הפיקה היא עצם היושבת בקדמת הברך, במגרעת שבין השוק לירך. בחלק התחתון שלה קיים סחוס המאפשר תנועה מפרקית של החלקה בינה לבין עצם הירך, זהו מפרק הפיקה-ירך ובלועזית: פטלו-פמורל. אחת הפציעות הנפוצות בקרב רצים היא תסמונת הכאב הפטלו-פמורלי. מיקום הכאב בתסמונת זו הוא בחלק הקדמי של הברך. הפיקה עטופה ברקמות חיבור המקשרות אותה באופן ישיר לשריר הארבע-ראשי שבקדמת הירך ולכן פעולת השרירים ומתח רקמות החיבור משפיעים על ההחלקה והמיקום שלה ומכאן על תפקוד מפרק הפיקה-ירך.

אחת הפציעות הנפוצות בקרב רצים. מיקום הכאב בתסמונת זו הוא בחלק הקדמי של הברך | צילום: thinkstock

כך למשל, חולשה או הפעלה מאוחרת של הסיבים האלכסוניים של שריר הארבע-ראשי הפנימי – ו/או מתח מוגבר ברקמת החיבור הצידית של הפיקה יכולים לגרום להסתה שלה הצידה במגרעת בה יושבת.

מעצם היותה עצם "צפה" המיקום שלה נקבע ביחס לעצמות הירך והשוק ולכן גורם נוסף שמשפיע על מיקומה הוא מנח לקוי של הגפה התחתונה –רגלי "X" , רגלי "O", עצמות ירכיים המסובבות פנימה, שוקיים המסובבות החוצה, קריסה של כפות הרגליים וכדומה. המנח הלקוי של הגפה התחתונה יכול לנבוע מחוסר איזון שרירי (חולשה/הדיקות יתר של שרירים). לדוגמה, חולשה של השרירים האחראיים על סיבוב חיצוני ועל הרחקה של הירך תביא לכך שהירכיים יהיו מסובבות ומוטות פנימה. מנח זה יגרום להסתה של הפיקה החוצה לעומת הירך.

שילוב של שינוי במיקום הפיקה ביחד עם הגדלת העומס על המשטח המפרקי מביא ליצירת עומס וחיכוך ממוקדים | צילום: thinkstock

שילוב של שינוי במיקום הפיקה ביחד עם הגדלת העומס על המשטח המפרקי מביא ליצירת עומס וחיכוך ממוקדים של הסחוס המפרקי עם עצם הירך ושחיקתו עקב כך.

כיצד נמנע זאת?
הגדלת העומס על המשטח המפרקי מתרחשת בעיקר בפעולות הכוללות כיפוף של הברך כמו עלייה וירידה במדרגות, ריצה וכריעה (סקווט). ככל שמערכת השרירים סביב הברך ובייחוד אלה הקשורים למפרק הפטלו-פמורלי תשתפר, יהיו פחות עומסים על הפיקה ופחות גירויים שגורמים לכאב.

לכן, יש חשיבות רבה לתרגול הכולל חיזוק ושיפור השליטה השרירית סביב הברך וביצוע מתיחות להגמשת הרקמות. כאמור, גם השרירים המייצבים באגן המקשרים בינו לבין הירך והברך משפיעים מאד על העומסים במפרק הפטלו-פמורלי ועל כן התרגול צריך לכלול התייחסות גם אליהם.

בהקשר זה, קיימת גם חשיבות לביצוע תרגול/אימון הדרגתי והפחתה בפעילות כאשר זו אינטנסיבית מידי, זאת על מנת להמנע מכאבים פטלו-פמורלים שמתעוררים עקב שימוש יתר כאשר השריר עדין אינו מוכן.

באחד המחקרים שנעשו החוקרים רצו לבדוק כיצד חבישת טייפ של הפיקה תשפיע על אחד הגורמים לתנועה אבנורמאלית של הפיקה שהיא כאמור, הפעלה מאוחרת של שריר הארבע-ראשי בחלקו הפנימי ביחס לשריר בחלקו החיצוני. לצורך כך בדקו על ידי מכשיר E.M.G את עוצמת הפעילות של השריר אצל 14 נשים שסבלו מכאב בפיקה.

הנבדקות עלו וירדו במדרגות, פעולה שלרוב אמורה להגביר את הכאב הפטלו-פמורלי,בשני מצבים:
1. עם חבישת טייפ של הפיקה, שהורידה את הכאב שלהן בחמישים אחוזים.
2. ללא חבישה.
התוצאות הראו כי כאשר הנבדקות עלו וירדו במדרגות ללא חבישה, לא נמצא הבדל בפעילות השרירים הפנימי והחיצוני. לעומת זאת, כאשר הן עלו וירדו במדרגות עם חבישה נמצא שפעילות השריר הפנימי
החלה מוקדם יותר בעוד שבפעילות השריר החיצוני לא היה שינוי בעליית מדרגות ופעולתו החלה מאוחר יותר רק בירידת מדרגות. מנתונים אלה הסיקו החוקרים שחבישת המפרק הפטלו-פמורלי משנה את התזמון של פעילות שריר הארבע ראשי על חלקיו השונים אצל נבדקים עם כאב פטלו-פמורלי במהלך עלייה וירידת מדרגות. מסקנה נוספת של החוקרים היתה שהפעלה מוקדמת של השריר הפנימי עשויה לשנות את מנח הפיקה ומכאן להפחית את הכאב בברך.

סיכום
בנימה אישית, הובאה כאן דוגמה למחקר שבדק את השפעתו של כלי טיפולי, חבישת טייפ, שנמצא כיעיל בחלק מהמצבים של תסמונת הכאב הפטלו-פמורלי. חשוב לזכור שחבישת הפיקה אינה מספקת כטיפול יחיד בתסמונת, זהו כלי טיפולי בלבד– אחד מיני כמה. על מנת להביא לשינוי קבוע בתזמון פעולת שריר הארבע ראשי בחלקו הפנימי, יש לבצע חיזוק פונקציונאלי פרופריוספטיבי, מתיחות וטיפול מנואלי כחלק מתכנית טיפולית שמטרתה תיקון המכניקה הלקויה והבאה לתפקוד ללא כאב. הטיפול האקטיבי והפסיבי צריך להתבסס על הסתכלות כוללנית יותר ולא כזו המתמקדת בשריר הארבע-ראשי ורקמות החיבור סביב הפיקה בלבד. יש להעריך את המבנה היציבתי בכלל ומנח הגפיים התחתונות בפרט, להתייחס לקשרים אנטומיים עם שרירי הירך, אגן, קרסול וכף רגל ואפילו לשרירי הליבה ולטפל בהתאם לממצאים.

סאם ח'מיס | פיזיותרפיסט מוסמךM.Sc.P.T , מומחה לביומכאניקה קלינית וניתוח תנועה