מאת:ד"ר שמי שגיב
הראיה המערכתית
הנטייה המיידית בפציעה כל שהיא, היא להסתכל על מקום הפציעה ולהסיק ששם גם הבעיה עצמה. נטייה זו נובעת מהגישה המכאנית – היכן שנשבר, נמתח או נקרע, שם הבעיה ושם צריך לטפל. תפיסה זו נכונה כשמדובר בפציעות חבלתיות. אך כשמדובר בפציעות על רקע שחיקה ומאמץ, המהווים את מרבית מקרי פציעות ספורט הסבולת, מדובר בעומסים המצטברים הגורמים לליקויים מערכתיים הפוגמים בהתנהלות הגוף כולו. העומסים המערכתיים המצטברים בסופו של דבר מתנקזים אל הנקודה החלשה במערכת ושם גם הפציעה.
אך מקום הפציעה, הסימפטום, אין בו כדי להגיד ששם גם הבעיה. הבעיה, בה’ הידיעה, הינה העומס המערכתי, ההתנהלות הלקויה. כשבוחנים את מכלול המרכיבים התורמים לעומסים המערכתיים יש כמובן להתייחס גם לסוג הפעילות ולמבנה האנטומי של הספורטאי. הטיפול סימפטומאטי מתייחס למקום הכאב כאשר הטיפול בראייה המערכתית לוקח בחשבון את התנהלות הגוף כולו ומצב מערכת העצבים כמערכת האחראית על ניהולו.
שרשרת אופניים הנמצאת תחת עומס תקרע בחולייה החלשה. הבעיה, זה העומס, החוליה השבורה זה רק התוצאה, הסימפטום. כך גם גופנו. גופנו נתון לעומסים מצטברים הנובעים מעומסי האימון בנוסף לעומסים הנובעים מחיי היום יום (יציבה לקויה, הרגלי עבודה, מתח כימי ורגשי ועוד). כל עומס המופעל על גופנו יוצר גירוי על המערכת העצבית וכתגובה מערכת העצבית מגיבה, לרוב, בתגובת מגננה תוך כדי הקשחת השרירים. לדוגמה, בזמן רכיבה גופנו רכון מטה וקדימה. כשהגוף כפוף קדימה מופעלים עליו כוחות הכבידה. עומסים אלו נקלטים על ידי חיישני מערכת העצבים וכתגובה, מערכת העצבית מעבירה פקודת כיווץ לשרירי הגב הגורמים להתקשחות עמוד השדרה. מטרת תגובה זו היא להגן על גופנו מפני המשך נפילה. כיווץ שרירי עמוד השדרה גורם לדחיסת חוליות עמוד השדרה אשר לוחצות את הדיסק ועלולות לגרום לפריצת דיסק. פריצת הדיסק זה לא הבעיה, זו רק ה"חולייה החלשה" בשרשרת הקינטית, הבעיה זה העומס המערכתי.
כאשר בוחנים פציעות בכלל ופציעות ספורט בפרט קיימת חשיבות מכרעת בהבנה המערכתית. תיקון החוליה השבורה, טיפול סימפטומאטי במקום הפציעה, שבמקרים מסוימים חשוב, אינו פותר את הבעיה האמיתית, העומס המערכתי. זה מתחיל אולי בשריר תפוס, אחר כך חולייה ואחרי כן איזו רצועה ואולי איזה גיד, כעת זו כל המערכת. כל עוד המתח המערכתי קיים הבעיה תגיע ממקום שונה, היום הפציעה תהיה בברך ומחר היא תהיה בגב. באם אתה ספורטאי השרוי בכרוניקה של פציעות ואינך מוצא מוצה מפציעות חוזרות קיים צורך בהתייחסות מערכתית.
חישבו לרגע, משקולת הקשורה בתחתית חבל, תקרע באיטיות את סיבי החבל. לאחר נשלח את החבל לאבחון, ואכן הבדיקה מגלה שישנם קרעים בסיבי החבל. לקרעים אלו קוראים בשפתנו: נקע, מתיחה בשריר, RUNNERS KNEE, ,ITB, מניסקוס, דיסקוס, אישיאס ויש עוד אלפי שמות כאלו. השם של הסימפטום אין בו כדי להעיד על הבעיה עצמה ולא על הטיפול. הטיפול הסימפטומאטי בבעיה זה לקבע בתחבושת את האזור הפגוע. החבל מחזיק מעמד לעוד מספר ימים או שבועות ושוב נקרע ואולי אף במקום אחר. טיפול מערכתי זה לשחרר את המשקולת, את העומס. במצב זה סיכויי ההחלמה של המקום הפגוע משתפרים.
המערכת האחראית על התנהלות הגוף ברמה המערכתית היא, מערכת העצבים. כל עומס המופעל על גופנו נקלט על ידי חיישנים עצביים – מכאנורצפטורים. חיישנים אלו מעבירים מידע זה אל מערכת העצבים וכתגובה נשלחים פקודות מוטוריות אל השרירים להתכווץ וזאת כדי לאפשר לגופנו לעמוד תחת העומס. ככל שעומסים אלו מתמשכים מערכת העצבית באופן תמידי, כרוני, ממשיכה להעביר פקודות כיווץ אל השרירים. הטונוס השרירי אינו בשריר כי אם במערכת העצבית. במקרה והעצב מתנתק השריר יפסיק לעבוד לחלוטין. ככל שהעומסים בגופנו מצטברים, אט, אט נוצרים מתחים על מערכת העצבית וזאת מנהלת את גופנו ברמה המערכתית בכיווץ. לא פעם אני פוגש ספורטאים שגופם מתפקד כמו אופניים כשהמעצורים בהם סגורים. זה לא כיף. ברכיבה, עבור אותו מאמץ, במקום לרכב 40 קמ"ש אתה רוכב 35 קמ"ש ושלא לדבר על השחיקה.
באדיבות ד"ר שמי שגיב www.shemidc.co.il
