פציעות הנובעות מקרע או מתיחה של שריר הירך האחורי ה-Hemstring הינה פציעה נפוצה בקרב ספורטאים או אנשים העוסקים בריצה. הפיזיותרפיסט שי גרינברג מסביר על מנגנון הפציעה, מה הם גורמי הסיכון, האבחון והטיפול

מאת:שי גרינברג

פציעה בשריר הירך האחורי מתרחשת בעיקר בזמן האצה. החלמה מפציעה כזו הינה ממושכת, ובעתיד אף גובר הסיכון לפציעה חוזרת.

אנטומיה וביומכניקה
שריר הירך האחורי מורכב למעשה מארבעה שרירים. שלושה מתוכם יוצאים מהאזור האחורי של האגן ואחד יוצא מעצם הירך, השרירים ארוכים ומגיעים עד למעבר לשני צדי ברך. שני השרירים האמצעים מתחברים לאזור האמצעי של הברך, ואילו השרירים בצד החיצוני מתחברים לצד הפנימי של הברך. מבנה זה המורכב ממספר ראשים גורם לכך שהשריר הוא בעל פעולה מורכבת. הוא פעיל  גם  בכיפוף וגם ביישור הברך המשפיע על נטיית האגן, ועל פשיטה ורוטציה בירך. לכן ניתוח ביומכני של פעולת השריר הוא מורכב מאוד.

מנגנון הפציעה שיא המתח המופעל בשריר בזמן ריצה, מתרחש בעת יישור הברך לפני הנחת הרגל על הקרקע, במצב זה הירך והברך כפופות והשריר מתכווץ על מנת לבלום את היישור המהיר של הברך והירך. במצב, ששריר צריך לבלום את פעולת השרירים המנוגדים מתרחש כיווץ אקסצנטרי, השריר מתארך תוך כדי הפעלת כוח החושפת את השריר לפציעות. מניתוח של מספר מחקרים עולה שישנם מספר גורמי סיכון להופעת פציעה בזמן פעילות: חולשה של שריר ההמסטרינג בהשוואה לשריר 4 ראשי, קיצור של ההמסטרינג, רצים אשר בזמן האצה מכופפים את  הגוף קדימה ובכך מסובבים את האגן המסתובב קדימה ונוצר מתח גדול יותר על שריר ההמסטרינג. קיצור או מתח של שריר איליאופסואס (ilio-psoas) אשר יוצא מהחוליות התחתונות של עמוד השדרה, מתחבר לירך בחלק הקדמי ומושך את האגן קדימה, ולכן יכולתו של ההמסטרינג להפעיל כוח נפגמת. הפציעות של השריר נפוצות במגוון רחב של ענפי ספורט, עיקר המחקרים לגבי הסיכון לפציעה נערכו בקרב שחקני כדורגל, ונמצא שגורמי הסיכון העיקריים הם: מצב של תחרות, גיל מבוגר, חוסר גמישות של  שריר 4 ראשי, האצה בזמן ביצוע בצעד ארוך, חולשה של שריר ההמסטרינג ביחס לשריר הארבע ראשי, נוקשות של גיד ההמסטרינג, עייפות ומתיחה מוקדמת של השריר. גורם הסיכון הגדול ביותר הינו  פציעה קודמת, בקרב שחקני כדורגל בטווח של 12 שבועות 14% משחקני כדורגל  עלולים להיפצע שוב.

אבחנה
פציעה בשריר האחורי גורמת להיעדרות ממושכת מפעילות. האבחנה נעשית על פי רוב במיקום הכאב ומישוש האזור הפגוע. בנוסף, מתיחה של שריר ההמסטרינג בעמידה תוך כדי כיפוף גב קדימה מפיקה לרוב את הכאב.

הצורך בבדיקות הדמיה תלוי לרוב בחומרת הפציעה. במידה ויש חשש שהקרע קרוב לאזור האגן, גובר הסיכון לפגיעה בגיד או לשבר תלישה בעצם האגן, לכן מומלצת בדיקת הדמיה. כאשר יש פגיעה בעצם או הגיד לרוב מומלץ תיקון ניתוחי. אולם רוב הפציעות מתרחשות באזור האמצעי של השריר (הבטן) בעיקר באזור החיצוני. במקרה כזה לא נמצא קשר בין גודל או עומק הקרע כפי שנראה ב- MRI לבין קצב החלמה, לכן אין תועלת רבה בביצוע בדיקות הדמיה מורכבות.

טיפול
שלב המוקדם: בשלב הראשוני הטיפול אינו קשור למנגנון הפציעה. הטיפול כולל מנוחה והפחתה של הנפיחות המקומית והתהליך הדלקתי, שימוש במסאג' באמצעות קרח, וחבישה. מומלצת לרוב נטילת תרופות אנטי דלקתיות על מנת להפחית את התהליך הדלקתי.

כעבור 48 שעות מומלץ להתחיל לבצע מתיחות עדינות, אשר אינן יעילות בהקטנת הסיכון לפציעה אך יעילות מאוד בתהליך החלמה. מומלץ לבצע כ- 4 פעמים ביום, מכוון שגמישות השריר לאחר הפציעה יורדת בעקבות היווצרות הרקמה הצלקתית באזור הפציעה. חזרה של השריר לאורך לפני הפציעה תפחית בצורה משמעותית את העומס המופעל על השריר בשלב הכיווץ האקסצנטרי.

שלב מאוחר: כאשר הכאב יורד מומלץ  להתחיל בחיזוק השריר, תחילה בכיווץ האקסצנטרי כאשר השריר מתקצר, ובהדרגה לעבור לחיזוק השריר בצורה האקסצנטרי כאשר הוא מתארך, תרגול זה נמצא יעיל יותר בחיזוק השריר וחזרה לתפקוד מלא. בתחילה, ללא נשיאת משקל ובשלב הבא בעמידה. בשילוב מתיחות. מכוון שמבנה השריר מורכב, מומלץ לשלב תרגילים לחיזוק שרירי הליבה. חיזוק שרירים אלה גורם לייצוב האגן בזמן הפעילות ובכך מפחית בצורה משמעותית את הסיכון לפציעה חוזרת. עם הזמן יש לעבור לתרגולים המותאמים ספציפית לדרישות סוג הספורט אליו הספורטאי רוצה לחזור.  

לרוב  החזרה לעיסוק ספורטיבי מתרחשת כאשר חוזק השריר הגיע ל- 90%  מהכוח שנמדד לפני הפציעה, על פי מדידות במכשיר איזוקנטי. אולם מחקרים מראים, שבדיקות פונקציונאליות הלקוחות מתחום הספורט הספציפי כגון ניתורים על רגל אחת, ביצוע ספרינטים קצרים. וביצועם ללא הרגשת כאב ומוגבלות, עשויות להוות מדד מהימן ליכולתו של הספורטאי לחזור לשגרת האימונים.

בטווח הארוך: אין הרבה המלצות מדעיות לגבי יעילותן של תוכניות מניעה לפגיעה בהמסטרינג. בכללי ביצוע ריצה במהירות גבוהה, מתיחות, ותרגילי חיזוק ספציפיים על פי סוג הספורט הביאו להפחתת שיעור הפציעות לאורך זמן של שנתיים.
תמונה / ויקיפדיה
————————————————————————————————————————-
שי גרינברג – פיזיולוג ופיזיותרפיסט מכון פיזיולייף