תמיד מעודדים אותנו ללכת אחרי החלומות שלנו ולא לוותר עליהם, אך לדניאל אורן, בן ה-69 מהרצליה, יש סיפור באמת מיוחד. איך קרה שרק לפני חמש שנים הוא התחיל להתחרות עם תוצאות מרשימות ביותר, ובעצם חזר לאהבת הילדות הישנה אותה זנח שנים רבות מאוד. עכשיו, כשהוא כבר סבא לשלושה נכדים, איש משפחה אהוב ובעל מקצוע, הוא מוצא את הפנאי להתאמן בכל הרצינות ולכבוש פעם אחר פעם את המקומות הראשונים בקטגוריית הגיל שלו ולא אחת משאיר מאחור רצים צעירים ממנו בהרבה חסרי נשימה.

כשהוא בן 67, סיים את מרתון ברלין בתוצאה מדהימה של 3:21:19 | צילום: צלמי שוונג

"פיספסתי את החיים כספורטאי" אומר אורן וצוחק "ספורטאי לא חייב לבוא מבית עשיר, הוא חייב לבוא עם אמביציה שהוא מקדיש את כל הנשמה שלו, כי זה הדבר היחידי שהוא רוצה". כבר בכיתה ו', כשהיה בן 12, גילה המורה להתעמלות את הכישרון הגלום באורן. יום אחד הודיע לו שהוא לא מתאמן יותר עם הכיתה שלו, אלא מתחיל להתאמן עם תלמידי כיתה ח' "הם חלשים בשבילך" אמר לו המורה לספורט "אתה צריך להתמודד עם ילדים יותר חזקים". בכתה ו' כבר רץ 60 מטר בשבע שניות לערך. המורה לספורט ביקש מההורים שיעבירו אותו ללמוד במכון וינגייט על מנת לפתח את הכישורים שלו ולהצמיח מישהו שעתיד להיות ספורטאי גדול "בשנים ההם, זה לא היה כמו היום. אבי אמר לי 'מה יתנו לך שם? תגמור את בית הספר, לך ללמוד מקצוע שתהיה לך פרנסה, מה אתה הולך לדברים האלו? עזוב, איך תתפרנס מהדברים הללו? מי יקח אותך לשם ויחזיר אותך' וכך התבזבזו החיים. הבנתי את המשפחה שאני לא יכול לחרוג מהמסלול. זה לא כמו היום שלילדים יש טלויזיה ויכולים להגיד להורים 'אני כן רוצה לעשות את זה'. אז, זה לא היה מקובל ויש צריכים גדולים יותר. אתה חייב להיות במסלול כמו כולם. אז לא נהיה ספורטאים, מה לעשות".
אורן היה עם עיניים פקוחות ומודעות מוחלטת לנעשה סביב. הוא ראה ספורטאים מצויינים שמתקשים לפרנס עצמם וידע שאם ילך לכיוון הספורט, הוא עלול להיקלע לאותם הקשיים ולכן העדיף לרכוש השכלה ומקצוע כדי שיוכל לפרנס את עצמו ואת משפחתו בכבוד.

אבל האהבה הגדולה לשלו לספורט והאש שתמיד בערה בו, המשיכו לבעור, אומנם בגחלים קטנות ולוחשות. הוא המשיך לעסוק בספורט כתחביב, הלך לחדר כושר, רץ להנאתו בים בשבתות אך הקדיש את כל כולו למשפחה, למרות שהילדים לא מתעניינים כלל בספורט, אבל כשהילדים היו צעירים, אהבו להשוויץ באביהם החזק והביאו לו חברים, אנשי קומנדו חזקים להתחרות בו בריצה, למרות שהיה אז בסביבות גיל 50, הרוח התחרותית תמיד גברה "אני לא אתן לבן אדם לנצח אותי, אפילו שאני בגיל 50. היינו רצים 20 ק"מ לכיוון תל אביב וחזרה. רצתי בקצב שלהם בדרך ובחזרה הרגשתי שהם מתנשפים אז הייתי מגביר לקראת החמישה ק"מ האחרונים ומסיים".

הילדים עודדו אותו להתנסות בתחרות ריצה. זו היתה הפעם הראשונה ששמע בכלל שיש תחרויות ריצה בערים שונות. "נרשמתי לתחרות בהרצליה וסיימתי את התחרות, אמרתי למשפחה ולנכדים, בואו נלך. הבן שלי הלך ללוח התוצאות, הסתכל בקטגורית גיל וראה שאני במקום הראשון". הבן שמר את זה בסוד ושיכנע אותם להישאר לטקס ואז מספר אורן שהיה בלאגן בטקס כיוון שהאנשים שהתחרו בקטגוריה שלו כלל לא שמעו עליו, מעולם לא ראו את שמו באינטרנט. את העשרה ק"מ הוא סיים בזמן של 42:23 דקות, זמן שנראה למתחריו כבלתי סביר לטענתו. "אני לא באתי בשביל גביע, באתי בשביל לרוץ". הוא כל כך לא התעניין בתוצאות והישגים, שאפילו שעון למדוד זמן לא היה לו.

"בשבילי הריצה זה יותר מאוכל" | צילום: צלמי שוונג

לפני חמש שנים, פגש אותו המאמן מוטי מזרחי והתחיל להתאמן בצורה מסודרת, למרות שלמרתון הראשון שלו התאמן רק חודשיים ועדיין סיים אותו בתוצאה 3:42:57, הוא אומר כי לא נתן את כל כולו מפני שחשש לפגוש את ה"קיר". שנה לאחר מכן, הגיע כדי לעשות תוצאה וסיים בזמן מצויין של 3:19:34 שעות.

ככל שהשנים עוברות, דניאל רק הולך ומתחזק ובשנת 2013 כשהוא בן 67, סיים את מרתון ברלין בתוצאה מדהימה של 3:21:19. שנה לאחר מכן חזר ושיפר את התוצאה ל-3:16:14 שעות. "זה עניין של רצון" הוא אומר "כשאני רץ אני מאמין שאני חייב לנצח, אני לא אומר 'אני מוותר', אני חייב לנצח" זו המנטרה שעוברת לו בראש.

מה היא ריצה עבורך?
"בשבילי הריצה זה יותר מאוכל".

מקפיד על תזונה ואורח חיים בריא?
"אני אוהב לישון שש שעות בלילה. לא מגזים באוכל, כמו שאומר הרמב"ם, תאכל שלושת רבעי ותשאיר את היתר שתרגיש שאתה עוד רוצה לאכול אבל לא אוכל".

"הייתי הולך לספורט. החלום שלי היה להביא מדליה באולימפידה" | צילום: צלמי שוונג

כמה אימונים אתה בדרך כלל עושה בשבוע?
"שישה אימונים בשבוע"

מה חבריך, בני גילך אומרים על התחביב החדש?
"אומרים שאני משוגע, מה אני צריך את זה? גם אימונים וגם עבודה. אמרתי שכל עוד אני יכול אני עושה".

אתה מרגיש יוצא דופן בין חבריך?
"אני לא אוהב להתאמן עם חלשים, אוהב להתאמן עם חזקים בני 40 או 45 וזה מעצבן אותם לפעמים. הם אומרים 'איך אתה יכול לעשות את זה כשאני כבר תשוש?'"

אם היתה מכונת זמן והיית יכול לחזור אחורה לכיתה ו'. האם היית בוחר ללכת לוינגייט?
"הייתי הולך לספורט. החלום שלי היה להביא מדליה באולימפידה. בתקופה שלי הייתי מביא מדליה אולימפית. אולי לא הייתי הולך למרתון אבל לריצות של 200 או 100 מטר אני בטוח שהייתי בעשרה הראשונים בעולם. בתקופה ההיא הייתי לוקח מדליה בלי סמים".

אם אחד הנכדים אומר לך "סבא, אני רוצה להיות ספורטאי" היית אומר לו ללכת ללמוד מקצוע או ללכת עם החלום?
"הייתי משקיע בו הכל ואומר לו גם ללמוד ולא לוותר, ללכת על שניהם. להתחיל בבקרים מוקדם ולפחות שיעשה משהו שיזכר לו לכל החיים. זה לא חייב להיות לכל החיים, זה יכול להיות גם לתקופה קצרה של חמש שנים, תשיג את המטרה. ברגע שמנצחים אותך אחרים, סימן שאתה צריך לפרוש. אנשים יותר צעירים ממך מתחזקים ואתה מתבגר".

איך המשפחה מגיבה לתחביב?
"הם באים לתחרויות כולם. אני רק שם בשביל הכייף וזה טוב לי. הנכדים לוקחים את הגביעים הביתה, אני עכשיו רץ בשבילם, אני עושה את הריצה והם יקטפו את הפרי".