הוא שחה במים כמעט קפואים, צלח מעל 900 פעמים את "משחה אלקטרז" ושחה פעם 29 קילומטרים – פדרו אורדנס, גורו שחייה במים פתוחים, יגיע בשבוע הבא לישראל להשתתף במשחה "ביכורי ים". בואו תשמעו על אגדת שחייה לא מוכרת

מאת:מאיה גייר

הסיבה היחידה שהשם פדרו אורדנס לא אומר לכם כלום, סביר להניח, היא שבענף השחייה במים פתוחים (בלב ים) לא זוכים לתהילה עולמית. אם רק היו יחסי ציבור יותר טובים לענף הלא ממש ממוסד הזה אורדנס היה יכול להפוך לאליל בסדר גודל ארמסטרונגי (לפני הסמים), לא פחות.

את ההישגים עוד נמנה בהמשך, אבל הנה רק אחד הבולטים שבהם, שיבהיר במה מדובר. ב-30 בדצמבר 1999 אורדנס ביצע את אחת המשימות הקשות והמאתגרות ביותר האפשריות בתחום – הוא חצה בשחייה את מיצרי מגלן. המיצרים, העוברים בין הקצה הדרומי של אמריקה הדרומית ובין ארץ האש וכף הורן, נמצאים כולם בתחומה של צ'ילה ומהווים את המעבר הטבעי הגדול ביותר בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. מדובר בשחייה במים שבשל קירבתם היחסית לקוטב הדרומי הטמפרטורה שלהם נמוכה להפליא. לצורך ההשוואה – את תעלת למאנש, הארוכה יותר, חצו מאות אנשים, אולם את השחייה במיצרי מגלן, שם הטמפרטורה נמוכה בהרבה ורוחות עזות מנשבות, בודדים בלבד צלחו והיו גם שמתו בדרך. אורדנס שחה שם שעתיים בטמפרטורה שנעה בין 3 ל-4 מעלות, ללא חליפה. לפני המשחה הוא התאמן באמצעות ישיבה באמבט מלא בקוביות קרח. "כשאני יכול לעשות זאת במשך 20 דקות, אני יודע שאני מוכן פחות או יותר", הסביר בראיון בזמנו.

הסיפור הזה מגלם את ייחודו של ארדנס – כוח רצון ומשמעת עצמית כמעט לא הגיוניות, מקצוענות וזיק של טירוף. לא לחינם רבים קוראים לו משוגע, אבל הוא כבר התרגל. "אני שומע את זה כל הזמן. אני רק עושה דברים כדי שאחרים יעשו זאת אחריי. כל מה שאני רוצה הוא שמישהו יגיד בעוד שנים רבות, 'פגשתי איזה איש משוגע מקליפורניה שעשה את זה'", אמר באותו ראיון.

אורדנס, שנחשב גם לאחד המאמנים הבכירים בעולם ומהווה מעין גורו לשחייה במים פתוחים, יגיע להתארח בשבוע הבא בישראל למשך שבוע. ב- 13.5 הוא יעביר הרצאה בעולם המים פולג על שחייה בלב ים – לעיתים במים קפואים, ללא חליפה ובחברת דולפינים או כרישים. יום למחרת הוא ישתתף במשחה "ביכורי ים" שמארגנת שוונג בשיתוף עם עולם המים ועיריית נתניה.

"כן, אתה יכול"
אורדנס בן ה-66 שוחה ומאמן כבר כמעט 60 שנים. הוא גדל בצ'ילה, במשפחה של שחיינים. סבו פאבלו שחה מדי יום באוקיינוס השקט, בחופה של ולפראיסו. אביו של אורדנס שחה גם הוא ואחיו קרלוס היה שחיין תחרותי. פדרו עצמו התחיל לשחות בגיל 7, אך מה שמשמעותי יותר היה מפגשו הראשון עם האוקיינוס, בגיל 11. זה קרה כשיום אחד יצאו אביו ואחיו לשחייה בעיירת החוף קווינטארו. לאחר שהשניים החלו לשחות, נכנס פדרו למים והחל לשחות בעקבותיהם במרחק כזה בו לא יראו אותו. הוא כמעט טבע בטרם אחיו הספיק להציל אותו. "אני עדיין זוכר את היום הזה בכל פעם שאני נכנס למים. זה היה מאוד מלחיץ וחשבתי שזהו, הם לא יתנו לי לשחות יותר, אבל רק אחרי שכמעט טבעתי, אבי החליט להכיר לי את השחיה במים פתוחים ולאמן אותי כמו שצריך", הוא מספר. עבורו היתה זו הגשמת חלום מסוימת. "אהבתי את הים והנהרות כשגדלתי. אחרי שהציגו בפניי את השחייה במים פתוחים, שחיתי בבריכה, נהרות ובאוקיינוס השקט. בלילות הרבה ילדים חלמו להיות כוכבי כדורגל, אבל אני הייתי מקרה מיוחד – אני חלמתי על אנשים שעוקבים אחרי בסירות, ספינות ויאכטות, מעודדים אותי בשעה שאני שוחה, ובראשם אבי שמעודד אותי בצעקות: 'כן, אתה יכול'", הוא משחזר.

מסתבר שהמשפט הזה – "כן, אתה יכול", שנשמע כמעט כמו סלוגן הבחירות של ברק אובמה בבחירות הקודמות לנשיאות ארה"ב, הוא מנטרה מנחה שמלווה את אורדנס שנים רבות. "'Si Se Puede' הוא מוטו בספרדית שנולד במקסיקו. אני מאמין שהמוח הוא כלי מדהים ועוצמתי שמסוגל לגרום לנו להאמין בעצמנו. לא חשוב מה אנחנו מאמינים שאנחנו מסוגלים לעשות, אם נזין את המוח שלנו באופן הנכון ובאמונה, נוכל לעשות זאת והגוף שלנו יצטרף. ואני מתכוון לכל גוף שהוא. אנחנו רק חייבים להאמין בעצמנו. Si Se Puede!", הוא מסביר.

עבור אורדנס נראה כי האמונה הזו מצליחה די יפה: מלבד אותה שחייה במיצרי מגלן, אורדנס שחה ללא חליפה במשך שעה וחצי גם בתעלת ביגל (מיצר הממוקם בקצה הדרומי של דרום אמריקה) כשהוא עושה מסלול מעגלי מצ'ילה לארגנטינה, כל זה בטמפרטורה שנעה בין 5 ל-2.5 מעלות, הטמפרטורה הנמוכה ביותר בה שחה. בנוסף שחה גם במיצרי גיברלטר ובמיצרי ברינג (המפרידים בין כף דז'נייב שבסיביר לבין כף הנסיך מוויילס שבאלסקה).

המרחק הגדול ביותר אותו שחה היה 29 קילומטרים מאוקלנד לחוף Crissy Field שבסן פרנסיסקו וכמו כן הוא שחה במשך חמש שנים ברציפות כ-22 ק"מ מגשר המפרץ (Bay Bridge) לחוף האוקיינוס בסן פרנסיסקו. אז האמונה שלו היא אולי טירוף, אבל די ברור שלפחות במקרה שלו נכון הביטוי "מי שמאמין לא מפחד".

מעבר לקושי שבשחייה עצמה, המשחים הללו כרוכים באתגר אדמיניסטרטיבי לא פשוט. לשחייה במיצרי מגלן למשל, אורדנס היה צריך לקבל את אישורו של חיל הים הצ'יליאני, שלרוב מתעב משחים כאלה משום שהוא נשלח להציל עשרות רבות של שחיינים מן המים הקפואים מדי שנה. לשחייה בתעלת ביגל אורדנס היה צריך לקבל את אישורן של הרשויות הצ'יליאניות וגם הארגנטינאיות (ולשכנע אותן שאדם בן 50 מסוגל לעמוד במשימה) ולמיצרי ברינג היה צריך לקבל אישור דומה מן הרשויות האמריקאיות והרוסיות. וזה בלי להגיד מילה על עלויות פרוייקט שכזה, שכרוך בתשלום לרשויות ובהשכרת סירות ומלווים.

אבל ההישג הכי מרשים של אורדנס, או לפחות הכי אקסצנטרי, הוא כמות הפעמים בה ערך את השחייה מאלקטרז, האי הקטן במפרץ סן פרנסיסקו, עליו התנהל עד שנות ה-60' מה שנחשב ל"בית הכלא השמור ביותר בעולם", לחופי סן פרנסיסקו. אורדנס צלח את המסלול הזה, שאורכו כ-2 קילומטרים, אותו ניסו לצלוח כמה מן הבודדים שהצליחו להימלט מבית הסוהר (ולא הצליחו – שניים טבעו וחמישה לא נמצאו ומניחים כי טבעו), מעל 900 פעמים במשך שני העשורים האחרונים. ואל תחשבו שמדובר בשחייה קלילה: המים באיזור קרים, יש רוחות וזרמים לא פשוטים והערפל המפורסם של האיזור לא מקל אף הוא. אורדנס החל לערוך את המשחה במאי 1992 ובשנת 2001 החליט להציב לעצמו משימה, לציין עד יוני באותה שנה 100 צליחות של המשחה הזה, לציון 40 שנים לבריחה הגדולה מאלקטרז (בה 3 אסירים הצליחו להימלט ועקבותיהם נעלמו – חקירת ה-FBI לא העלתה אם הצליחו במשימה או נהרגו במהלכה).

ביחד עם חבר הוא שחה תוך זמן קצר את המסלול כ-50 פעמים, לעיתים ימים רבים ברציפות, לעיתים בזרמים חזקים ובערפל כבד. אורדנס הסביר בראיון בעבר כי הכל החל בגלל הרומנטיזציה בה תפס אביו את אלקטרז, לאחר שביקר במקום בשנות ה-50', עניין שהדביק אותו בו כילד. "הוא יצר מפלצת בתוכי", אמר בראיון. בשנת 2007 הגיעה הספירה הרשמית ל-500 "ומאז פשוט המשכתי לספור באופן בלתי רשמי עצמאית וב-2012 הגעתי ל-900. אני עדיין שוחה את המסלול הזה מדי פעם", הוא מספר.

אורדנס אימון שחיינים בבריכה למעלה מ-20 שנים. בשנתיים האחרונות הוא עושה זאת רק במסגרת שיעורים פרטיים. כשהוא מתבקש להסביר למה הוא מעדיף את השחייה במים פתוחים על פני הבריכה (בה הוא מתאמן רק לעיתים רחוקות, "כחלק מאימונים לפני תחרות במים פתוחים, כדי לבחון תנועה, סיבולת או כדי לדייק את עצמי") הוא מסביר זאת ב"תחושת החופש, לנשום את אוויר האוקיינוס הנקי, לראות ולאחר מכן לחלום על הטבע הזה שבחוץ, לעבור את האתגר של התמודדות עם מים פתוחים, רוחות וגלים."

מלבד אימון אישי יומיומי (שכולל שחייה של בין קילומטר לשלושה, ולפני תחרויות עשוי לצמוח לקילומטרים רבים), לעיתים בגפו ופעמים רבות עם שחיינים נוספים, אורדנס מארגן אימונים ואירועי שחייה רבי משתתפים במפרץ סן פרנסיסקו. במסגרת אירועי "Swim with Pedro" מתקיים אימון שבועי לכל אורך השנה בימי ראשון, שאליו מתווסף אימון שבועי נוסף בחודשי הקיץ. בנוסף פעם בחודש מתקיים "משחה אלקטרז" ולאורך השנה נערכים עוד משחים רבים למרחקים ארוכים באיזור המפרץ. "לאימונים שלי מגיעים בממוצע 20 שחיינים ולעיתים, באירועים מיוחדים, זה יכול להגיע ל-200 שחיינים. בשנה ממוצעת מגיעים כ-2,000 שחיינים מרחבי העולם 'לשחות עם פדרו'", הוא מספר.

אם אתם מגיעים לאיזור ותרצו לשחות עם פדרו תוכלו לבדוק בלוח השנה שלו אילו אימונים ואירועי שחייה מתקיימים – http://www.waterworldswim.com/calendar2.html ותוכלו להירשם באתר או לשלוח אימייל לכתובת: – [email protected]. בינתיים תוכלו לשחות עם פדרו בארץ, כאמור, במסגרת משחה "ביכורי ים" – אז אם אתם רוצים לחלוק את המסלול עם הארמסטרונג של המים הפתוחים, אל תחמיצו את ההזדמנות.

מאיה גייר – עורכת תוכן בשוונג, עושה ספורט כדי לא להשתגע מכל מה שמעצבן במדינה הזאת. וגם כדי להיות רזה.