. בתחילת המאה ה- 20 טבע סיר צ'ארלס שרינגטון את המושג פרופריוספציה, תחושת העצמי. (בלטינית: פרופריוס= עצמי, פרספציה=תחושה, תפיסה). הפרופריוספציה מוגדרת כתחושת המיקום היחסית של איברים סמוכים בגוף ותחושת עוצמת המאמץ הכרוכה בתנועה או בהתנגדות. כאשר אנו עוצמים עיניים ומיישרים את ידנו הכפופה במרפק, גופנו "יודע" בכל שלב באיזו זוית היד, מה מהירות הגדלת הזוית ומה תאוצתה. גם כאשר אנו אוחזים בחפץ בעל משקל, משקיעים מאמץ בתנועה כלשהי או מתנגדים למאמץ מולנו גופנו חש זאת. זוהי הפרופריוספציה. מושג נוסף המשמש לעיתים כחליפי למושג פרופריוספציה הינו המושג קינסתזיה (ביוונית: קינאין=לזוז; אסתזיה=תחושה).

בגופנו נמצאים מיליארדי חיישנים המכונים מכאנו-רצפטורים או פרופריוצפטורים. חיישנים אלו נמצאים בעור, בשרירים, בגידים, בקפסולת המפרק וברצועות. חיישן אחד המוכר לכולנו מחיי היום יום הינו חיישן בשם כישור השריר (muscle spindle ) , חיישן זה הינו חיישן הנמצא על "בטן" השריר ומורכב מסיבי שריר מיוחדים והוא מוכר לכולנו מרפלקס המתיחה. כאשר מופעלת על השריר מתיחה פתאומית, דוגמת זו הנגרמת ע"י מכת פטיש הרפלקסים על גיד פיקת הברך, חש חיישן זה במתיחה ו"יורה" מידע למערכת העצבים המרכזית. מידע זה מגיע לחוט השידרה וגורם שם מייד ל"הבנה" שיש מתיחה בשריר ויש להגיב אליה. בתגובה "יורה" חוט השדרה פקודה לשריר הארבע-ראשי להתכווץ, להביא לאקסטנציה (תנועת יישור של הברך) ובכך להקטין את המתח בשריר ולמנוע נזק.

כיצד משתמש הגוף במידע הפרופריוצפטיבי לשליטה בתנועה?
גופנו משתמש במידע המגיע מהחיישנים כקלט (אינפוט) על מנת לחוש את המיקום והעומסים על השרירים והמפרקים ברגע נתון, מערכת העצבים מעבדת את המידע ושולחת בעקבותיו פלט , פקודה ליחידות המוטוריות בשרירים הרלוונטים להתכווץ. מנגנון זה הינו מנגנון היזון חוזר (Feedback ).מנגנון זה מאפשר להגיב  לשינוי בתנאי\פני השטח בצורה שתשמור על המפרק, תמנע פציעה ותאפשר תנועה נכונה. זהו המנגנון העובד בשגרה אלא שלפעמים גופנו צריך להגיב במהירויות גבוהות מאלו שמנגנון הפידבק מאפשר.

כאשר אצן מועד לתוך בור בקרקע, או דורך על אבן, מיד מופעל על קרסולו כח שעלול לגרום לנקע. חישובים של הזמן האורך לסיגנל להגיע מהחיישן אל מערכת העצבים , לעבור עיבוד ולצאת כפלט לשרירים שיגנו על הקרסול מראים שמעגל הפידבק הנ"ל ארוך בהרבה מהרף העין (100 אלפיות השניה ) שבו מתרחש הנקע בקרסול. אם כן, כיצד גופנו מצליח ללמנוע את הנקע? מסתבר שהמערכת הפרופריוצטיבית קשורה גם במנגנונים הנקראים פיד-פורוורד. גופנו לומד תבניות מוטוריות תגובתיות שונות ומכין אותן להתרחשויות שונות. למידה זו נקראת למידה מוטורית או זכרון שריר. חיישני המיקום משדרים לגוף מידע על מנח הרגל גם בזמן שהרגל באויר ומערכת העצבים  "מכינה" את הרגל לנחיתה. במידה ואנו מאומנים היטב, ערוך גופנו גם לאותו בור שיקלע על הדרך ויגיב בזמן למנוע נקיעה או פציעה אחרת.

הגורם הנפוץ ביותר לפגיעה פרופריוספטיבית הוא פציעה. כבר בשנת 1965 הראה אורטופד יהודי מלונדון בשם ד"ר פרימן כי מרבית הנקעים החוזרים בקרסול אינם נגרמים בשל "רצועות רופפות" וחוסר יציבות מכני אלא בשל פגיעה בתחושה הפרופריוספטיבית ובשליטה העצבית שרירית. מחקרו החלוצי של ד"ר פרימן הוביל למחקרים שהראו כי התחושה הפרופריוספטיבית והשליטה העצבית-שרירית נפגעות בקרעי רצועות, קרעי מניסקוס, פגיעות גב, שחיקת סחוס (אוסטיאוארתריטיס) ולמעשה כמעט בכל פציעת שלד שריר. גורמים נוספים הפוגעים בתחושה הפרופריוספטיבית הינם כאב, עייפות, נוזלים במפרק וגם גמישות גבוהה (היפר-לקסיטי). מעבר לגורמים אלו ישנם עוד גורמים רבים כגון זיהומים ופציעות במערכת העצבים, סטרואידים, גורמים תזונתיים ועוד.

מחקרים מראים כי ניתן לתרגל ולשפר את התחושה הפרופריוספטיבית. אימונים אלו ישפרו את זמני התגובה, את תבניות התגובה ואת השליטה העצבית שרירית ויובילו לתנועה יעילה יותר וניצול נכון יותר של האנרגיה האלסטית האצורה בשריר.
לתחושה הפרופריוספטיבית מרכיב מרכזי במניעת פציעות. ישנם מחקרים רבים המראים שאימון פרופריוספטיבי מוריד משמעותית את כמות הפציעות בסוגי ספורט שונים וישנן תוכניות אימון רבות שנועדו לשפר יכולת זו.
1. פיזיותרפיה
חלק מרכזי בעבודה של כל פיזיותרפיסט בשיקום פציעות הינו עבודה פרופריוספטיבית. העבודה נעשית ע"י אימון על משטחים לא יציבים כמו "פטריה", BOSU , גלילי ספוג ועוד אמצעים רבים ומחקרים מראים כי היא מאיצה ומשפרת את תהליך השיקום וגם מונעת פציעה חוזרת.
2. אפוסתרפיה – שיטה פונקציונאלית לתרגול הפרופריוספציה
אפוסתרפיה הינה שיטה שפותחה בישראל לאחר שנים של מחקר בתחום הביו-מכניקה, הפרופריוספציה והשליטה העצבית-שרירית. האפוסתרפיה נועדה לתרגל את הפרופריוספציה ואת התבניות המוטוריות של המתאמן בצורה מתקדמת ע"י הכנסת אי-יציבות קלה ונשלטת בכל שלבי הדריכה שלו בצורה חזרתית המאפשרת מאות אלפי אימונים הנעשים בסביבתו הטבעית,בפעולותיו ובזמנו של המתרגל. האפוסתרפיה מבצעת אימון זה כאשר המתרגל נמצא במנח הביומכני הרצוי, היינו כאשר העומסים על המפרקים מחולקים בצורה נכונה, תנועתו של המתרגל שווה וסימטרית ככל שניתן והכאב המפרקי (אם קיים) מופחת למינימום. הדבר נעשה באמצעות התאמת מערכת ביומכנית המותאמת אישית למטופל ע"י פזיותרפיסט המומחה באפוסתרפיה לאחר בדיקת מעבדת הליכה ממוחשבת ובדיקה פיזיקלית.

המערכת מורכבת מיחידות "חכמות" המורכבות תחת עקב המטופל וקדמת כף הרגל תחת כל רגל באמצעות נעליים יעודיות לכך. היחידות מאפשרות הבאה של המתאמן למנח בו העומסים מחולקים נכון לאורך כל שרשרת המפרקים ותבניות התנועה טובות יותר. התרגול באמצעות המערכת נעשה למשך שעה או יותר אגב הליכה כחלק מפעולות היום יום ללא צורך בהקדשת זמן מיוחד לתרגול. היחידות מחוללות הפרעה קלה לאורך כל שלבי הדריכה, הפרעה זו עולה לאורך שרשרת המפרקים קרסול-ברך-ירך-אגן-גב ומאפשרת מאות אלפי תרגולים של התבניות השריריות לאורך זמן. ניתן לשנות את דרגת התירגול, סביבת התירגול ומשך התירגול על פי התקדמות המתרגל.

פרופרוספציה הגדרה:
כיצד השרירים, הגידים והמפרקים מאותתים על מיקומם במרחב בכל רגע נתון. בכל רגע מאותתים מיליארדי חיישנים בשרירים, בגידים, במפרקים ובעור על מיקומם היחסי. מידע זה משמש את מערכת העצבים בכל שבריר שניה, בהליכה, בריצה, ברכיבה ובשחיה להפעיל כל שריר וכל יחידה מוטורית בצורה מתואמת על מנת לייצב את הגוף מול כח המשיכה והכוחות העולים מהקרקע, לאפשר תנועה מתואמת ויעילה

שליטה עצבית – שרירית Neuromuscular Control – פעילות תת הכרתית, שמופיעה כהכנה וכתגובה לתנועות המיפרק ולעומסים המופעלים עליו, על מנת ליצור יציבות פונקציונאלית.
Reimann & Lephart 2002

אתר אפוסתרפיה – apostherapy

דר' עמית מור

דר' אבי אלבז

מפתחי שיטת האפוסתרפיה, רופאים וחוקרים בתחום הביומכניקה ורפואת הספורט