יש החושבים שאבות המזון הינם פחמימות, סוכרים, חלבונים ושומנים. אך הפחמימות והסוכרים הם אותו הדבר. סוכר הוא פחמימה ופחמימה היא סוכר

מאת:רן אפק

בפועל קיימות 3 סוגי פחמימות: פחמימות פשוטות, כמו סוכר, דבש, ריבה, שוקולד, סוכריות, ופירות טריים או יבשים; פחמימות מורכבות כמו לחם, קמח ומוצריו, אורז, פסטה, תירס, תפוחי אדמה וקטניות; פחמימות ריקות, החביבות ביותר והן אלכוהול.
 
מקובל לחשוב כי פחמימות פשוטות מעלות את הסוכר בדם מהר יותר מפחמימות מורכבות, המכילות סיבים תזונתיים והופכות לאט יותר לסוכר בדם. אך מחקרים עדכניים מדברים על קטגוריות שונות הנקראות "אינדקס גליקוגמי" (GI) שמתייחס למהירות הפיכת הפחמימה לסוכר בדם, והעמסה גליקוגמית (GL) שהיא פונקציה הכוללת פחמימות פחות הסיבים התזונתיים, בגרם של מזון. מדדים אלו נותנים תמונה נכונה יותר, המשנה את הידוע לנו כיום איך סוכר בדם מושפע על ידי צריכת פחמימות.

המשווקים קופצים על הגל הזה ומוכרים לנו לחם מדגנים מלאים, סוכר חום, פסטה מקמח מלא, אורז בר, שיפון פרא, קינואה אורגנית, ועוד מוצרים שעולים הרבה יותר ומוצגים כבריאים יותר ממוצרי מזון כמו סוכר לבן, לחם לבן ופסטה ואורז רגילים.

ניקח לדוגמא את הסוכר החום אשר מהווה שלב בזיקוק לקראת קבלת סוכר לבן. כלומר, בכדי לקבל סוכר לבן, צריך להשתמש בחומר גלם שהוא הסוכר החום, ועליו להפעיל עוד תהליך זיקוק, אשר ללא ספק עולה כסף. ובכל זאת מחירו של חומר הגלם – הסוכר החום, יקר מהתוצר הסופי – הסוכר הלבן, מוזר לא?

בדומה, בעבר לחם לבן נרכש על ידי אנשים עשירים יותר ועלה יותר מלחם חום, שהיה מזון שאכלו רק הפועלים. הסיבה לכך היא כמובן אופנה ושיווק, אך מה עם בריאות?

הגוף כמכונה הישרדותית, אינו באמת מבחין בין קמח מלא לקמח לבן – את זה עושים רק המשווקים והצרכנים. הגוף קולט פחמימות מכל מקור שהוא – פחמימות אשר אותן הוא מזקק לגלוקוז שהגוף צריך לתפקודיו השונים, ובעודפים ממנו מייצר באופן מיידי את מאגרי האנרגיה שלו, שאנו קוראים להם שומנים. לכן, רצוי לצרוך מזון לפי הערך התזונתי שלו ולא לפי צבעו, כמה שולם עבורו או לפי מלאות הגרגירים מהם הוא עשוי.

אבל בכל זאת, בקמח מלא, אורז בר ודגנים יש יותר סיבים תזונתיים, שהם ממש להיט ואופנה בריאותית כיום. מה הם אותם סיבים תזונתיים ולמה הם משמשים? באופן כללי ניתן להגיד על הסיבים התזונתיים ,שהם שאינם מכילים כמעט כל ערך תזונתי לגוף והמטרה היחידה שלהם היא להגדיל את נפח המזון, וכתוצאה מכך נפח הצואה. כלומר לעודד יציאות טובות יותר, וזה פשוט משום שהגוף לא יכול לעכל אותם. אז אם יש לאדם עצירות, כדאי שיאכל יותר סיבים תזונתיים. אבל יש להיזהר מכך שכן, צריכה מופרזת של סיבים תזונתיים (שכאמור אין בהם שום דבר מזין) עלולה לגרום לחסימת מעיים.

יש הטוענים כי הסיבים התזונתיים קושרים אליהם את הכולסטרול "הרע" שבדם, אך דבר זה טרם הוכח מדעית. מצד שני, אותם סיבים תזונתיים באים גם במזון עתיר פחמימות, אשר מעודדות הדבקות של כולסטרול "רע" לדפנות כלי הדם.
בכל מקרה, שיהיו לכם רק "יציאות טובות".