תמיד שנאתי לרוץ, במיוחד ריצות ארוכות, לא הבנתי את הקטע… ובעוד כמה שבועות ארוץ את מרתון ניו יורק, כחלק מנבחרת שלוה המונה 120 רצים. אז איך הגעתי למצב הזה?
לכתבות נוספות בנושא:
נצבע טורקיז: מעל 100 רצות ורצים מנבחרת שלוה למרתון ניו יורק צבעו את פארק הירקון
אורן אעידן ירוץ את מרתון ניו יורק למען ארגון שלוה: "זכות גדולה"
בחודש הבא: מרוץ לילה לבן למען ילדים עם צרכים מיוחדים בגליל
זה התחיל עם עילי, הבכור שלי (בן 14) לפני שנה וחצי. "אבא, יש מרוץ עוד מעט, אולי נרוץ את ה-5K"? צחקתי, אתה לא רצת בחיים יותר מקילומטר ואני לא רצתי מאז הצבא, אבל אם אתה רציני אני זורם. הגענו לקו הזינוק באיחור… נחסוך מכם את מפגן היכולות ורק נאמר שאחרי 37 דקות של ריצה, הליכה, וקיטורים, הצד המנטלי ניצח. אני התגאיתי שהילד לא נשבר והוא שמח שזה נגמר.
משם זה הלך והחמיר, אני מודה שיש יש משהו מדבק ולא ברור בריצה. בינואר סיימתי חצי מרתון על רגליים מכווצות, וחציתי את קו הסיום של הישראמן יחד עם חבריי לשלשה. הרבה בזכות שי שפירא, חברי מהצוות, ישראמן מלא שנותן לי "טיפ של אלופים" והשראה בכל פעם מחדש.
עמוס פם עם השלשה שלו בקו הסיום בישראמן | צילום: צלמי שוונג
ביוני הטלפון צלצל: "אחי, אתה מכיר את שלוה"? על הקו היה יאיר, טריאתלט ומרתוניסט מוכשר. "ברור" עניתי, "לא הלהקה, הארגון שעוזר לילדים ומשפחות עם מוגבלויות". מכיר אחי, אנחנו מלווים ומתנדבים אצלם כבר 3 שנים עם פיניש, למה? "הצטרפתי לנבחרת שלהם למרתון ניו יורק וצריך את עזרתך". מה?! קפצתי, את זה אני לא מכיר. לאחר כמה שיחות הבנתי את הפרויקט החשוב והמורכב הזה.
איתמר הסמנכ"ל של שלוה מצא דרך יצירתית לעורר מודעות לפעילות המיוחדת של הארגון וגם לגייס תרומות. נבחרת של 120 רצים/שגרירים שכל אחד חייב לגייס מינימום של 30 אלף ש"ח, ירוצו במרתון ניו יורק תחת הדגל של שלוה ודגל ישראל בחוויה בלתי נשכחת. חלק רצים מיומנים, וחלק (כמוני) לא רצו מרתון מעולם, ורובם מעולם לא גייסו כספים, ובטח לא עבור מישהו אחר…
עמוס פם ומשנה למנכ"ל שלוה איתמר שבח | צילום: אור גפן
התלבטות קשה, הכי רחוק שרצתי היה חצי מרתון, ואין הרבה זמן להיכנס לכושר, אצטרך 5-4 אימונים בשבוע ועוד בקיץ הישראלי. בנוסף יש משפחה, עבודה, חברים, כדורסל שאני חייב לנשמה פעם בשבוע. מצד שני, הזדמנות לתמוך ולעורר מודעות לקסם ולשפיות שיצרו מייסדי שלוה, בני הזוג מלכי וקלמן סמואלס בזכות יוסי, הבן שלהם, שבגיל צעיר הפך לעיוור, חרש ונכה. והם נדרו לעזור למשפחות שעוברות את אותם קשיים.
היום שלוה תומכים באלפי ילדים עם מוגבלויות ובני משפחותיהם מכל מגזר ומכל הארץ. מבריכות טיפוליות, טיפולי שיניים ועד השתלבות בשירות צבאי, במעגל העבודה כבר יותר מ-33 שנה. מי שביקר במרכז שלוה בירושלים לא ישכח את שמחת החיים והאנרגיות שזורמות מהילדים ונדבקות בכל אחד. וכן, גם הלהקה מתאמנת שם. לאחר התייעצות עם רותם, אשתי האלופה, החלטתי לרוץ על זה!
עמוס פם בישראמן | צילום: צלמי שוונג
יופי, אבל מה עכשיו? איך אני נכנס למשטר אימונים? איך אני מגייס כסף?
לחלק הראשון שלוה דאגו לפתרון מדהים, הנבחרת מתחלקת תחת שלושה מאמנים תותחים שדואגים לתוכנית וליווי אישי. אני זכיתי להתאמן תחת כנפיו המסורות של שליו ברוש, אולטרה מרתוניסט משוגע ומקצוען שרץ לא מזמן את ה"באדווטר" – 217 ק"מ בחום קיצוני, וגם את הספרטתלון (246 ק"מ), מאמן בחברות טק מובילות ומוצא זמן לאמן את נבחרת שלוה. מבחינת ציוד – לא לדאוג, חניתה מנכ"לית סאקוני ישראל דואגת להכל.
אבל מה עם הכסף? וואו איזה אתגר, בתמימותי חשבתי שבזכות התרומה מהעבודה של "פיניש" לשלוה, אוכל לרוץ על נקודות "נוסע מתמיד" שצברתי ב-3 שנים. אז זהו שלא, ולמרות שאני "מנכ"ל", אין שום הנחות, מי שרוצה לרוץ מגייס כמו כל אחד מהנבחרת. והאמת טוב שכך. זה היופי בריצה – שכולם שווים, וכל בוקר המונה מתאפס. שום טייטל, הון או מרוצים מהעבר לא יתנו לך הקלות, כשיש לך בתוכנית 30 ק"מ באמצע אוגוסט, וצריך לקום ב-03:30 בבוקר. אתה משקיע כמו כל רץ או רצה אחרת שפגשת באותו בוקר על המסלול.
עמוס פם עם דגל שלוה | צילום: אור גפן
למרות שאני קיבוצניק וחצי פרסי, מעולם לא הייתי בסיטואציה שהייתי צריך לבקש תרומה, ההורים חינכו לשמוח בחלקינו. אספתי טיפים מחברי הנבחרת שהגיעו ליעד, ושיגרתי את המסר "משפחה וחברים יקרים, אני הולך לרוץ את מרתון ניו יורק עבור ילדי שלוה כדי שיוכלו להגשים את המרתונים האישיים שלהם בכל יום, אני מגייס 42,201 ש"ח, כל שקל שתשימו, אני ארוץ מטר ויחד נחצה את קו הסיום".
כאן נתקלתי בדילמה נוספת, לשתף את העובדים? מה זה אשמתם? גם ככה יש מספיק דאגות בימים אלה… החלטתי שלא להעמיד אותם במצב לא נעים. את המעגלים הקרובים משפחה, חברי ילדות, הצוות מהצבא מיציתי די מהר והם הביאו אותי לחצי מהיעד, הבנתי שאין ברירה ויצאתי לחפירות ארכיאולוגיות באנשי הקשר בטלפון. צריך ממש לעבוד בזה, ולהלן המסקנות:
1. סטטיסטית אחרי שלוש תזכורות – 1 מ-10 יתרום.
עמוס פם בישראמן | צילום: צלמי שוונג
2. אתה לא יודע מי ישים וכמה, אבל תגיד תודה כי כל סכום מקדם אותך, מח"י שקלים ועד 3,000 ש"ח, ביניהם אנשים שאני לא מכיר אישית אבל נחשפו לסיפור של שלוה ותמכו.
3. זה שיעור מדהים בצניעות, שנותן להרגיש מקרוב את הלב הישראלי החם והמיוחד שלנו. כעבור 5 שבועות גבי היקר הנחית אותי על 42,201 ש"ח. יחד עם 138 תורמים המשימה הושלמה, ועכשיו נותר לעמוד בהבטחה אליהם להתמיד באימונים ולסיים את המרתון.
עמוס פם עם קלמן סמואלס מייסד שלוה | צילום: רפי דלויה
פעם שנאתי לרוץ, היום אני מודה שיש בזה המון דברים וכל אחד מתחבר לחלק שמתאים לו באותה תקופה, לסיים אתגר כמו מרחק שעדיין לא רצת, לבחון את המשמעת העצמית, היתרון בעבודת צוות, לסמוך על חנית קרן וליאת שמושכות אותי בסיום הריצות הארוכות כשאין לי כוח. השקט הזה כשאתה רץ לפני שהשמש עולה וכולם ישנים. ההבנה שכולם שוים והסיפוק לראות שכל אחד יכול, לכו לפארק הירקון בשבת בבוקר ותראו כל גיל, מין ומשקל, כולל כבד ראיה שמחזיק בגומיה הקשורה לחברו. פשוט רצים בהתמדה למרות החום והקושי. וכל אחד מהם עושה כל פעם את הדבר הכי קשה, להוריד את הרגליים מהמיטה, לקשור את הנעליים ולצאת.
יש עדיין חברי נבחרת שלא הגיעו ליעד, אם בא לכם לתת קצת אוויר ושפיות לילדים עם מוגבלויות, כנסו לקישור, מצאו שגריר שמתחת ל-30K ותנו לו זריקת עידוד.
נבחרת שלוה | צילום: אור גפן
1. חשוב לציין, הכסף כולו הולך ישירות לעמותה.
2. התרומה מוכרת לצרכי החזר מס בישראל (סעיף 46)
הכותב: עמוס פם (43), מנכ"ל רקיט ישראל
