אני מת על הקיץ!
השמש, החום, הזריחה המוקדמת והשקיעה המאוחרת- יש יותר זמן לנצל ביום.
אני שונא את הקיץ!
השמש, החום – קשה לרוץ בחום כזה! אז צריך לקום מוקדם מדי, או לצאת בערב, מאוחר מדי.
עוד כתבות בנושא
למה אתם מסתכלים על השעון?
מה המשמעות שריצה יוצקת לתוך החיים שלכם?
על מה אתם חושבים בזמן ריצה כל כך ארוכה?
לא פלא שעולם הריצה יוצא לפגרה בקיץ. בפגרה יש ירידה בעומס האימונים, ועמה, בצער רב, גם ירידה בביצועים. מנטלית – זו מכה קשה. תמיד מגיע הרגע הזה שאני חושב לעצמי: "איך לעזאזל רק לפני כמה חודשים שברתי את השיא האישי שלי, ופתאום ריצה קלה של 8 ק"מ הופכת כל כך מאתגרת? ואיך (לעזאזל) אצליח לשחזר זאת? האם אוכל אי פעם להציב יעדים מאתגרים יותר? הייתכן שמהפגרה הזו לא אוכל לחזור?" לפתע נראה המרחק בין הנקודה בה הייתי לנקודה בה אני נמצא כעת כמרחק מזרח ממערב.
לעתים מחשבות אלו מלוות אותי במשך חודשים. אלא שאז, בדרך כלל, קורה משהו מעניין, שאינני יודע בוודאות מה מניע אותו, אבל לפתע מתחילה להתבשל מחשבה על יעד חדש. לוקח זמן עד שהיא מבשילה לכדי הוצאתה לפועל. אבל בוקר אחד זה קורה – ונולדת מטרה חדשה! מכאן קצרה הדרך לבניית תכנית אימונים תקופתית, ויאללה לעבודה.
הדבר המסקרן הוא שמאותו רגע שנקבע היעד החדש, בממד המנטלי, המזרח והמערב מתחילים להתקרב. מתקרבים מהר יותר מהממד הפיזי (הוא כבר ידביק את הפער). פתאום קל יותר לקום בבוקר בשעות לא שעות. פתאום הזמנים שכבר הספיקו להיראות בלתי מושגים, לא כל כך מפחידים. וככל שאני מתקדם בתכנית האימון – הפערים מצטמצמים עוד יותר.
ומכאן עולה השאלה – כיצד ניתן להבין את השינוי המנטלי שמתרחש בפרק זמן קצר כל כך ומתעצם ככל שהיעד מתקרב? אני בטוח שלשאלה זו יש תשובות מזוויות רבות, אך הפעם ארצה להתמקד בנושא מרכזי אחד:
מטרות רבותי, מטרות!
חשוב לשים לב שכשבוחנים את הפער בין אז והיום רק על פי התוצאה שהושגה בעבר, הסיכוי להתבאס גדל משמעותית. הסיבה המרכזית היא שאותו יעד הוא נקודת הפסגה בדרך ארוכה בה צעדנו קודם לכן, דרך שלא מקבלת את מלוא משקלה אם מתבוננים על הערך הסופי בלבד. במונחים "מקצועיים", אנו מסתכלים על מה שנקרא – מטרת תוצאה.
1. מטרות תוצאה – Outcome goals: מטרות בעלות ממד תחרותי הממוקדות בתוצאה (לעולת על הפודיום, לרדת מ-4 שעות בריצת מרתון וכד')
ישנן מספר בעיות עם הצבת מטרת תוצאה בלבד. התוצאה לא לוקחת בחשבון משתנים נוספים. תארו לעצמכם שהצבתם יעד לזכות במדליה במרוץ הקרוב, התכוננתם כראוי ובמרוץ עצמו אפילו הצלחתם לנפץ את השיא האישי שלכם. אלא שרצה הגורל ובאותו מרוץ התחרה גם אלוף הארץ לאותו מרחק. הלכה המדליה ואיתה העמידה במטרה. כלומר, לעתים מטרת תוצאה תלויה במתחרים אחרים. ואם לא בהם, אז אולי במזג אוויר, שהחליט להיות חם מהרגיל, או מלא ברוחות נגדיות.
אגב, כפסיכולוג קליני, בעייתיות זו עולה גם בעולם הטיפול. גם שם אנו מגדירים מטרות טיפוליות. מאוד ייתכן שאותו אדם שהגיע, למשל, על רקע קושי בזוגיות, כי הוא מתקשה לשנות משהו בדפוס היחסים שהוא יוצר, עשה עבודה נהדרת בטיפול, ועדיין פגש בבחורה שהכימיה איתה לא היתה מספיק טובה. למרבה השמחה, ישנן מטרות נוספות.
אחד הדברים המספקים בעבודה עם תכנית אימונים מסודרת ובוודאי מאלו שמהווים דלק להמשך העבודה, הוא היכולת לראות שיפור בביצוע לאורך זמן. "אם לפני חודש סיימתי את העלייה עם הלשון בחוץ, וכעת אני מצליח לבצע אותה פעמיים ולראות אור יום לאחר מכן, אז כנראה שאני עושה משהו נכון". אם נחזור לשפה המקצועית, הסתכלות שכזו משקפת מטרה המכונה: מטרת ביצוע.
2. מטרות ביצוע – Performance goals: להבדיל ממטרות תוצאה, מטרות אלו מתמקדות בהשגת סטנדרט ביצוע מסוים, ללא תלות במתחרים אחרים ובדרך כלל על בסיס השוואה של היכולת הנוכחית של הפרט עם ביצועיו הקודמים.
ולפעמים, לא צריך לחכות חודש כדי לבחון הצלחה במטרת ביצוע, ומספיק להסתכל על תהליך העבודה עצמו בפעולה הבודדת. במקרה זה המטרה יכולה להיות מוגדרת גם לרמת האימון היחיד: מה עליי לעשות על מנת שהתפקוד שלי יהיה טוב יותר? האם תכננתי את היום הקודם טוב מספיק כדי להגיע רענן לאימון? אכלתי כמו שצריך? עשיתי חימום טוב? האם אני מצליח לשמור על הקצבים שהגדרתי מראש לאותו אימון? תשובה חיובית על שאלות דוגמת אלו מהוות עמידה במה שנקרא (בפעם האחרונה) בשפה המקצועית- מטרת תהליך.
3. מטרות תהליך – Process goals: מתמקדות בפעולות שהפרט צריך לנקוט במהלך הביצוע על מנת להציג תפקוד טוב.
מדוע שווה לנו לשלב בין כל המטרות גם יחד?
1. כי מטרות ביצוע ותהליך משמרות מידה רבה יותר של שליטה בקרב הפרט הנוקט אותן, כי הן תלויות רק בו ולא ביריביו!
2. כי מטרות ביצוע ותהליך מוציאות לפועל את המשפט המוכר: "שינוי גדול מתחיל בצעד קטן".
3. כי מטרות אלו מאפשרות לנו להסתכל בזכוכית מגדלת על התהליך שאנו עושים, ובכך לראות יותר ויותר פרטים חשובים להמשך הדרך.
פעמים רבות אני מוצא שעולם הטיפול מהדהד עבורי את עולם הריצה ולהפך: חוויות הריצה פותחות לי כיווני חשיבה בעולם הטיפול. אז מה ליעדים ולסוגי מטרות בתהליך טיפולי?
כאנשי טיפול, אל לנו להתמקד רק בהגנותיו של המטופל, או במלים אחרות, בסיבות שמונעות ממנו את השינוי המיוחל. עלינו להשלים את השקפתנו בדאגה להכרה וזיהוי של חוזקות המטופל, ובמיוחד- הכרה בתנועתו בכיוון הטיפולי המיוחל. איש אינו מזנק בבת אחת מהגנתיות לפתיחות. הפער גדול מדי.
קלינאי חד יוכל "לתפוס על חם" את הגנותיו של המטופל ולהאיר לו אותן, אולם קלינאי חד יותר, יהיה זה שישתמש בחושיו החדים כדי לזהות לא רק את השימוש בהגנה, אלא גם את ההפחתה בעוצמת השימוש בה – כאשר נעשה בה שימוש. כי זה מעיד על כיוון טיפולי חיובי, ונותן מקום רב יותר לשינויים הקטנים. כפי שנאמר קודם לכן: איש אינו מזנק בבת אחת מהגנתיות (המזרח) לפתיחות (המערב). מוטב שנשים לב למטרות הקטנות שמושגות בדרך, במהלך התהליך הטיפולי.
ועכשיו כל שנותר לכם הוא להחליט אילו מטרות תרצו להציב, ובאילו זירות: זירת הפעילות הגופנית? זירת הנפש? זירות אחרות בחייכם? ואולי לא באמת צריך להחליט, כי אלו צדדים שונים של אותו המטבע…
אמיר וייס | פסיכולוג קליני מומחה ורץ חובב למרחקים ארוכים
שלום,
מאמר מענין מאוד. לטעמי, מאמן מנטלי חשוב לנו הספורטאים ממש כמו פיזיותרפיסט! האם מכיר אתרים ברשת שנותנים שרות כזה? עם כל המגבלות של טיפול מרחוק, לפחות רעיון כללי יכול לבנות אותי! אולי לא מתאים לכולם, לי כן.
נכון לכל תחום בחיים
צריך להדגיש רק כי מטרה צריכה להיות
א – ברת השגה (לא אני רוצה שלום עולמי..)
ב – ניתנת למדידה (לרדת ב 5 ק"ג עד סוף השנה)
בדיוק בזמן.
תודה רבה 🙂