לאחר תקופת האימונים נצפה שיפור משמעותי בערכי צריכת החמצן של המטופלים. לאורך כל תקופת המחקר לא הורע מצבם של החולים, יתרה מכך, בחודש האחרון של תכנית האימונים נצפתה אף ירידה במספר התקפי המיגרנה, נצפתה ירידה במספר הימים במהלך החודש בהם סבלו החולים מכאבי הראש, נצפתה ירידה בעוצמת הכאבים ונצפתה ירידה בכמות התרופות בהן השתמשו החולים.

אנשים שסובלים מכאבי ראש וממיגרנות נוטים להיות פחות פעילים גופנית מאנשים שאינם סובלים מן התופעה האיומה הזו, ולכן הם סובלים מכשירות אירובית נמוכה ומירידה בגמישות ובטווחי התנועה. לאור הירידה בכשירות הגופנית ובאיכות חייהם של החולים קיימת חשיבות רבה לביצוע מחקרים שיבחנו את תרומתה האפשרית של הפעילות הגופנית על קבוצת חולים ייחודית זו. "בעוד שכמות הפעילות הגופנית האופטימלית עבור חולים שסובלים ממיגרנה נותרה עדיין בלתי ידועה, תכנית הפעילות הגופנית שלנו יכולה עתה ללכת צעד אחד קדימה ולהשוות בין טיפולים תרופתיים ובין טיפול ללא תרופות במטרה לבחון האם הפעילות הגופנית כשלעצמה יכולה למנוע מיגרנה", ציינה ד"ר Emma Varkey, חברת צוות המחקר.

המחקר פורסם בעיתון הרפואי – The Journal of Head and Face Pain.

מולי אפשטיין – פיזיולוג, יועץ במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט, מנהל הפורום: "חיים וספורט".