ספורטאי שנפצע יכול לחוות סימפטומים של משבר כולל דיכאון ועד לאיבוד הזהות העצמית. מיכל יערון בטיפ השבועי
מאת:מיכל יערון תומר גוטמן
"מה אני שווה אם אני פצוע?", "הכאב לב שלי גדול מזה של הגוף", "אני מרגיש שאיבדתי חלק מעצמי" אלו משפטים ששמעתי פעמים רבות מפיהם של ספורטאים שנפצעו פציעה שהשביתה אותם ליותר ממספר ימים. משפטים אלו מדגימים את הרעיון שעומד בבסיסו של עולם הספורט – התחרותי כמו החובבני – ספורט "עושים" עם הגוף אך המניע שלו היא הנפש; הספורט הוא הכלי של הספורטאי לביטוי של עולמו הפנימי.
ככל שספורטאי עוסק בספורט מגיל צעיר יותר ובצורה אינטנסיבית יותר כך הספורט תופס חלק משמעותי יותר מזהותו האישית. זהות אישית מוגדרת כתפיסת האדם את עצמו, ואת הדרך בה החברה תופסת אותו. כשאדם צריך לענות על השאלה: "מי אני?", (ואתם מוזמנים לבדוק זאת על עצמכם ועל הסובבים אתכם), מעבר לשמו הפרטי, הדברים הבאים שיופיעו בהמשך הרשימה הם המשתנים שבהם הוא מזהה את עצמו. המשתנים שיופיעו בראש ההירארכיה ובאופן עקבי הם המרכיבים המרכזיים של זהותו. אצל ספורטאי הדבר שיופיע בראש ההיררכיה של העצמי הוא עיסוקו בספורט בהתאם לענף בו הוא עוסק: "אני שחיין","אני כדורסלן","אני טריאטלט" וכדו'.
לזהות העצמית יש היבט התנהגותי- תפקודי. לרוב, הזהות העצמית קשורה בפעולות שאדם מבצע בשגרת יומו. ספורטאי הוא אדם שמתאמן אימונים תכופים, מתחרה ושקוע מבחינה פסיכולוגית בעיסוקו כספורטאי. בנוסף, כמו שהספורט הוא כלי לביטוי של הנפש, כך הוא גם אמצעי למימוש עצמי והשגת מטרות. מדברים אילו אנו למדים, שפציעה גופנית אצל ספורטאי מובילה לאיום על הזהות העצמית שלו, לא פחות מאשר על שלמותו הגופנית ומכאן שההחלמה הנפשית מרכזית לא פחות ולעיתים רבות אפילו מרכזית יותר מההחלמה הגופנית.
ספורטאים במצב של פציעה חווים ייאוש ודיכאון מפני שנדבך מרכזי בזהותם נפגע ואינו יכול לבוא לידי ביטוי. הם אינם יכולים לממש את עצמם וחוששים כי לא יוכלו לעשות זאת בעתיד. גם המטרות שהציבו לעצמם כבר אינן רלוונטיות. אנו פוגשים פעמים רבות ספורטאים שפרשו בעקבות פציעה שמדווחים על תחושה שיש להם "עסק לא גמור" עם הספורט ושהם מתקשים למצוא תחומים אלטרנטיביים. פעמים רבות הם חוזרים אח"כ כהורים וכמאמנים לספורטאים ומנסים לסגור מעגל ולממש עצמם דרך הבאים בתור (הפניה למאמרים יעוץ למאמן ויעוץ להורים, לחץ על הלינקים למאמרים).
הגוף הוא כלי לביטוי של הנפש, כאמור, ואין עוד הרבה מקצועות בעולם בהם החיבור בין הגוף והנפש הוא כל כך חזק. בשל החיבור החזק הזה בין הגוף לנפש בעולם הספורט והיות הנפש מניעה את הגוף לעבודה, חשוב להתייחס להיבטים הפסיכולוגיים של הפציעה ולהבין את המשמעויות הפסיכולוגיות שלה לכל ספורטאי וספורטאי. ריפוי הנפש הוא לא פחות חשוב מאשר ריפוי הגוף והמחיר הנפשי של הפציעה הינו גבוה לא פחות מהמחיר הגופני שלה.
מיכל יערון
פסיכולוגית ספורט מהמובילות בארץ קרוב ל-20 שנה. הובילה את הצד המנטאלי של כמה מההצלחות הגדולות של הספורט הישראלי, יחידים וקבוצות. מלווה ספורטאים וספורטאיות בכל הגילאים ובכל הרמות.
