פלנטר פצאיטיס (PF) הנו מצב בו עומס יתר גורם לכאב ברקמה הרכה של כף הרגל הידועה בשם פלנטר פציה. הפציה איננה גיד, אך כאשר נגרמת לה פגיעה היא מגיבה כמו גידים שונים בגוף.
PF אינו מצב דלקתי, אלא שינוי והידרדרות ברקמה עצמה. ברוב המקרים אנשים עם PF חשים כאב בחלק הפנימי של עצם הקלקנאוס (עצם העקב). זוהי הנקודה בה הפסיה נאחזת בעצם, אך יש אנשים החווים כאב לאורך כל הרקמה (ראו תמונה). מרבית האנשים חשים יותר כאב בבוקר ולאחר מאמץ (הליכה/ריצה). PF איננו דורבן ושינוי גרמי לא בהכרח יגרום לכאב. פגיעה בפציה שכיחה יותר בקרב אנשים שמתאמנים, אך יכולה גם להתרחש בקרב האוכלוסיה היושבנית. ישנם פתרונות שונים לPF ורבים חוזרים להתאמן בחלוף המצב.
אבחנה מבדלת
ישנן פתולוגיות נוספות שעלולות לגרום לכאב בעקב. פיזיותרפיסט מוסמך יכול לעזור להבחין בין PF לבין שבר מאמץ בעקב או סיאטיקה – שני מצבים היכולים לגרום לכאב באזור העקב. מדובר בבעיות שונות שהטיפול בהן שונה, לכן אבחנה נכונה חשובה מאוד. אמצעי דימות כגון אולטרסאונד או MRI אינם נחוצים על מנת לאבחן ולטפל בפלנטר פצאיטיס. בדיקות אלו עשויות להועיל אם המצב אינו משתפר או אם חושדים בשבר מאמץ של העקב.
זיהוי גורמים תורמים
פיזיותרפיסט צריך לבדוק אם קיימים אצל המטופל גורמים תורמים לפלנטר פצאיטיס. למשל, BMI גבוה עשוי להוות גורם סיכון בקרב אנשים המנהלים אורח חיים יושבני. הגבלה בטווח הקרסול, הגבלה ביישור הבהונות, מתיחות בשרירי השוק וכוח ירוד בשרירים המפעילים את הבהונות והקרסול (לכיוונים מסוימים) הנם גורמי סיכון להתפתחות של PF ויש לבדוק אותם.
ניהול עומסים
החלק החשוב בטיפול ב-PF הוא ניהול העומס המוטל על הרקמה. טיפול זה עשוי לכלול הפחתה ברמת הפעילות של המטופל. מנוחה מוחלטת אינה מומלצת במצב זה, משום שעומס מתאים מהווה חלק מהגורמים המביאים לשיקום הרקמה. פיזיותרפיסט יעזור למפות ולזהות אילו פעילויות מעמיסות על הרקמה בצורה חיובית ואילו כדאי להפסיק. עוצמת הכאב מהווה גורם חשוב בהחלטה כיצד לנהל את העומסים. הכלל הוא שעומס יכול לגרום לכאב כלשהו (3-4 מתוך 10), אבל הכאב צריך לחזור לקדמותו תוך זמן קצר (24 שעות). לדוגמה- אם הליכה של 45 דק' גרמה לכאב של 6 מתוך 10 והכאב נמשך יומיים, סימן שהעומס היה גדול מדי. אם הליכה של 30 דק' גרמה לכאב בעצמה של 4 מתוך 10 ולאחר 24 שעות הכאב חזר לעצמה בה היה לפני הפעילות, אז משך ההליכה נכון למתאמן.
עצה לגבי נעליים
לרוב, אנשים הסובלים מ-PF מרגישים שנעל יותר תומכת היא יותר נוחה. ישנן נשים המוצאות כי נעל עם עקב נמוך גורמת לכף הרגל להרגיש טוב יותר. הליכה יחפה ברוב המקרים מחמירה את המצב. נסכם ונאמר כי הנעל הנוחה ביותר באופן אישי היא הנעל הכי טובה במקרה של פלנטר פסאיטיס.
הכי חשוב זה הנוחות האישית בכל מה שקשור לנעלי ריצה | צילום: pixabay
אביזרי נעליים
רפידה או אביזר לתמיכה בעקב עשוי לעזור להפחית את העומס על הרקמה ואצל רבים מפחית את הכאב. יש להשתמש בכל אביזר או תוספת כפתרון קצר טווח, וככל שהמצב משתפר יש להפחית את השימוש.
תרגילי חיזוק
החלק הכי חשוב בטיפול ב-PF הוא חיזוק רקמת הפציה. עם זאת, אימון בעצימות גבוהה מדי עלול לגרות את הרקמה ולגרום להחמרה בכאב. על הפיזיותרפיסט המטפל למצוא את סוג הפעילות הנכון, במינון הסטים והחזרות המתאים, על מנת להעמיס על הרקמה באופן הולם ולא להביא לגירוי נוסף.
מתיחות
גם תרגילי מתיחות הם חשובים בטיפול ב-PF משום שהם יוצרים עומס עדין יותר, במיוחד אם חשים כאבים.
המתיחות יוצרות עומס עדין ועוזרות | צילום: pixabay
טיפולי פיזיותרפיה שונים
בדומה לרפידות, "טייפינג" (חבישה) יכול לסייע בהרמת קשת כף הרגל והפחתת עומס על הפציה. עיסוי כף הרגל והשוק יכול לסייע בהורדת כאב, ולאפשר למטופל לבצע יותר תרגילי חיזוק. מוביליזציות (תנועה פסיבית של מפרק) הקרסול יכולות לתרום להגדלת הטווח, במקרה שהגבלה בקרסול תורמת לבעיה.
חזרה לפעילות גופנית
פיזיותרפיסט טוב יבדוק מתי אתם יכולים לחזור להתאמן. ברוב המקרים, כאשר יש פחות כאבים ונוקשות בבוקר וכאשר המטופל יכול לעמוד בעומס גדול בתרגילים (חיזוק וקפיצות, למשל), המטופל יהיה מוכן לחזור לפעילות גופנית ברמה כלשהי. החזרה לאימונים תהיה הדרגתית ויש לעקוב אחר התסמינים על מנת להחליט כיצד להתקדם.
ג'ודי הורוויץ | פיזיותרפיסטית מוסמכת
