באחת מהקבוצות בפייסבוק בהן אני חבר, עלתה שאלה על הטיפול בשברי מאמץ. החלטתי שכדאי להרחיב מעט על הנושא המעניין מאוד ספורטאים בכלל ורצים בפרט, ויכול לסייע בהבנת המצב ומניעה של פציעות אלה, שנחשבות מתסכלות מאוד.

הנזק בעצם יכול להגיע עד לכדי שבר מלא | צילום: shutterstock

 עצם העניין 

העצמות בגופנו הם אברים חיים, למרות שהן לא נראות כך. הגלילים הלבנים הנוקשים, הנושאים את משקל הגוף ואברי הגוף השונים, נמצאים בתהליך קבוע של בניה והריסה. התאים ההורסים נקראים אוסטאוקלסטים והבונים נקראים אוסטאובלסטים.

כל פעם שאנחנו יוצאים לריצה, מופעל עומס אדיר על הגוף בכלל ועל העצמות בפרט. העצם נפגמת בצורה מיקרוסקופית במקומות שונים. את הנזק הזה מפרקים האוסטאוקלסטים, והאוסטאובלסטים בונים את האזורים הפגועים, כפי שהיו ומעט יותר. עיקרון זה של תגובה להרס, על ידי בניה מעט עודפת הוא עיקרון פיזיולוגי בסיסי ונכון גם בשרירים. התהליך של תיקון העצם, פירוק ובניה, נתון לבקרה הורמונלית עדינה ומדויקת מאוד, שחלקה הגדול מתרחש כאשר אנחנו ישנים. בשלב זה מופרש הורמון הגדילה והורמונים נוספים שאחראים על התיקון (גם בשרירים כמובן).

 אז מה זה שבר מאמץ? 

במצב של שבר מאמץ מופר האיזון העדין בין הפירוק לבנייה. כלומר, תהליך הפירוק לא משתנה, אך תהליך הבנייה מואט. כתוצאה מכך, אין תיקון מספק להרס שנגרם בעצמות והעצם הופכת להיות מעט יותר חלשה. לא מדובר על חולשה חמורה, אלא על שינויים מיקרוסקופיים שלאט לאט הולכים ומצטברים. אם לא נשים לב לסימנים הקליניים – הנזק בעצם יכול להגיע עד לכדי שבר מלא.

 למה זה קורה? 

ישנם כמה הסברים:

1. העדר מנוחה מספקת ושעות שינה הם הגורם הראשון

2. עלייה פתאומית בעומס בתכנית האימונים או ברמת המאמצים שהאדם מבצע, ללא תהליך התרגלות מסודר היא הגורם השני

3. תזונה לקויה והפרעות אכילה עשויות לפגוע בספיגת סידן וזרחן ובתפקוד מנגנוני בניית העצם

4. ישנן תרופות שונות העשויות לפגוע בפעילות התקינה של תאי העצם

5. ישנן מחלות נוספות שפוגעות בתהליך הבניה ותיקון העצם בצורה תקינה

6. אצל נשים קיים המושג "הטריאדה של האתלטית" – עצירת מחזור, הפרעות אכילה ופגיעה במסת העצם – שמהווים גורם סיכון משמעותי לשברי מאמץ

7. גורמים נוספים אך מוכחים פחות הם מבנה אנטומי-פתולוגי של הרגליים, הבדל באורך הרגליים ושימוש בנעליים לא מתאימות.

העדר מנוחה מספקת ושעות שינה הם הגורם הראשון לשברי מאמץ | צילום: shutterstock

 איפה זה נפוץ 

למעשה כל עצם חשופה לסבול משברי מאמץ. הנפוצות ביותר הן השוק, עצמות המסרק בכף הרגל – בעיקר השנייה (ארוכה יותר), עצמות האגן – רמוס פוביס. אזור צוואר הירך נפוץ פחות, אך מסוכן יותר. הערה מעניינת היא שיש שלושה בעלי חיים בטבע שעשויים לסבול משברי מאמץ – האדם, סוסי מרוץ וכלבי מרוץ. סתם שתדעו.

 מה הסימנים? 

ההתפתחות של כאב כתוצאה משבר מאמץ היא הדרגתית. בתחילה הכאב מופיע בסוף המאמץ בלבד וחולף לאחר מספר שעות מנוחה. עם ההחמרה הכאב מופיע מוקדם יותר באימון וחולף מאוחר יותר. מופיע כאב במישוש האזור ובהדרגה הכאב מפריע לפעילות יומית ורגילה. לעתים נדירות התלונה הראשונה היא שבר פתולוגי.

 איך מאבחנים? 

צילום רנטגן הוא הבדיקה הראשונה. לעתים לא נראה בצילום שום ממצא פתולוגי, אך לעתים רואים תגובה של העצם, שינוי מבנה ובמקרים חריגים קו שבר עדין. הבדיקה שעדיין נחשבת בדיקת הבחירה היא מיפוי עצמות SPECT שנחשבת אמינה מאוד, אך כוללת הזרקת חומר ניגוד רדיואקטיבי. MRI תופסת את מקומה של בדיקה זו ומראה בצורה טובה מאוד קווי שבר עדינים, תגובת עצם באזור הכאב ושינוי אות לשד העצם.

 אז מה עושים? 

הפתרון לשבר מאמץ הוא מנוחה. מרבית שברי המאמץ הם מדרגה נמוכה יחסית, שחולפים כאשר מורידים את הסטרס לעצם ונותנים למצב של חסר איזון להגיע לאיזון. המנוחה נעה בין 3-6 שבועות מנוחה מוחלטת לרגליים. במקרים של כאבים קשים ישנה מניעת דריכה כלל.

במקביל יש לטפל בבעיות אחרות שקשורות למטבוליזם של עצם – חסרים תזונתיים, תרופות וכדומה. ניתן לבצע פעילות ספורטיבית שאינה ריצה – שחייה, הליכה או ריצה במים עם ציוד ייעודי, רכיבת אופניים – ללא חלקי טיפוס או קפיצות, חיזוק פלג גוף עליון ועוד. ישנם מכשירים המאפשרים ריצה ללא כוח משיכה, אך הם נדירים ולרוב יקרים מאוד. תוספי תזונה למיניהם אפשריים אך לא הוכחו כמזרזי ריפוי.

זה הזמן לקחת הפסקה קלה מאימונים | צילום: shutterstock

הדבר הבא שחשוב מאוד לעשות הוא רביזיה של תכנית האימון וקביעת סרגל מאמצים חדש. ללא הבנה היכן היו הטעויות בעבר, לא נוכל להימנע מהן בעתיד. החלפת נעליים והוספת מדרסים הם אפשרות טיפולית נוספת ושוב – אין עבודות המוכיחות כי אמצעים אלה יעילים במניעה או זירוז החלמה משברי מאמץ.

בשברי מאמץ בשוק – קיר קדמי ושברים בצוואר הירך, אין ברירה אלא לעבור לטיפול ניתוחי ולקבע את השבר. זאת כיוון שאופי השבר במקומות אלה נוטה להיפתח בנשיאת משקל ואין ברירה אלא לספק קיבוע יציב לשברים אלה. גם שברי מאמץ אחרים שלא מגיבים לטיפול שמרני במנוחה ניתן לקבע ניתוחית אולם לרוב אין צורך בכך.

מתי לחזור לריצה?

מקובל לומר שהחזרה לריצה הנה לאחר השלמת תקופת המנוחה – כפי שנקבעה על ידי האורתופד, ובלי הנחות – כאשר אין כאבים כלל. החזרה חייבת להיות מאוד מאוד הדרגתית לריצה, זאת ללא קשר לעצימות בפעילות ספורטיבית אחרת. יש לשים לב לחזרה של כאבים בעלי האופי המוכר שלפני הטיפול ולחזור לאחר שתיקנו את תכנית האימונים ובהדרגה מאוד מאוד.

איך מונעים?

1. התאמנו חכם
2. איכלו חכם
3. שינה ומנוחה זה לא בזבוז זמן

ד"ר נועף רשף | הכותב הוא אורתופד ספורט מנתח