רצות ורצי ישראל גדשו ביום ראשון האחרון את מרתון וינה באוסטריה. כ-450 רצות ורצים כחול-לבן לקחו חלק במקצים השונים, ועל אף תנאי מזג אוויר מאתגרים וקור מקפיא ששרר ביום המרוץ, רבים מהם רשמו הישגים נאים, שיאים אישיים ואפילו מיקומים גבוהים בקטגוריות. בנוסף, כ-75 ישראלים רצו באותו היום במרתון האנובר בגרמניה וכ-50 נוספים במרתון מילאנו באיטליה.
לכתבות נוספות בנושא:
רצים לזכר נועם איתן ז"ל: ההנצחה המיוחדת במרוץ חדרה
"להיות פייסר זה לתת למען האחר, ובמרתון ירושלים זה סיפור שונה לגמרי"
כששני רצים החליטו להפוך את הריצות שלנו למזכרת משמעותית: הכירו את Runline
הרץ הישראלי המהיר ביותר במרתון המלא בווינה היה אייל שלומי, שקבע זמן נהדר ושיא אישי של 2:36:35 שעות וסיים במקום ה-57 הכללי מכלל הרצים, כולל רצי העילית, הישג נהדר בכל קנה מידה. מעט אחריו הגיע רועי קלמר, רץ אולטרה-שטח מצליח בימים כתיקונם, שקבע שיא אישי גם בכביש למרות התנאים המקפיאים עם 2:38:16 שעות ומקום שלישי בקטגוריית הגיל שלו (49-45).
"בעיניי זו הייתה אחת הטובות שהיו לי בחיים", סיפר קלמר בסיום: "תנאי מזג האויר היו קשוחים מאוד ופשוט הייתה מלחמה כל הדרך ברוחות המטורפות והקפואות (קפואות ברמה שהידיים שלי השתתקו ולא תפקדו, כך שבקושי הצלחתי לשלוף את הג'לים מהכיסים). אני מאוד מרוצה מהריצה שלי, שניהלתי אותה בעיקר לפי הדופק והתנאים בשטח, התוצאה אומנם פחות טובה ממה שרציתי כאשר התכוננתי למרתון בהתאם לכושר שלי ולתוצאה שאני יודע שאני יכול להשיג בתנאים נוחים יותר, אבל משמעותית טובה יותר מהתוצאה שחשבתי שתהיה לי לאחר שנודע לי שתנאי מזג האויר יהיו עד כדי כך קשוחים. מעבר לכך אני שמח מאוד שגם עמדתי בקריטריון לאליפות העולם לשנת 2026 במרתון לקטגוריית גיל, וגם, בונוס קטן, אפילו היה שיא אישי של 5 שניות, קטן ככל שיהיה ובטח בתנאים האלו זה תמיד משמח ונותן לי עוד בטחון להמשך".
והיו עוד כמה רצים ישראליים שדורגו גבוה בקטגוריות. מעל כולם היה רן ניצן הוותיק, שניצח את קטגוריית הגיל 84-80 עם 4:54:47 שעות. ניב דוד קבע 2:47:12 שעות וסיים שלישי לגיל 59-55, דן ישראלי קבע 2:52:47 שעות וסיים במקום השביעי באותה קטגוריה. עומרי כספי סיים עם 2:40:58 דקות ומקום 16 בקטגוריה (39-35).
מבין הנשים, המהירה ביותר הייתה הילה בונה, שקבעה שיא אישי של 3:10:05 שעות וסיימה במקום השלישי האיכותי בקטגוריית הגיל 54-50 ובמקום ה-46 מבין הנשים בכלל הגילים במרוץ. חנין אבו חיית סיימה שנייה מהישראליות עם 3:21:48 שעות ומקום 27 בקטגוריה (34-30).
גם בחצי המרתון ראינו תוצאות יפות של הישראלים. הרץ האולימפי אריה גמליאל ניצח בקטגוריית הגיל 69-65 עם תוצאה של 1:33:47 שעות. רוני אביצור ניצחה את גיל 49-45 עם 1:30:03 שעות. המהירה מבין הישראליות ספיר קושניר למברגר קבעה 1:28:05 שעות, מה שהציב אותה במקום ה-26 הכללי מכל הרצות, ושישי בקטגוריית הגיל שלה 39-35. גיל לוטם סיים רביעי לגיל 64-60 עם 1:28:24 שעות, ובאותו מקום גם יעקב מזרחי לגיל 74-70 עם 1:44:50 שעות.
הרצות והרצים הישראלים דאגו לציין גם באוסטריה את 59 החטופים שעדיין נמצאים בעזה. מחוץ למוזיאון היהודי בווינה מוצבים כל העת כיסאות צהובים עם תמונות של החטופים. הרצים הצטלמו איתם ושיתפו את התמונות כדי להעלות את המודעות לנושא.
"ריבוי הישראלים העצים את החווייה"
היו לא מעט קבוצות ריצה גדולות שיצאו במשותף למרוץ, בהן M&M של יעקב מזרחי, MOVE של מיכל רג'ואן, קוטה טים של אוראל קוטה, רצי גוון קנינג, E-SPORT של ערן שומרון, לוטם לרוץ בטבע של גיל לוטם, טים לייקין של ויטלי לייקין, רצים עם אריה גמליאל ועוד.
מיכל רג'ואן, שהובילה קבוצה של 37 רצים ורצות במרוץ, סיפרה לשוונג: "כבר שלוש שנים שאני רוצה לנסוע עם הקבוצה לווינה. גם בגלל שיש שם באותו היום חצי מרתון ומרתון, גם כי המסלול מישורי, בגלל מזג האוויר ובגלל האוכל. בראש ובראשונה האנרגיות, שלפני יום ראשון, יום המרוץ היו בשמיים, הייתה אמנם דריכות של חלק מהמתאמנים אבל הגיבוש שנוצר בין כולם, הניתוק רגע ממרוץ החיים, גרם לימים שלפני להיות עוצמתיים ומרגשים כשלעצמם".
על הקור ששרר סיפרה: "ביום המרוץ, הקור ביציאה מהמלון לכיוון הזינוק מעט השפיע על חלק מהמתאמנים, למרות שהיינו לבושים טוב, לא רצנו במזג אוויר כזה. בעיקר הרוח שהורידה את הטמפרטורות מתחת לאפס. אבל ביריית הזינוק, משהו נפתח, ההתרגשות, ההבנה שכל האימונים בבוקר ובערב, בקור ובגשם, העבודה הנחושה וההתמדה בחודשים האחרונים, התנקזו בדיוק לזה.. ואז נפתחה הריצה. החוויה במהלך ובסיום היא חוויה עוצמתית, שכשאתה מגיע כקבוצה, היא מתעצמת, גם בגלל הפירגון אחד לשנייה, גם החברויות והשיתוף ולי כמאמנת זה אחד מרגעי השיא בשנה".
היתרונות והחסרונות במסלול: "היתרון הוא שהמסלול שטוח, נקודות מים רבות, כולל איזוטוני, ג'לים ופירות. בחסרונות אפשר לציין עומס בקילומטרים הראשונים, כי המרתון וחצי המרתון יצאו ביחד. כך שאם לא נכנסת בשרוולים הראשונים ואתה רץ מהיר יחסית, התעכבת בדרך. מנטלית, רצי החצי הגבירו בקילומטר ה-18 ואז מי שרץ מרתון ראה אותם פונים לעבר הסיום, ולמרתון נשארה עוד חצי מהדרך. גם למרתון היה עומס ברוב הדרך. המים מוגשים בכוסות ולא בבקבוק, מה שהצריך לרוב לעצור, לשתות ולהמשיך.
על ריבוי הישראלים המבורך במרוץ הוסיפה רג'ואן: "לראות רצים ישראלים, והיו לא מעט, במיוחד בתקופה הזו, העצים את החוויה, כי חלק מהרגשות שלנו למעמד הזה, בתקופה הזו משותפים".